ספריית חב"ד ליובאוויטש
- דף הבית /
- ספרי הבעל שם טוב /
- כתר שם טוב /
- חלק ראשון /
- מז /
<הקשו התוס'> [לבאר קושיית התוספות בפרק ט' דשבת . . .] למה הוצרך הקב"ה לכפות ההר <על ישראל>, [כגיגית] הא אמרו מעצמן נעשה ונשמע . . . <ופירש הבעש"ט> [שמעתי מפי מורי זלה"ה ע"ה] לכך כפה הקדוש ברוך הוא על ישראל הר כגיגית, ללמד שגם שאינו חושק לתורה ועבודת ה', מ"מ אינו בן חורין ליבטל, רק יעשה בעל כרחו וידמה כמי שכופו אותו לעשותו בע"כ, [והוא דרך טוב לאיש ישראלי לימי הקטנות שלא יבטל התלמיד מעסק למודו ועבודת ה' גם כשאין חושק, דמכל מקום עשה מעשה, שהדיבור נקרא מעשה, ולכך גם שהיה בלי כונה יצא].
----- מקורות ומראה מקומות -----
בפ"י, וישב סו, סע"ג (שכא, א)
התוס' – שבת פח, א ד"ה כפה. שהדיבור נקרא מעשה – ב"מ צ, סע"ב.
----- הערות וציונים -----
נראה לי שמה ששמע מפי הבעש"ט קאי על דברי הרמב"ן (ראה לקמן ריש סי' קכז, ובתוי"י ס"פ משפטים סג, ד), וביאור התוס' הוא מבעל בפ"י עצמו (ונשנה בספרו בדרוש לשה"ג תקכ"ז, דף קט, סע"א, בסתמא). ולהעיר שעד"ז כבר פירש המהר"ל בס' גור אריה ליתרו יח, יז ובנצח ישראל פי"א.
שהדיבור נקרא מעשה – ראה תניא פל"ז ושם פנ"ג.