ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > נג

מבואר בכוונת האר"י זלה"ה ענין בירורי נצוצות הקדושות שנפלו בעת [השבירה] <שהי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן>, וצריך האדם להעלות ולבררן מדומם לצומח חי מדבר, לברר הניצוץ הקדוש שבתוך הקליפה [וכו'], וזה תכלית עבודת איש ישראל בתורה ומצות וכוונת אכילה, כמבואר כל אחד במקומו. ונודע כי כל ניצוץ שבתוך דומם וצומח כו' יש בו קומה שלימה מן רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וכשהוא בתוך הדומם והצומח [וכו'] הוא בבית האסורין, שאינו יכול לפשוט ידיו ורגליו ולדבר כ"א ראשו על כרעיו וקרבו, ומי שיכול בטוב מחשבתו [וכוונתו] להעלות הניצוץ הקדוש מצומח לחי מדבר, הוא מוציאו לחירות, ואין לך פדיון שבוים גדול מזה, <כמ"ש> [וכמו ששמעתי ממורי] <הבעש"ט ז"ל> [וכו'], ובפרט אם <הוא> בן המלך בבית האסורין ובא אדם אחד בהשתדלותו והוציאו מבית האסורין מעבדות לחירות, ששכרו כפול ומכופל. אמנם כל זה הוא בדין ומשפט עליון, אשר קץ שם לחשך עד מתי יהיה בבית האסורין ואימתי יזכה לצאת חפשי וע"י מי יהיה היציאה לחירות.