-----  מקורות ומראה מקומות  -----

בפ"י, ויגש עו, א (שסד, א)

-----  הערות וציונים  -----

שהמשבח מודה באחדות כו' – קצר כאן וז"ל במקורו: מצד האחדות חסרון של זולתו יש בו בעצמו שמץ מנהו [ראה לקמן סי' שסג, וכן סי' פט וקטז], הגם מצד שהוא נברא המבזה שום נברא כביכול כאלו מבזה לאומן שבראו, וכמעשה דרשב"א שפגע באדם מכוער וכו' [תענית כ, ב], ובזה יובן כל המכבד את הבריות [אבות פ"ד מ"א] מצד שהוא בריה נברא ממנו ית' מורה על עצמו שהוא מכובד מצד האחדות, משא"כ המבזה שום נברא כביכול נקרא בוזי [ש"א ב, ל] שנוגע בכבודו ית', ומלבד זה מורה על עצמו שהוא נקלה ונבזה מצד האחדות . . ובזה יובן צחות לשונו של מורי זלה"ה אם הוא משבח לשום נברא אז הוא משבח להשי"ת שברא בריה נכבד זה, ואם מגנה שום נברא מלבד שנוגע בבורא ית' אלא את עצמו וא"ש.