ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > נה

<מהבעש"ט> [ושמעתי ממורי כי] העושה מצוה גדולה, או למד תורה הרבה ומתפלל בכוונה, לא יכניס בלבו שום התפארות שהוא עשה זאת, כי אם מלכות שנק' אני מן אדנ-י היא עשתה זאת [. . .] משא"כ אם מתפאר לומר שהוא בעצמו עשה זה, אז גורם ח"ו שמסתלק י' מן אני ונשאר אן [וכו' ודפח"ח].

[ונ"ל] שזהו מה שאמרו [במשנה] מאין באת [ולאן אתה הולך וכו', ר"ל] כאשר חושב א"ע ל[אפס ו]אין [שיודע שבא מטפה סרוחה, אז מאין באת], <באת בהתקרבות להש"י>. משא"כ במתפאר שהוא העושה, וזה נקרא הולך <ומרוחק מהש"י> [היפך ביאה כנודע], אז מסתלק י' ונשאר אן. וזהו [שאמר] ולאן אתה הולך, והבן. [(ואפשר ששמעתי זה ג"כ ממורי, והשי"ת יודע)].