ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > סו

בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו [וגו' . . . דשמעתי משל ממורי זלה"ה שהיה מלך אחד שעשה כמה מחיצות וחומות זה לפנים מזה ע"פ אחיזת עינים שהי' מסבבין את המלך, ובכל שערי החומות צוה לפזר ממון, ויותר שהיה החומה לפנים פזרו הון יותר כדי לראות זריזות וחשק בני המדינה איך כל א' מתחזק ומזרז עצמו לבוא אל המלך, ויש שחזרו אחר שקבלו ממון בשערי החומות, ויש שחזר בשער השני, ויש בשלישי וכו', ומעט מזעיר שלא נכנס בלבם חשק הגשמי לאסוף הון כי אם לבוא אל המלך, ואחר כמה טרחות שבאו אל המלך ראו שאין שום חומה ומחיצה כי אם אחיזת עינים וכו'.

ו]הנמשל מובן שהמלך הגדול [והנורא] ממ"ה הקב"ה מסתתר בכמה <לבושין ו>מחיצות [וחומות של ברזל, כמ"ש בש"ס מיום שחרב ביהמ"ק וכו', והמחיצות] הם מ"ז וביטול תורה ותפלה כמ"ש בזוהר כי הטוב הגנוז מסבב אותו החשך [והקליפות], משל למלך <הנ"ל> [וכו' יעו"ש]. אמנם אנשי דעת היודעים [שכל מחיצות וחומת ברזל וכל לבושין וכסויין הוא עצם מעצמותו ית'] דלית אתר פנוי מיניה, א"כ אין זה הסתתרות אצלו, [כמו שכתבתי במ"א] אלופינו מסובלים, כשיודע שאלופו של עולם הוא בכל מקום אז סובל הכל [וכו' יעו"ש ודפח"ח].