ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > עז

<מהבעש"ט> ביאור משנה דאבות [פ"ב] הוי זהיר בגחלתן כו' כגחלי אש. [ושמעתי ממורי] כי קודם הלימוד אמרו מלתא דבדיחותא [וכו']. והענין, כי יש קטנות וגדלות בעולם שנה נפש, וע"י מלתא דבדיחותא עולה מן הקטנות ומתדבק בגדלות. והנה בזמן הגדלות שבעולם אז הוא דבוק בו ית' כפשוטו, משא"כ בימי הקטנות שיש בעולם אז צריך האדם מלחמה גדולה שיוכל להתקרב אליו ית'. וזהו עיקר השכר שיש לאדם שעושה על צד ההכרח, גם שלא יוכל לעשות הטוב בפועל, מ"מ בלבי צפנתי אמרתיך, ובחוץ יעשה ענינים גשמיים. וז"ש חז"ל תורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון, וכיוצא בזה, וכשבא איזה תלמיד להרב בימי הקטנות ולומד ממנו דברים גשמיים הנק' גחלת בלי אור פנימי.

וז"ש והוי זהיר בגחלתן כו' עקרב, ר"ל <עקרב> ז' מדריגות <הנ"ל> הנק' ע', הוא מקרב לשרשן, וזה אינו יודע מזה [וסובר] וכו' [ודפח"ח].