ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > פד

המכיר את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג לדבריו. וקשה, איך שייך זה לקנין תורה להכיר מקומו. וגם במ"א ארז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו. עוד קשה סייג מהו.

וי"ל דאנו אומרים בקדושה דשבת ויו"ט וז"ל כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו לעומתם משבחים ואומרים, וקשה, כיון דאמרנו כבודו מלא עולם, איך שייך תו השאלה איה מקום כבודו, וגם דשאלת איה בלא"ה אינו שייך אל הבורא ית"ש, דבחובות הלבבות <איתא> ונשאל קצת החכמים כו' ואנה הוא, א"ל בצפיה ע"ש.

וי"ל דבס' הקנה וירא אלקים את האור כי טוב, שאלו לר' מהו הפי' טוב, א"ל אליהו ז"ל אמר בפיו בהטיבו את הנרות תרגומו באדלקותיה, והנה כונת הענין כמדליק מנר לנר, וק' הלא הקב"ה מוציא אורה מאין תמורה, פי' דאדם כשרואה בלילה שיכבה הנר מדליק נר אחר ממנו והוא תמורה של נר א', וזהו הוצאת יש מיש, אבל הקב"ה מוציא אורה של אור הראשון יש מאין שזהו מאין תמורה, וא"כ איך אמר כי טוב כמדליק נר מנר.

וי"ל, דבסוף הפ' דרז"ל וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל, ראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש באור הראשון וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. והקשה הרב הקדוש מו' דוב בער זלה"ה בשם רבו היכן גנזו, דהרי חמה ולבנה וכוכבים ומזלות גם כן אינם ברקיע א' ואפ"ה נראים דרך זהר הרקיע, ואע"פ דנר גשמי אפשר לגנוז האור ע"י שגונז הנר מפני שהוא אויר הנתפס בשלהבת ובנר. אך כמו שאמר בתיקונים על הא"ס לית מחשבה תפיסא ביה כלל, ופי' בס' הקנה דא"ל מט"ט למרע"ה מפני שכל דבר שנתפס בהרהור המחשבה הוא נכלל בשש קצוות א"כ הוא מוגבל, וכל מוגבל הוא מחובר ומחודש, פי' כי כמו שהאדם הוא בעל מדה כן כל דבר הנתפס במחשבתו הוא מוגבל ובעל מדה, ומוגבל בשש קצוות הוא מחובר, כי ע"כ ארז"ל אין למעלה לא מעלה ולא מטה ימין ושמאל פנים ואחור לא עורף ולא עיפוי, כי ע"כ בדבר מוגבל זה מעלה מפני שנוטה ליסוד אש וזה מטה מפני שנוטה ליסוד עפר, ימין מיסוד המים שמאל מיסוד הרוח, וא"כ כל מוגבל הוא מחובר, שדברים אשר חובר מהם קודמים לו הקדמה טבעית ומחברו קודם לו הקדמה זמנית וטבעית, א"כ צ"ל דהא"ס לית מחשבה תפיסא ביה כלל, דאי לא תימא הכי א"כ הוא מחובר ומחודש ואיננו קדמון, כן אור הראשון כ' בס' יצירה וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס, א"כ איך אפשר לגנזו.

ותירץ, דאורה זו תורה. מתחלה רצה ליתן אור נגלה של התורה וסודותיה לעולם, ואח"כ גנזו הקב"ה, והיכן גנזו בסיפורי מעשיות של התורה. אבל לצדיקים, כמ"ש אם תבקשנה ככסף וכמטמונים כו', אז עתיד לבוא אליהם האור. וז"ש וגנזו לצדיקים לעת"ל, ר"ל שעתיד לבוא לצדיקים האור ע"י דרושיהםי את הש"י ע"י התורה. וז"ש לעת"ל תורה חדשה מאתי תצא, וקשה הא לא יחליף ולא ימיר דתו, אלא שיפרש הסודות שבה ושדיבר הכל מאת הש"י מבנין עולמות העליונים.

והנה אליהו ז"ל אמר להרמ"ק ז"ל שלבטל מחשבות זרות יאמר פ' אש תמיד תוקד כו'. וקשה איך שייך זה. וי"ל דפי' ואתם הדבקים בה' כו', דסבת אמתת החיות הוא הדביקות, וכשיש לו דביקות בהש"י שהוא חי החיים הוא חי בעצם, וכשיפסק מהדביקות הוא חי במקרה, פי' דחמימות הוא עצמי באש, ובמים הוא מקרה שלא יתמיד כשיופסק ויופרד מהאש. וכן הדביקות ארז"ל ע"פ ולדבקה בו הלא ה' אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו, פי' ע"י התורה. ובשם הנ"ל דלא מבעי כשהאדם עוסק בתפלה ותורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה ודאי צ"ל בדביקות עצום, אלא אפילו כל היום יקיים שויתי ה' ויהיה לו קצת דביקות, מלה"ד לנר או גחלים, שאם יש בהם עדיין ניצוץ יוכל להבעיר, משא"כ אם לא נשאר אפי' ניצוץ שצריך להביא אש מחדש. וז"ש אש תמיד, פי' יהיה לו קצת דביקות שנמשל לאש רשפי אש שלהבת י-ה, על המזבח, למי שזובח יצרו בקרבו, לא תכבה, כנ"ל. וז"ש ואתם הדבקים כו', ל"מ לעוה"ב ודאי ישיג חיים הנצחיים, אלא אפילו חיים כולכם בעוה"ז שנקרא היום.

וזה פירוש שאלו לר' מהו וירא אלקים את האור כי טוב, פירוש דאמרו רז"ל ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים. והנה גם הפ' וירא אלקים את האור כי טוב צ"ל דקאי על התורה כנ"ל, וגנזו, דבריאת האור כבר נאמר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, והרי התורה היא מעשיהם של צדיקים, וקשה ליה ל"ל כי טוב, דכיון דקראו אור ודאי הוא טוב, א"ל אליהו ז"ל, אמר לשיטתו מה יהיה מעשיהם של צדיקים בהטיבו תרגומו באדלקותיה, פי' שיהיה תמיד קצת בדביקות. וז"ש והנה כונת הענין כמדליק מנר לנר, שאם יש עדיין קצת אור על נר א' יוכל להדליק, משא"כ כשכבה.

והנה בשו"ע או"ח סי' א' כ' רמ"א שויתי ה' כו', דכמו שהקב"ה מקומו של עולם כן האדם שנקרא עולם הקב"ה מקומו עומד עליו ורואה במעשיו. וז"ש הראני נא את כבודך, וא"ל הקב"ה לא תוכל לראות כי לא יראני אפי' מה"ש שנ' בהם ודמות פניהם פני אדם וחי שחי לעולם, מפני שכל נברא הוא מוגבל וכן ראייתו הוא מוגבלת, והנה מקום אתי, ואינו אומר אני במקום, שהקב"ה מקומו של עולם, פי' שהוא א"ס, והאיך אפשר שמי שיש לו סוף יוכל לראות הא"ס.

וכן אמר מרע"ה וידעת היום כו' בשמים ממעל כו'. וקשה דממעל ומתחת מיותר. עוד קשה מאי שייכות פה אין עוד. וי"ל דצ"ל דהבורא הוא א"ס, דא"ת הוא מוגבל א"כ הוא מחובר כנ"ל. וצריך לומר דהוא אחד, דא"ת דיש ב' צ"ל ביניהם הפרש וכל נפרש מוגבל כו'. וז"ש וידעת היום כי ה', מדה"ר, הוא האלקים, והכל אחדות א', דהרי הוא בשמים וממעל לשמים וכן על הארץ ומתחת לארץ, פי' שהוא מקומו של עולם דהוא א"ס, א"כ צ"ל אין עוד, דא"כיא צ"ל הפרש וכל נפרש מוגבל.

ובגמרא כשרצה שלמה להכניס הארון לבית ק"ק דבקו שערים כו', אמר שאו שערים גו' ויבוא מלך הכבוד רהטו בתריה למבלעיה [כו'] אמר מי הוא זה מלך הכבוד ה' [כו']. וק' מה"ת הטעות. וי"ל דהר"מ אלשיך פי' דק' הלא מכה"כ אפי' בחו"ל, ובא"י מיוחד יותר לשריית שכינה, כ"ש ירושלים ובהמ"ק, ומאי נפ"מ. ופי' כמו הנשמה דמליאה כל הגוף ואפ"ה לא תמצא חוש ראיה ודיבור כ"א בעינים ופה מפני כח הכנתם, כן העולם, דארז"ל דיש לו כל האיברים ראש עפרות רחבת ידים. נמצא הבהמ"ק וק"ק הוא כמו ראיה, כ"ש הארון דשם הדיבור מבין ב' הכרובים, וזה נק' מלך הכבוד. וכן י"ל על שלמה דהיה מלך ונביא ומוכן יותר להשראת שכינה נק' מלך הכבוד. אלא דהוא יוהרא, ע"כ רהטו בתריה למבלעיה, ע"כ אמר מי זה מלך הכבוד ה' השוכן על הארון וכרובים.

ובמשנה רבי מאיר אומר אם עמלת בתורה נותנים לך שכר הרבה ואם בטלת יש בטילים הרבה כנגדך. פי' מדרש שמואל דעכ"א הרבה, דבס' (חסידים) [הזוהר] דכשצדיק עוסק בשירות ובתורה בעוה"ז שורש הנשמה שתחת כסה"כ וכל מלאכים שנבראו ע"י מצותיו משוררים למעלה בעולם עליון, עכ"א אם עמלת בתורה נותנים לך שכר הרבה, פי' גם שכר עסק שלהם, ואם בטלת מן התורה הם בטילים.

וז"ש כבודו, פי' התפשטות כבוד השכינה, מלא עולם, משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו, פי' עיקר השראת שכינה, ומודים שהוא על ישראל, ואומרים הסימן הוא לעומתם, פי' בזמן שהם אומרים שירה משבחים ואומרים גם למעלה שם הוא עיקר השראת הכבוד.

וז"ש המכיר את מקומו, כמו שהקב"ה מקומו של עולם כן הוא מקומו עומד ורואה במעשיו. וא"ת הלא כמה ברואים שאינם משגיחים על זה, עכ"א והשמח בחלקו, הצדיק יש לו נשמה חלק אלו-ה ממעל, ע"כ והעושה סייג לדבריו שיהי' בדחילו ורחימו.