ספריית חב"ד ליובאוויטש

פח

<מהבעש"ט> [שקיבלתי ממורי] שיש באדם עשר ספירות, כי הוא עולם קטן, וכמ"ש הראב"ד כי מה שיש <בעולם> [בעולמות עליונים] הוא ג"כ בשנה ובנפש אדם, וסימנך והר סיני עש"ן [וכו' יעו"ש]. ומדריגה אחרונה שבאדם, כגון צער ויסורין [וכדומה], <הוא> [זה] נקרא מדת המלכות שהיא מדה אחרונה כי רגליה ירדות מות. ונצח והוד שבאדם הם עמודי קיימין ש[האדם] מאמין אמונת הבורא על אמתתו. ומדת יסוד הוא כשיש לו תענוג בעבודת הש"י יותר מכל התענוגים.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

תוי"י לך לך טז, ג (נז, א)

הוא עולם קטן – תנחומא פקודי ג. וכמ"ש הראב"ד – פי' לס"י המיוחס לראב"ד בריש ההקדמה ושם פ"י מ"א. והר סיני עש"ן – יתרו יט, יח. המלכות . . רגלי' כו' – ע"ח של"ד פ"א. רגלי' גו' – משלי ה, ה.

-----  הערות וציונים  -----

מדת המלכות כו' רגליה כו' – ראה מדל"י סי' קב (קיא).

ונו"ה הם עמודי קיימין – ראה זח"א רכ, ב. תקו"ז יז, א ושם תי"ג כט, א.

שמאמין כו' – עיין זח"ג קצח, ב. קהלת יעקב, ערך מתנים. וראה לעיל סי' יא (ובהערות שם), ולקמן סי' רנז ותח.

ומדת יסוד כו' – להעיר מזח"ב קי, רע"א ובאוה"ח שם. וראה תניא, אגה"ק סי' טו.