ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > צה

<מהבעש"ט זלה"ה> איתא בש"ס דתענית א"ר אמי מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש וגו', אם השמים נעצרין [וכו'] מה תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור ויתפלל [וכו'] ואם לחש ונענה והגיס דעתו מביא אף לעולם שנ' מקנה אף על עולה [וכו']. והקשה [מורי] אם הוא חטא והגיס דעתו, העולם מה חטאו להביא אף על העולם. וביאר, כי מהראוי שמי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק כרבי חנינא בן דוסא, ואם היו כל בני עולם נוהגין בחסידות לא היה פלא על א' שאומר לחומץ וידליק וכך היה, כי כולם עושין כך. משא"כ מחמת שבני עולם הולכין בשרירות לבם הרע, ואינו עולה להם זה כ"א ליחיד בדורו, שאם נענה בתפלה הוא דבר נפלא בעיניהם, לכך זה מגיס דעתו, א"כ הוא בסיבת דורו ובני העולם, לכך מביא אף בעולם [ודפח"ח].