יד

ויש אומרים624 שאף ששכיר שנה לכל המלאכות לא חשוב קבלן, מכל מקום אין צריך למחות בו כשעושה מעצמו מלאכה בשבת, שהעושה מעצמו לא עביד אדעתא דישראל מסתמא, מאחר שלא אמר לו כלום, אלא אדעתא דנפשיה, דהיינו נכרי דעלמא שיודע שלא יפסיד625, ושפחה השכורה לשנה626 עושה המלאכה כדי להשלים קבלנותה שקבלה עליה לעבוד כל השנה בכל המלאכות הצריכות בבית. והיינו דוקא בדליכא אמירה דישראל כלל, אבל בדאיכא אמירה דישראל אמרינן דעביד אדעתא דישראל בשכיר שנה627, שאינו מצפה לקבל שכר נוסף בעד מלאכה זו של שבת (מהדו"ב רמג ד"ה והכי נמי).


624) דעת מהר"ם מרוטנבורג, בהגהות מיימוניות פ"ח אות ז (ומורי אומר כו' הגבינות שעושות השפחות בשבת אין לאסור כו' אם הנכרי עושה מעצמו אין איסור). וראה דובר שלום ע' צא.

625) כדלקמן פל"ב ס"ב.

626) שבזה לא שייך הטעם שיודעת שלא תפסיד, וא"כ איך התיר עשיית הגבינות ע"י השפחות. וראה קו"א רנב, ה (ד"ה והאמת, במוסגר) תירץ ע"ז שצריך לומר שסובר כס' התרומה ששפחות (שכיר שנה) יש להן דין קבלנות. אמנם כאן חזר בו וביאר שאין מהר"ם סובר בזה כס' התרומה, והטעם שמתיר עשיית הגבינות ע"י השפחות כי גם זה דומה למ"ש רש"י שיודעת שלא תפסיד – להשלים קבלנותה כו'.

627) אפילו באופן שאין ריוח מזה לישראל, שעושה מלאכה זו בשבת כדי שתהיה פנויה בימות השבוע, שהרי לדעה זו שפחה השכורה לשנה לכל המלאכות אין לה דין קבלנות אלא שכיר יום. ודלא כמשמעות שמירת שבת כהלכתה (פ"ל סל"א).