606) שאחר כך ממשיך ברמב"ם שם הי"ד: "ששכרו שנה או שתים לבנות לו חצר או ליטע לו כרם", ובזה לא שייך לפרש כמ"ש מ"א הנ"ל, שטעם ההיתר הוא משום שאין ריוח מזה לישראל, "דלא שייך למימר הכי בכל עת שיצטרך לו ליטע כרם יטע לו, דכמה כרמים יכול ליטע בשנה וכמה חצרות יוכל לבנות. וגם הוה ליה למימר כרמים וחצרות, או ליטע בכרם. וגם לשון רמ"א בהג"ה [שם] או ספר כו', וכן הוא בב"י [שם], לא משמע הכי כלל" (מהדו"ב רמג ד"ה והשתא).

ומזה הוכיח במהדו"ב שם, ובמהדו"ב לסי' רנב ד"ה אבל הרמב"ם, שאפשר דעת הרמב"ם וסיעתו, לחלק בין שכיר שנה למלאכה מיוחדת, שנחשב קבלן, לבין שכיר שנה לכל המלאכות, שאינו נחשב קבלן (ולריוח הישראל אין הרמב"ם חושש, וכדלקמן שם). וראה דובר שלום ע' צ.

607) משא"כ שכיר שנה לכל המלאכות.