ספריית חב"ד ליובאוויטש
וגם יש לומר משום, דאפילו קנין גמור אינו חל אלא על דבר מיוחד ומסוים610. ושכיר שנה דשניהם אינן יכולים לחזור היינו טעמא משום דהשכיר גופו משתעבד למלאכות, וגוף בעל הבית ליתן המעות. ואף דעל מלאכה מיוחדת נמי אין קנין חל אלא אם כן מסר לו חפץ לתקנו, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם611 ושאינו ברשותו612, וגם אין קנין חל אלא על דבר שיש בו ממש613, מכל מקום כיון ששכרו לדבר מיוחד ומסויים יש לומר דלענין מחזי כשלוחו עשאוהו כאילו אותו דבר קנוי לו, והלכך במלאכה מיוחדת נמי יש לומר כדידיה דמי, מאחר שאין בעל הבית יכול לחזור בו עד מלאת הימים להשביתו ממלאכתו בעל כרחו כדי לפחות משכרו, וגם אם ירצה להחליף לו מלאכה זו באחרת אינו יכול בעל כרחו של השכיר, הילכך כדידיה דמי מלאכה זו (מהדו"ב רמג ד"ה וגם י"ל).
610) המשך דברי רבנו: יש לומר דאפילו שכיר שנה למלאכה מיוחדת אין המלאכה קנויה לו לשכרו, כיון שאינו בא לעולם, ואינו ברשותו, ואין בו ממש, ואין הקנין חל (בשכיר שנה) אלא באומן קבלן שנמסר לו חפץ מסוים לתקנו.
וא"כ אין בזה טעם מספיק לחלק בין שכיר שנה למלאכה מיוחדת לבין שכיר שנה לכל המלאכות, לענין לחזור בו, כי מה ששכיר שנה שניהם אינן יכולים לחזור היינו טעמא כו'.
וא"כ עדיין צריך ביאור, מה טעם אמרינן שבמלאכה מיוחדת המלאכה היא שלו.
וי"ל דמכל מקום כיון ששכיר שנה למלאכה מיוחדת הוא דבר מיוחד ומסוים יש לומר כו'.
611) ב"מ לג, ב. טור ושו"ע חו"מ סי' רט ס"ד.
612) ב"ק ע, א. שו"ע חו"מ ס"ה.
613) טור ושו"ע חו"מ סי' ריב ס"א.