פרק ח

ועוד זאת במאכלות אסורות כו' אין החיות שבה עולה כו': כ' ע"ז בקיצור [תניא]1, עי' או"ח סי' קצ"ו להרמב"ם עכ"ל, כוונתו, דפסק שם [לשיטת הרמב"ם] שעל דבר איסור אין לברך עליו תחלה וסוף כו', לפי זה כיון דבסי' ר"ד ס"ט פסק דאם אכל [דבר איסור] משום סכנה מברכים עליו2, וכתב שם בבאר הגולה בשם הב"י דזהו אף להרמב"ם, י"ל דאז עולה האיסור גם כן. וכן נתבאר [שם] במגן אברהם לענין סממני הרפואה שנעשו אף מהאיסור מתבררים על ידי החולים, וי"ל שהוא ע"ד שנתבאר לעיל פ"ז לענין שנעשו זדונות כזכיות הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו יעוי"ש, כמו כן כאן הואיל ועל ידם הוא חי וקיים ועובד הוי'.

נעשה תיכף דם ובשר מבשרו: כי הנה אנו רואים כשהאדם אוכל מכל מאכל אשר יאכל אין צריך לשהות עד שיתעכל המאכל במעיו ואז ישבע מרעבונו, אלא תיכף ומיד כשאכל נעשה שבע, והוא מהמאמר אלקי שבמאכל כו', והרי קיבל הנאה מהמאכל ולזאת נשאר רשימו כל זמן שלא חזר לקדושה כו'.

ועי' בלקו"ת בהביאור והי' מספר3 באות ב, משמע שגם מי שמכוון לש"ש יש גם כן ק"נ.

כרבינו הקדוש4: י"ל דלאו דוקא רבינו הקדוש שהי' צדיק גמור, אלא אפילו בינוני רק שאכל לש"ש תמיד גם כן א"צ לחיבוט הקבר כו'.

ועל דברים בטלים בהיתר כו' צריך כו' בכף הקלע: והוא כדי לנער הנפש מהאבק שנדבק בה, והוא על דרך משל בגד שנדבק בו אבק אזי העצה לנער אותו.

אבל לדיבורים אסורים כמו ליצנות ולשון הרע כו' אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר: וצ"ע שכאן משמע שגהינם קשה מכף הקלע, ובשערי אורה5 לאדמו"ר האמצעי ד"ה בכ"ה בכסלו סוף אות ח' מבואר להיפך וצ"ע.

שמענישים על בטול תורה בפרטות מלבד עונש הכללי: דהנה כמו שתלמוד תורה הוא כנגד כולם, כמו"כ להיפך הוא העונש שמענישים על ביטול תורה בפרטיות מלבד עונש הכללי בגיהנום של שלג, דהנה כמו דאנו רואים בגשמיות6 כשאחד נכוה ידו בחמין אזי העצה ליתן בחמין והמים חמין מוציאים החמימות שבידו, ולהיפך כשמתקרר ידו בקור ר"ל אזי העצה ליתנה במים קרים (או לשפשפם בשלג), והמים הקרים מוציאים הקרירות שבידו, וכמו"כ למעלה כשעבר עבירה ברשפי אש הקליפות, מפילין אותו בגיהנום של אש, וכשעבר מחמת עצלות וקרירות מפילין אותו בגיהנום של שלג.

מה שאין כן בחכמת אוה"ע הוא מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלקית: ובדברים בטלים הנ"ל אינו מטמא רק המדות שבנפשו, דאינו דומה כשנעשה כתם על בגד חשוב משנעשה על בגד פשוט. ומוחין הם יותר נעלים מהמדות כו', ולבד זה הבירור דמוחין קשה יותר לברר מהבירור דמדות, וכמשי"ת אי"ה לקמן.

אלא א"כ כו' להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה': היינו שישתכר שיהי' לו מזונות בריוח, והמכוון יהי' בכדי שיוכל לעבוד את ה' ולהתפלל יותר וללמוד יותר.

או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה': היינו שיכיר מזה גדולת ה', כמו מהילוך הגלגלים והכוכבים כו', דמזה יבוא לאהבת ה'7. ובחכמת הרפואה הוא עוסק בכדי לרפאות חולי ישראל.

או לתורתו: היינו חשבון תשבורת לעירובין ותחומין כו'.

יתירה טומאתה של חכמת או"ה על טומאת דב"ט כו' מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלקית כו' אא"כ עושה אותם קרדום לחתוך בהן כו' וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל כו': ביאור הדברים יובן על פי ההפרש שבין טומאת מת לטומאת בעל קרי8, שיש חומר בזה מה שאין בזה ויש חומר בזה מה שאין בזה, דהיינו לענין שילוח מחנות בעל קרי חמור שמשתלח חוץ לב' מחנות9, מה שאין כן טומאת מת שמשתלח ממחנה שכינה לבד, וכן לענין חלת חו"ל10 ודברי תורה11 שבעל קרי אסור בהם קודם שטבל לקריו מדין המשנה מה שאין כן בטמא מת, ולענין הטומאה עצמה טומאת מת חמורה שטעון הזי' שלישי ושביעי וטמא טומאת שבעה מה שאין כן בעל קרי.

וההפרש הוא בכלל בין פנימיות דקליפה טמאה למקיפים דקליפה, דטומאת מת חמור יותר בעצם הטומאה בשרשה שהוא ממקיפים דקליפה אבי אבות הטומאה, היינו שרש הרע והקליפה, אבל אינו מורגש הרע בפנימיות האדם שזהו שרש הרע, ובערת הרע מקרבך12 דוקא, רק הטומאה שורה ומקיף עליו, מה שאין כן טמא קרי שמורגש הרע בנפשו ממש, שהקרי בא על ידי הרהורי מחשבתו באשה וחמום כל הגוף שעל ידי זה נטמטם לבו ומוחו ממש ובזה חמור טומאת קרי.

כעין מה שנתבאר בפרק ז' ההפרש בין קרי לביאות אסורות, כן בדרך כלל ההפרש בין טומאת מת לקרי וביאות אסורות, וכ"ה בקליפה הרוחנית, שברוחניות אבי אבות הטומאה הוא חו"ב דקליפת חכמות חיצוניות זקני מואב וזקני מדין13, שבמורגש אינו רע כל כך, לכן נא' בו נפילה ולא שבירה, אך הוא מקור ושרש לרע הגלוי.

ועוד והוא העיקר שהרע שבדקות פוגם יותר, וכענין ניקב קרום של מוח טרפה14 ונחתכו רגלי' מארכובה ולמטה כשרה15 אף שנחתכו לגמרי, וכמרז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז16 כו' ולא ויתר על ביטול תורה, לפי שהוא מאברים הפנימיים17, ועוד כי כל הגבוה יותר נופל למטה יותר, ולכן כח"ב דקליפה אף שדקים יותר בשרשן אבל הנפילה מהם למטה יותר במינות וכיוצא, אבל לענין הרע הגלוי והמורגש בודאי רע שבמדות גסים יותר מבחכמה ובינה כמפורש לקמן פרק ל"ז, ולכן בנקל יותר לבררם כיון שהרע גלוי וניכר, אבל לברר רע הנעלם צריך שהות הרבה ויגיעה רבה ועצומה, וכמבואר בד"ה החלצו18 לענין עון שנאת חנם.

וזהו שארז"ל שעכשיו לא ניתן לישראל כי אם ז' אומות (היינו ז' מדות רעות), ולעתיד יותן לנו גם הג' אומות קני קניזי קדמוני שהן כח"ב דקליפה כמבואר בלק"ת מהאריז"ל19 שאין לנו עכשיו כח לבררם, אך ומעין זה זכו נשמות הגדולות כמו התנאים להעלות גם חו"ב דקליפה, שהיו בדרך כלל נשמות דבריאה ובינה עילאה מקננא בכורסיא כו'. וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתו שעסקו בהם שהי' בהם כח להעלותן, זה הבנתי מד"ה [ראה] החלות[י]20 ומכמה דוכתי, וע' בביה"ז פנחס דף מ"א סע"ב ודף מ"ב רע"א21, וע' ד"ה מחה תמחה22 מענין השתלשלות הקליפות שהוא היפך מהשתלשלות דקדושה.

יתירה טומאתה של חכמת או"ה על טומאת דב"ט כו' מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלקית כו' אא"כ עושה אותם קרדום לחתוך בהן כו' וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל: יען כי הם ידעו איך להשתמש בהם, דזהו ההפרש בין הרמב"ם לאריסטו23, דהרמב"ם מה שלמד יותר הי' מכיר גדולת ה' יותר והי' בבחינת ביטול ביותר, ואריסטו מה שלמד יותר הי' בבחינת יש יותר. כי בדבר שהשכל מרמז לו שהוא כך לא יכולים לנטותו מזה בשום אופן, כי שכל הוא ענין ישות וגסות והיינו שמחזק את ישות העולם, ולכן כל מה שלמד והי' לו שכל יותר הי' בבחינת יש יותר.

והנה מהלשון משמע שדוקא הם יכלו להתעסק בהם ביתרון מכל האנשים מצד שהם ידעו איך להשתמש בהם לעבודת ה' לא כן אחרים כו'. ובכדי להבין זה צריך להקדים תחילה מה שידוע שנתן ה' לאאע"ה עשר אומות לכבוש אותם והמה הז' אומות הכנעני החיתי כו' ועוד ג' קיני וקניזי וקדמוני, והז' עממין הנ"ל כבשו אותם בעת כניסתם לא"י כידוע, אמנם הג' אומות קיני קניזי קדמוני אין ביכולת כעת לכובשם, רק לעתיד כתיב כי ירחיב ה’ את גבולך24, וידוע דזה קאי על הג' אומות הנ"ל שיותן לנו כו'.

ובעבודה הוא ענין בירור עשר כחות הנפש הבהמית, דז' עממין הוא ענין ז' מדות דנפש הבהמית, וקיני קניזי וקדמוני הוא ענין חב"ד או כח"ב, על פי הידוע כשכתר נמנה אין הדעת נמנה25, קדמוני קאי על בחי' כתר, קניזי קאי על בחי' חכמה, דקניזי הוא ענין זקן זה שקנה חכמה, וקיני הוא ענין בינה והוא גם כן אדום עמון ומואב, כי אדום בחי' כתר דקליפה כמ"ש אלופי אדום, ואלף אותיות פלא שהוא ענין כתר, ומואב חכמה דקליפה, כי מואב לשון אב (כמ"ש בלקו"ת סד"ה ע"כ יאמרו המושלים26 אכלה ער מואב), ועמון אותיות נועם תענוג, והוא ענין בינה דקליפה, דהתגלות עתיק הוא בבינה כו', וכעת לא ניתנו לברר רק הז' עממין שהם ז' מדות רעות דנפש הבהמית, אבל הג' אומות שהן אדום עמון ומואב כתיב אל תצורם27 ואל תתגר בם מלחמה, דאינם יכולים לכבוש אותם כעת, רק לעת"ל כתיב כי ירחיב ה’ את גבולך כו'.

וביאור הענין בעבודה הוא דהז"מ רעות דנפש הבהמית גם כעת יכולים לברר, והטעם הוא דהם בנקל יכולים לבררם, לא כן המוחין. וההפרש ביניהם הוא בין גסות הרע לדקות הרע, דהז"מ רעות היינו גסות הרע, כי הוא ענין תאוות רציחה וניאוף וכדומה, שהוא יודע שזה רע אלא שמתאווה לעשותם, אבל כשיתבונן בשכלו שהכל הבל ורעות רוח שאין צריך להתאוות לזה בנקל יכול לפטור מזה כו', אבל חב"ד דקליפה הם דקות הרע, ונדמה לו שאינו רע כלל, כי הוא רק במוחין ולכן אינו בנקל לבררם.

והמשל ע"ז מתערובות לח בלח שאינו בנקל לברר אותם, או סיגים שמעורבים בכסף שבכל חתיכת כסף יש סיגים וקשה מאד לברור זה מזה, אבל אם הפסולת גסים הרי מכיר אותם ובנקל לברור אותם, או המשל מתכלת וקלא אילן דקשה להכיר ההפרש ביניהם (זולתי בקי ויודע), ובעבודה תכלת הוא ענין גבורות קדושות שמרגיז על הרע (כמאמר לעולם ירגיז אדם28 כו') ומדחה ומברר אותו, וקלא אילן הוא גם כן גבורה אבל הוא גבורה דקליפה29, והוא ענין שמדבר אודות הרע של פלוני וכמדומה לו שזהו מצד יר"ש שלו, אבל באמת אינו כן, דאם הי' שונא רע באמת הי' צ"ל לו אהבה לאלקות, כמ"ש אוהבי ה'30 שנאו רע או להשמיע רוגז על רע של עצמו ומדוע אינו כן, אלא לאו שזהו רק מצד הקליפה, והוא ענין שנאת חנם ששונא זולתו על לא דבר כו', והוא ענין קליפת מדין מלשון מדון וריב31 והוא היפוך הקדושה האלקית (עי' ד"ה החלצו תרנ"ט באריכות בענין שנאת חנם).

וזהו ההפרש בין תכלת לקלא אילן כי באמת קשה לברר זאת והראיה שצריך ע"ז ראיות שהיא מצד הקליפה, כמו"כ כאן חב"ד דקליפה הוא ענין דקות הרע, ולכן אנו רואים שגם הפילוסופים הראשונים שהיו מופשטים ורחוקים מגסות הרע היינו מתאוות רעות כי הבינו שזה רע, ועסקו במושכלות תמיד ועכ"ז נפלו במינות ולא הבינו שזהו רע, והיינו כנ"ל שהרע דבחב"ד הוא דקות הרע ולכן קשה לברר אותו עכשיו, דהנפילה מזה הוא במינות ר"ל דכל הגבוה ביותר נופל למטה יותר והיינו במינות ר"ל דהוא קשה יותר מתאוות, דבמדות דהוא ענין התאוות הרי מבין בשכלו שהוא רע ורוצה לפטור ממנו, אבל במינות הרי שכלו מטה אותו לצד אחר ממש דכל באי' לא ישובון32 ר"ל, ולכן כעת קשה לברר אותם.

וזהו כמארז"ל הראשונים33 שנתגלה עוונם נתגלה קיצם כו', פירוש נתגלה עוונם שהי' רע גמור עבודה זרה גילוי עריות ושפיכת דמים, דזהו במדות, גילוי עריות היינו ממדת החסד, שפ"ד ממדת גבורה, ע"ז ממדת תפארת גסות הרע כו', ע"כ נתגלה קיצם שעשו תשובה מיד והיו בגלות רק ע' שנה, כנודע דהוא ענין בירור ז' מדות דנפש הבהמית כל אחת כלולה מיו"ד עולה ע', לזאת היו אז ע' שנה לברר כל מדה, אבל אחרונים שלא נתגלה עוונם והוא עון שנאת חנם שהי' אז, כי תורה למדו אז הרבה, כמארז"ל דקים לן בגווייהו דעסקו בתורה, רק עיקר עוונם היה שנאת חנם, וענין שנאת חנם שכל א' מטעה את עצמו שאין זה עוון גמור. והוא רק מצד השכל.

והמשל לזה מקטנים דהמוחין שלהם בקטנות כשמתכעסים זע"ז תיכף הם נעשים אוהבים נאמנים כמקדם ולא ניכר שום שינוי, אבל בגדולים אינו בנקל כו', הגם שנעשים אוהבים אבל אינם אוהבים נאמנים, כי איזה טינא נשאר אצלם, דהשכל מטה שצריך לשנוא את חבירו ומצוה לשנוא אותו, ומשו"ה א"י לסבול עבודתו כו' כמ"ש בד"ה החלצו הנ"ל עיי"ש באריכות, לזאת לא נתגלה קיצם ולזאת אנו יותר מי"ח מאות שנה בגלות המר הזה לברר כו' (עי' מ"ש כה"ג ברבינו יונה רפ"ק דברכות שלכך האשם ב' סלעים וחטאת בת דנקא, לפי שהאשם בא על ספק חטא לכן אינו מתחרט ע"ז כל כך ע"ש, הובא בלקו"ת ד"ה החלצו ע"ש), וצריך ע"ז זמן רב לברר, ועיקר הבירור יהי' לעת"ל, וע"ז כתיב כי ירחיב ה' את גבולך.

ובדרך כלל הוא ההפרש בין מקיפין דרע לפנימיות הרע. ודוגמא לזה הוא ההפרש בין טמא מת לבעל קרי, דבכאו"א יש מעלה וחסרון, דבט"מ יש חסרון שנקרא אבי אבות הטומאה וצריך הזאה שלישי ושביעי וטמא טומאת שבעה כו', ולהיפך יש בו מעלה דאינו משתלח רק חוץ למחנה שכינה לבד, ובבע"ק יש חסרון שמשתלח חוץ לשתי מחנות כו', ומעלה שאינו טמא רק יום א' טומאת ערב והוא הנקרא טבול יום, וא"צ הזאה שלישי ושביעי.

וההפרש בין מקיפים דרע לפנימיות הרע, דבע"ק הוא ענין פנימי' הרע כי זהו טומאה היוצאת מגופו, ובאה על ידי הרהורים רעים ר"ל, ומשו"ז אינו טמא רק יום א' וא"צ הזאה ג' וז', דבנקל לברר זה כו'. אבל טמא מת הוא ענין מקיפים דרע דלא פעל מאומה בעצמו, רק שנגע במת והמשיך עליו מקיפי הטומאה כו' ולזאת חמור טפי, וצריך הזאה ג' ז' וטמא טומאת ז', כי מאד קשה לברר.

כמו"כ ההפרש בין ז' מדות דקליפה לבין חב"ד דקליפה, דבכאו"א יש מעלה וחסרון, דמדות הוא עיקר הרע בגלוי, וצוותה התורה ע"ז כמו תאוות ורציחה וכדומה כידוע, אמנם בנקל לברר אותם, יען הוא דבר הנראה שהוא רע, וכנגד זה הוא פנימי' הרע כמו בע"ק שאינו טמא רק יום א' כנ"ל, אבל חב"ד דקליפה עם היות שאינו רע הגלוי ולכן לא צוותה התורה ע"ז (בפירוש כנ"ל), אבל הוא בחי' מקיפים, כמו טומאת מת שנמשך עליו מקיפי הטומאה וקשה מאד לברר אותה דכל באיה לא ישובון, ולכן הנפילה בזה הוא במינות ח"ו ה"י, וכעת קשה מאד לברר, רק לעת"ל אזי יכולים לברר, כמ"ש ואת רוח הטומאה34 אעביר מן הארץ ויהי' בבחינת ראיה חושית באלקות כמ"ש כי עין בעין יראו35 כל בשר יחדיו כו', דכעת הוא רק השגה באלקות בדרך שמיעה, ידיעת המציאות לבד, כמ"ש שמע ישראל36 כו', ועתה שמע אל החוקים37, דאינו רק השגה במוח, וזהו כלל דלכל השגה יש סתירה דאם זה מבין כך יכול לבוא חכם אחר גדול ממנו וסותר סברתו ומראה לו פנים אחר, וכמו שארז"ל גבי ר"מ שהי' מטהר השרץ38 בק"ן טעמים ומראה לו פנים כו', ולכן אי' במק"א ששכל הוא שקר והראיה ע"ז מעובר במעי אמו, דעפ"י שכל אין שום הבנה איך הוא חי שם, כי יש כמה הוכחות שא"י לחיות עפ"י טבע דמה שפתוח אצל כל אדם הוא סתום אצלו וכן להיפך כו', אעפי"כ אנו רואים בחוש שהוא חי ולכן השכל הוא שקר כו', כמו"כ כעת הוא רק השגה באלקות בבחינת שמיעה, ולכן יכול השכל להטעותו לצד אחר ולמינות ח"ו, ולכן כעת קשה לברר חב"ד דקליפה.

אבל לעת"ל כשיאיר בחי' ראיה כנ"ל אזי לא שייך שיטה לו השכל לצד אחר, מאחר שרואה בעצמו האמת כו', ויהי' אז בנקל לברר גם קיני וקניזי וקדמוני שהוא ענין חב"ד דקליפה, אבל כעת קשה לברר כו', וכ"ז הוא בנשמות דעשי' דכל השגתם הוא בעולם העשי' ואין משיגים רק בגלגל הט' ומכנים אותו גלגל השכל, אבל למעלה מזה אינם משיגים, ולכן אם יעסקו בזה יכולים ליפול ח"ו במינות, אבל הנשמות מעולם היצי' ומכ"ש מעולם דבריאה דשכל דעשי' אינו מסתיר להם, [עי' ספ"ב], הם יכולים לעסוק בהם משום דהשכל דעשי' אינו מסתיר להם כו', ולכן א' בלשונו הק' דזהו טעמו של הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שעסקו בזה, די"ל דהם היו נשמות דיצי' או אפשר דבריאה39 ולכן היו יכולים לעסוק גם בחכמת אוה"ע ולא נפלו ח"ו מזה אדרבה כו', דשכל דעשי' לא הסתיר להם כלל, ולכן אמר אדמו"ר הזקן נבג"מ זי"ע להחסיד המפורסם ר' מיכל מאפאצק שלמד מו"נ ואמר לו הטעם שלא נפל מזה יען כי נשמתו הי' מעולם היצי', וזה הי' לשונו הק': מיכל דו האָסט אַ נשמה דיצי' דערפאַר האָט דיר ניט געשאַט מורה נבוכים.

1) בקיצור: בקיצורים והערות לתניא להצ"צ בהקיצור הא' לפרק ח. וראה שם הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שמציין להביאור כאן.

2) וכ"ה בשו"ע רבינו ס"ה: "אם אכל איסור במקום סכנה לדברי הל מברך עליו תחלה וסוף שהיתר הוא אוכל ומצוה הוא עושה להציל נפשו" וראה בציונים שם.

3) במדבר ז, א.

4) כרבינו הקדוש: הדיוק מה שהביא דוגמא מרבינו הקדוש, ראה שיחת פורים תשכ"ח [נדפס בליקוט פירושים ומ"מ ע' קעט].

5) ובשערי אורה . . ד"ה בכ"ה בכסלו סוף אות ח': ו, א: אבל המחשבות ודיבורים שלא לה' המה כל ימיו אין להם תיקון, ונעשה מהם לבושים צואים לבושי מסאבותא לנשמה בלתי תעלה לעולם, והוא הנקרא כף הקלע שקשה מן הגיהנם, ע"כ, וע"ש במ"מ.

וראה בביאור תניא (קיידאן) ע' סב שמקשה מדרוש ד"ה יפה שעה אחת ממאמרי אדה"א (קונטרסים ע' רמא) אשר לבחי' מדות דעמלק יש בירור ותיקון ביסורי גיהנם אבל לבחי' ראש דעמלק לא תראה אור כלל .. אלא .. להאביד כל עצמותה והם היסורים דכף הקלע כו' עיי"ש. וראה בליקוטי ביאורים – קארף ע' פב.

6) כמו דאנו רואים בגשמיות .. וכמו"כ למעלה: ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תנא: "ענין הגיהנם, כמו עד"מ חום מוציא חום וקרירות מוציא קרירות, כן יש גיהנם של אש וגיהנם של שלג, כי חמימות התאוה משס"ה ל"ת גיהנם של אש מוציאם וקרירות העצלות ממניעות מצות מעשיות גיהנם של שלג מוציאם".

7) דמזה יבוא לאהבת ה': ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד הי"ב.

8) ההפרש שבין טומאת מת לבע"ק: בהבא לקמן ראה תורת שמואל תרל"ב ח"א ע' קכג. רסא.

9) שמשתלח חוץ לב' מחנות .. ממחנה שכינה בלבד: פסחים סז, א-ב.

10) חלת חו"ל .. מדין המשנה: חלה פ"ד מ"ח, וראה בפי' הרע"ב שם. שו"ע אדה"ז או"ח סתנ"ז ס"כ.

11) ודברי תורה: ראה ב"ק פב, רע"ב. שו"ע רבינו סי' פ"ח ס"א ובהמצויין שם.

12) ובערת הרע מקרבך: דברים יג, ו ובכ"מ.

13) חכמות .. זקני מדין: ראה תרל"ב שם.

14) ניקב קרום של מח: חולין מב, א.

15) מן הארכובה ולמטה כשרה: שם עו, א.

16) ויתר הקב"ה על ע"ז: פתיחתא דאיכ"ר ב. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז.

17) מאיברים הפנמיים: ראה לקו"ת בלק עד, סוע"א.

18) בד"ה החלצו: ראה לקו"ת מטות ובסה"מ תרנ"ט. ובאריכות יותר במאמרי אדמו"ר האמצעי פ' מטות.

19) בלק"ת מהאריז"ל: פ' לך ד"ה את הקניזי.

20) מד"ה ראה החלותי: אוה"ת דברים ע' יט ואילך.

21) בביה"ז פנחס דמ"א סע"ב ומ"ב רע"א: לכ"ק אדה"א בהוצאת קה"ת קיא, א ואילך. (בהוצאה החדשה: רכה, ב)

22) ד"ה מחה תמחה: מאמרי אדה"ז על התורה ומועדים ח"ב ע' תתקיב.

23) ההפרש בין הרמב"ם לאריסטו: ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' פג. דרמ"צ ח, ב. אוה"ת במדבר הוספות ע' 120 ואילך.

24) כי ירחיב ה' את גבולך: דברים יב, כ. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשצח ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' א ואילך.

25) כשכתר נמנה אין הדעת נמנה: ע"ח שכ"ג שער מוחין דצלם פ"ה. תו"א צא, ג. ביאה"ז לאדה"א נד, ב. אוה"ת מג"א ע' צז. סה"מ תרנ"ב ע' ב.

26) בלקו"ת סד"ה על כן יאמרו המושלים: חקת סו, ג.

27) אל תצורם: דברים ב, יט.

28) לעולם ירגיז אדם: ברכות ה, א.

29) מתכלת וקלא אילן .. גבורה: ראה ביאוה"ז להצ"צ ע' תתקכח.

30) אוהבי ה': תהלים צז, י.

31) מדון וריב: ראה לקו"ת מטות פו, א.

32) דכל באי' לא ישובון: ע"פ משלי ב, יט.

33) הראשונים שנתגלה עוונם: יומא ט, ב. לקו"ת מטות פו, א.

34) ואת רוח הטומאה: זכריה יג, ב.

35) כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

36) שמע ישראל: דברים ו, ד.

37) ועתה שמע אל החוקים: דברים ה, א.

38) מטהר השרץ: עירובין יג, א.

39) נשמות דיצי' .. דברי': ראה אוה"ת דברים ע' כג. רשימת היומן ע' קפד.