פרק י"א

וזה לעומת זה רשע וטוב לו לעומת צדיק ורע לו: לכאורה צ"ל איך הוא לעו"ז ממש, רשע וטוב לו לעומת צדיק ורע לו, דהלא נתבאר לעיל דצדיק ורע הוא שהרע כפוף ובטל להטוב עד שנדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי ולכן אינו מרגישו כו', אם כן על כרחך צריך לומר בלעו"ז גם כן דהטוב בטל לגבי הרע עד שאינו מרגישו ח"ו, ובאמת הלא אינו כן כי רשע וטוב לו הרי אדרבה עפ"י רוב הרי הוא זהיר מדבר עבירה, רק לפרקים רחוקים יקרה לו דבר עבירה, כמו שאמר בעצמו, ואיך הוא זלעו"ז.

אך הענין הוא דיש כמה מדריגות בצדיק ורע לו, ויש כמה מדריגות ברשע וטוב לו. וביאור הענין דהנה הבחי' התחתונה של צדיק ורע לו היינו שהוא רק מעט מזעיר נעלה ממדריגת הבינוני, ומה שנקרא בשם צדיק לפי שנתהפך לו פרט מדה אחת מעשר כחות הנפש שלו עד שאינו מרגישו כו', ולכן נופל עליו שם צדיק, דהרי הבינוני כל הרע אצלו בתקפו וגבורתו כתולדתו, מה שאין כן בצדיק ורע לו הנ"ל. ויש עוד כמה מדריגות בצדיק ורע לו, והמדריגה העליונה של צדיק ורע לו שלא יכול להיות נעלה הימנה הוא רק קצת למטה ממדריגת צדיק גמור, דצדיק גמור ביער את הרע בתכלית וצדיק שאינו גמור לא ביערו בתכלית, אבל מכל מקום הרע בטל מאד עד שאינו מרגישו כנ"ל.

ובמדרי' רשע וטוב לו ישנו גם כן כמה וכמה מדריגות חלוקות, דהמדריגה התחתונה שבו היינו מה שהוא מעט למעלה במדריגה מרשע ורע לו, והנפקותא ביניהם הוא שלרשע גמור אין נופלים לו הרהורי תשובה כלל גם לא בעשי"ת ויוכ"פ, ולרשע שאינו גמור נופלים לו לפעמים על כל פנים הרהורי תשובה כמו בעשי"ת או ביוכ"פ. ויש בזה כמה וכמה מדריגות, ומדריגה העליונה שבו היינו מה שהוא פחות מעט ממדריגת הבינוני, והנפקותא ביניהם דהבינוני נקרא גם למי שלא חטא ולא יחטא כו', והוא יכול ליפול לפעמים כו'.

והשתא אתי שפיר, דנגד המדריגה העליונה שבצדיק ורע לו דהיינו שהרע שבו בטל במאד להטוב והוא קרוב למדריגת צדיק גמור, הלעו"ז שלו היא המדריגה התחתונה שברשע וטוב לו דהטוב בטל במאד לגבי הרע רק לפעמים יפלו לו הרהורי תשובה כו' והוא קרוב למדרי' רשע ורע לו, ולנגד המדריגה התחתונה שבצדיק ורע לו היינו מה שהוא רק מעט נעלה ממדרי' הבינוני היינו שבפרט מדה אחד בטל הרע לגבי הטוב, ובלעו"ז הוא המדריגה העליונה דרשע וטוב לו היינו מה שהוא מעט פחות ממדריגה הבינוני, היינו מה שבפרט מדה א' לבד בטל בו הטוב לגבי הרע כו'.

כמות ואיכות: כמות הוא אופן הביטול אם בס' או באלף ורבבה על דרך משל, ואיכות הוא באיזה מדה דקדושה בטלה לגבי הרע, כי יש מי שנמשך אחר אהבות זרות וזהו הרע שלו, ויש מי שהרע שלו ביראות זרות, וכן בכל הכחות.

אך לא כולו: ר"ל במחשבה דיבור ומעשה.

הרהורי עבירה הקשים מעבירה: הנה יש על זה כמה טעמים1, א' מפני שזהו מצוי מאד ויכול לחשוב מחשבות כל מה שירצה כי מי יודע כו', כי בגוף העבירה יש מעצור לרוחו, פעמים אין המקום גורם ופעמים אין הזמן גורם לא כן במחשבה, ולזאת קשים כו'. והב' לפי שהפגם מגיע ללבוש המחשבה שהוא לבוש דק ונעלה יותר משאר לבושים וזה פגם גדול יותר מדבור ומעשה, שאינו דומה על דרך משל מי שמלכלך בגד פשוט למלכלך בגד משי, שליכלוך בבגד משי הוא יותר גרוע מליכלוך בבגד פשוט, וכמו כן גם כאן מפני שהפגם מגיע ללבוש המחשבה שהוא יותר נעלה לכן הוא גרוע וקשה יותר. והג' מפני שמטמא המקיפים שבנפש, כי מאחר שמחשב בזה הרי מוכח שנפשו ורצונו קשורים בהדבר ההוא ולכן נופלים לו הרהורים רעים, וידוע שהרצון הוא מקיף דהנפש, והוא מטמא אותו.

רשעים מלאים חרטות: יש פירוש במלאים חרטות שאף בעת עשיית העבירה הם מתחרטים רק שא"א להם לנצח על הרע שבנפשו ולפרוש מהדבר ההוא.

אך לכאורה צריך להבין דהרי מזה המאמר משמע דאף בשעה שעושה תשובה ומתחרט באמת וחפץ להיות מודה ועוזב כו', מכל מקום נקרא גם אז בשם רשע וטוב לו, וזה אינו מובן מדוע יקרא בשם רשע ולא בינוני. אך הענין דשם רשע מורה שהוא נשמה נמוכה מאד שמשום זה הוא קרוב מאד לחטוא.

ולהבין ביאור הדברים, הנה ידוע דהד' מדריגות אלו צדיק גמור וצדיק שאינו גמור ובינוני ורשע וטוב לו, (דרשע ורע לו אינו מדריגה כלל) הן נגד ד' עולמות אבי"ע, צדיק גמור שרשו מעולם האצילות דשם לא יגורך רע כתיב2, שלא יש שם שום רע כלל, לכן בהצדיק גמור שנלקח משם אין בו שום רע כלל. וצדיק שאינו גמור שרשו מבריאה דשם רובו טוב ומעוטו רע, ולכן גם למטה נקרא בשם צדיק ורע לו, שהרע שבו כפוף ובטל לגבי הטוב. והבינוני שרשו מיצירה ששם חציו טוב וחציו רע, ולכן מתגבר מלחטוא מפני שלבוש נוגה דעשי' אינו מסתיר עליו כו', ורשע וטוב לו שרשו מעולם העשי', וידוע דבעולם העשי' קליפת נוגה דשם רובו רע ומעוטו טוב, ולכן הוא עלול לחטא שלבוש נוגה דעשי' מסתיר עליו מאד, (אבל לא שהבחירה ניטלה ממנו ח"ו ואינו בידו כלל, דהלא עוד יכול להיות סור מרע ועשה טוב כדבעי בכח הנצחון ולהגיע למדריגת בינוני, ואז יקרא בינוני דעשי'. אמנם קרוב הוא לחטא כו' כנ"ל). נמצא דרשע וטוב לו הוא נשמה נמוכה דנלקחה מעולם העשי' כו'.

ולהבין ההפרש בין נשמה גבוהה לנשמה נמוכה, יש להבין תחלה ההפרש בין נשמות דאצילות לנשמות דבי"ע, דהנה כתיב וזרעתי את בית ישראל3 גו' זרע אדם וזרע בהמה, ונתבאר במ"א4 דקאי על ב' בחי' נשמות, שיש נשמות דאצילות הנקראים בשם אדם ונשמות דבי"ע הנקראים בשם בהמה, והנה ההפרש בין אדם לבהמה הוא בדעת, דאדם יש לו דעת ובהמה אין לה דעת, וכמו"כ הוא ההפרש בין נשמות דאצילות לנשמות דבי"ע, דנשמות דאצילות העיקר בהם הוא הדעת לא כן נשמות דבי"ע.

וביאור הדברים הוא דהנה דעת הוא ענין הכרה והרגשה באלקות להיות כאלו רואה היינו בעיני השכל, ויש מה שהוא למעלה מראיית השכל והוא רק מה שעצם הנפש רואה בחי' אלקות, ולזה אין צריך שום התבוננות, כי לראיה שעל פי שכל נאמר ומבשרי אחזה אלקה שצריך לזה התבוננות, כמו שאדם יודע ומרגיש נפשו, דהרי הוא רואה שאם יסתלק הנפש מהגוף ישאר הגוף כפגר, וכעת שהנפש בתוך גופו הרי הוא חי ממנה, כך הוא מתבונן דמה שהגלגלים מתנענעים וכל נברא יש בו חיות לזאת יודע שאין דבר עושה את עצמו, והרי הוא מבין שיש בכל דבר חיות אלקי המחי' אותו, ולכן נא' אחזה דהוא ענין ראיית השכל, [עי' בלקו"ת פ' אמור בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י5] מה שאין כן מה שעצם הנפש רואה אלקות הרי זה בלי התבוננות רק טבעית, נמצא שאין שייך שתחטא ח"ו כמו שאין שייך שאדם יהרוג את עצמו ר"ל שישכח ויהרג את עצמו בשוגג, וכן אין שייך שהאדם יקח לו סם המות מפני שהסם המות ההוא מתוק הוא ולא היה יכול לשלוט ברוחו נגד המתיקות ושכח שימות מזה ואכלו שכל השומע יצחק לו, מפני שהוא נגד חיותו ממש ולא יכול להיות בשום אופן, כן הוא בנשמה דאצילות מפני שהיא רואה ממש אלקות והרע הוא נגד חיותה ממש אם כן אי אפשר להיות בשום אופן שתחטא כו'.

אבל נשמות דבי"ע הגם שגם הם יש להם דעת חזק, אבל נגד הדעת דנשמות דאצילות הוא ממש כבהמה לגבי אדם, וזהו ההפרש בין נשמות דאצילות לנשמות דבי"ע (עי' בתו"א בביאור דואלה המשפטים), הגם שכולן שרשן מאצילות מחכמתו ית' כנ"ל בפרק ב', אבל הכוונה שבנשמות דאצילות מאיר בתוך הגוף גילוי האצילות, (ע' בביאור על פסוק שוש אשיש6], ונשמות דבי"ע הכוונה שלמטה בגופם מאיר בחי' בי"ע.

וזהו בדרך כלל ההפרש בין נשמות דאצילות לנשמות דבי"ע, וכ"ה ההפרש בבי"ע גופא בין נשמות דבריאה לנשמות דיצי' ועשי', שבמקום שמאיר יותר דעת באלקות הרי הוא מובדל יותר מחטא כו', (דוגמא לדבר כמו בע"ז וג"ע ושפ"ד שהכל נזהרים מזה מפני שהונח בנפשות כל אחד מישראל שאם יעבור עליהם הרי הוא נכרת מהוי' לגמרי, עי' לקמן פרק י"ט), וכ"ה בכל נפש כשמאיר בו יותר דעת אלקות הוא יותר זהיר גם בכל הדברים, ולכן הנפש ששרשו מעולם העשי' שהדעת המאיר בה הוא במיעוט ובקטנות מאוד לכן היא יותר קרובה לחטוא, וזהו שנקרא נפש דעשי'.

כי הנה יש ד' מדריגות נפש, רוח, נשמה, חיה (דיחידה אינו מדריגה בפ"ע רק היא כוללת כולם), והם נגד ד' עולמות אבי"ע דחיה הוא באצילות ונשמה בבריאה כמ"ש נשמת שד"י תבינם7 ובינה מקננא בכורסיא שהוא עולם הבריאה, ורוח ביצי' ונפש בעשי', והכוונה היא כנ"ל שלמטה בגוף מאיר רק בחי' עשי' ושאר המדריגות הם בה בהעלם וקרובה לחטא יותר כמ"ש נפש כי תחטא8, כי מדריגת נפש שייך לחטא, לכן רשע וטוב לו כיון ששרשו מעולם נמוך מאוד בעצם לכן אף כשעושה תשובה אבל מכל מקום הוא קרוב לחטא, לזאת הוא נקרא בשם רשע וטוב לו.

שנסתלק מקרבו: ר"ל מפנימיותו.

בבחינת מקיף: ר"ל בהעלם, דלכן רשע גמור יוכל להתעורר ולעשות תשובה כו', ואם לא הי' בו טוב כלל מאין יתעורר לתשובה, אלא על כרחך צריך לומר שבהעלם יש בו כו' וד"ל.

1) יש על זה כמה טעמים: בהבא לקמן ראה תורת שמואל תר"מ ח"ב ע' תתצב.

2) לא יגורך רע: תהלים ה, ה. וראה לקו"ת במדבר ג, ג ובכ"מ.

3) וזרעתי את בית ישראל: ירמי' לא, כו.

4) ונתבאר במ"א: ראה תו"א ר"פ משפטים עד, ד ואילך. וראה אוה"ת במדבר ע' מא.

5) ע' בלקו"ת . . ונקדשתי: לא, ב.

6) בביאור שוש אשיש: לקו"ת נצבים מט, ב.

7) נשמת שדי תבינם: איוב לב, ח.

8) נפש כי תחטא: ויקרא ד, ב. וראה לקו"ת בלק עד, ב.