פרק ט"ו

שעובד הוא לשון הוה: שעדיין לא עבד ולא הגביר הנפש האלקית על הנפש הבהמית לגרשו כולו לגמרי, אלא שתמיד עומד במלחמה כבדה ועצומה לנצח את הרע, ונקרא ע"ש הפעולה שפועל תמיד לנצח את הרע.

אבל הצדיק נקרא עבד ה': שעבד וגמר עבודתו שכבר נצח את הרע ולכן אף כשהוא ישן נקרא גם כן עבד ה'.

בשם התואר כמו שם חכם או מלך: דבשעה שלומד חכמה או מלוכה לא נקרא עדיין חכם או מלך כי אם לאחר שכבר גמר ונעשה חכם או מלך, כמו"כ כאן נקרא עבד ה’ שכבר נעשה עבד וזהו מדריגת צדיק. מה שאין כן הבינוני נקרא עובד שהוא עדיין באמצע העבודה, ולכן בעת שעושה הפעולה נקרא עובד, אבל בשעה שהוא ישן על דרך משל אז אינו נקרא בשם זה, משום שבשעה שהוא ישן אינו עובד מאומה ואיך יקרא בשם עובד, לא כן הצדיק שנקרא עבד בשם התואר שגם כשהוא ישן הרי הוא צדיק ישן שהוא עבד ה’ כו'.

ועוד יש נפקותא בהשמות דשם אומר עובד אלקים ובצדיק אומר עבד הוי' וצ"ל השינוי בהשמות, אך הענין הוא דעובד אלקים הוא שמעבד תמיד הטבע שנלקחה משם אלקים, וכמו השמש יש לה מגן ונרתק שמכסה על השמש בכדי שיוכלו המקבלים לקבל את האור והזיו מהשמש כי מצד גודל ועוצם בהירותה לא הי' יכולים לקבל בלא נרתק, וכמו"כ שמש ומגן הוי' אלקים דשם אלקים מצמצם ומסתיר על שם הוי', דהוי' הוא ענין גילוי מלשון מהוה איך שהוא מהווה ומוציא מאין ליש תמיד, ושם אלקים מצמצם ומעלים ומסתיר את האור דשם הוי’ שלא יאיר בגילוי, עד שיכולים לחשוב שהעולם מתנהג עפ"י הטבע כו', לומר כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה, ואף שהוי' הוא אלקים שהטבע הוא גם כן ממנו ית', אך שהוא בהעלם והסתר מאד ולכן אלקים גימט' הטבע1 ויכול להתאוות תאוות היפך רצונו ית' כו', ולכן אלקים בגימטריא מום שמשם אלקים יכול להיות נמשך מום, הגם שהוא שם קדוש דקאי על א"ס ב"ה, אלא הכוונה משום שהוא כח המצמצם ומעלים על האור דהוי' נמשך מזה למטה מום דהיינו תאוות ועוד, ולכן צריך לעבוד את השם אלקים, וכמו עורות עבודים שבלתי התיקון ה"ה מעלה סרחון וע"י שמעבדין אותם על ידי זה יכולים לעשות מהם מנעלים או ד"א כו' (עי' בתו"א בפ' שמות בד"ה קול דודי2 מענין עבודה שהוא מלשון עורות עבודים שצריך לעבד את המדות ע"ש), כמו כן כאן הוא ענין עבודת נפש הבהמית ששרשו מחיצוניות פני שור, דפנימי' פני שור הוא ענין אהבה ורשפי אש לאלקות, אבל מחיצוניות פני שור מזה נמשך הנפש הבהמית ובכלל הוא ענין מעור דפני שור והיינו בחי' חיצוניות והוא מעלה סרחון דמצד הנפש הבהמית נמשך התאוות, ולכן צריך לתקן העור דהוא ענין נפש הבהמית, והיינו להמשיך שם הוי' בשם אלקים שיאיר בגילוי ולא יסתיר ובנפש הוא ענין בירור הנפש הבהמית. אבל הצדיק נקרא עבד הוי' שכבר המשיך שם הוי'. ולכן נקרא עבד הוי' דוקא וד"ל.

אלא די לו באהבה מסותרת: דאהבה מסותרת צריך לו על כל פנים לעורר, הגם שהוא בטבעו מרה שחורה וטבעו ללמוד3, אך מצד המ"ש הי' יכול לעסוק בהשכלות אחרות, כידוע דהפלוסופים הראשונים הי' טבעם מרה שחורה תמיד4, וע"י שמעורר את האהבה המסותרת על ידי זה עוסק בתורה אבל אינו עבודתו כלל, ולכן אינו נקרא עבד הוי'.

דעובד אלקים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד: להורות על מעלתו כי מספר מאה הוא בנר"ן יחידות במל' נפש, עשריות בז"א רוח, מאות בבינה נשמה, וכ"ז אורות בכלים שזהו לפי טבעו, ואחד היתירה כנגד ח"י עצם הנשמה בחי' רצון העליון שבנפש, ועל ידי זה ממשיך בחי' כתר שלמעלה מהחכמה אורות וכלים, ולכן מאין גימט' מאה5 ואחד והחכמה מאין תמצא, וזהו שאחד היתירה עולה על כולנה בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן עשר ספירות אורות וכלים, אבל לא עבדו הוא שעושה הכל לפי הטבע אף שהוא סור מרע ועשה טוב ע"י אהבה מסותרת שבמוחו ותעלומות לבו, אבל אין זו עבודה להיות נקרא עובד אלקים שא"צ לעורר בנפשו בחי' רצון הנפש שלמעלה מהשכל למשול ע"י על הטבע, (וע' בלק"ת בהקיצור על הביאור אחרי6 ובתו"א תולדות בביאור על פסוק מים רבים7 ובלק"ת נשא הב'8).

נמצא ההפרש שבין עובד אלקים ללא עבדו הוא בב' דברים אחד שאינו מעורר כל כך כחות בנפש האלקית כי אם אהבה מסותרת במוחו ותעלומות לבו שא"צ יותר, והב' והוא העיקר שא"ז בירור נפש הבהמית כל כך אחר שהוא לפי טבעו והרגלו.

וענין התעוררות הרצון הנ"ל אף שלא נזכר כאן להדיא מכל מקום הענין כן הוא ונכלל בכלל לעורר האהבה על ידי התבוננות או לעורר האמה"ס עד שישלוט על הלב, שכ"ז א"א בלי הרצון וגם מה שהמוח שליט על הלב היינו הרצון שבמוח, וע' פי"ב ברצונו שבמוחו, וענין הרגל נעשה טבע היינו שהרצון הנמשך ממוחין למדות חוזר להיות כמוהם וצריך לעורר רצון חדש מכח הרצון וד"ל.

וז"ל אדמו"ר נ"ע בדרוש רע"מ אמור תרתין אחתין ספ"ז9 שביאר תחלה ענין עובד ולא עבדו כנ"ל ואח"כ כ' וז"ל: והנה כמו דשייך בחי' עובד אלקים ואשר לא עבדו בפועל קיום המצות כמו"כ אפילו בבחינת התפעלות האהבה לה' שאפילו יש לו גם כן אהבה לה' שייך בחי' עובד ולא עבדו, וזה נתבאר על פסוק מים רבים הנ"ל (תולדות) יעו"ש, דרך א' שהוא אם המדות הנמשכים מבחינת פנימי' או מחיצוניות ומזה נמשך גם כן שינוי, ב' כשהמדות נמשכים רק מבחינת חיצוניות לא נתברר עדיין מטוב ורע יעו"ש, ועוד נתבאר על פסוק אני ישנה10 שיש ב' בחי' בכנס"י אחותי ורעייתי, בחי' אחותי היינו כי אהבת אח ואחות היא אהבה טבעית, וכך הוא בחי' אהבה טבעית שבנפש בכל א' מישראל כי חלק ה' עמו, אך מכל מקום א"ז עבודה עדיין כמ"ש בזהר פולחנא דרחימותא11 שצריך להיות עובד, והיינו לשנות טבעו והרגלו כמו עורות עבודים שנשתנו מכמו שהיו בתולדותן, והוא הנקנה מיגיעת הנפש ובשר שפועל בנפשו ע"י שכלו ומדותיו, הוא בחי' בירורי דרפ"ח ניצוצין ונקרא רעייתי כו' יעו"ש, ולכאורה צ"ל הלא גם בגילוי אהבה הטבעית עכצ"ל שהנפש הבהמית מסכמת לזה על ידי התבוננות, וזהו פתחי לי אחותי לגלות אהבה זו מההסתר וההעלם, וא"כ יש בזה גם כן בירור נפש הבהמית ומה בין זה לרעייתי.

אך החילוק הוא דכמו דשייך בחי' לא עבדו אעל פי שמקיים כל התורה ומצות מפני שאין טבע נפש הבהמית מנגדת לזה, כך יוכל להיות שגם כן לבחי' התעוררות האהבה הטבעית לה' אין בזה כל כך התהפכות הנפש הבהמית, והסימן לזה הוא שעם היות שהי' לו אהבה בשעת התפלה עכ"ז לא נתהפך טבעו כלל להיות רוצה מה שלא רצה, מה שאין כן כשנתהפך טבע מדותיו ממש מה שרצה תחלה אינו רוצה עכשיו ומה שלא רצה הוא רוצה כו' זהו בחי' עבודה ממש. עכ"ל הזהב.

וכ"ז על ידי התעוררות רצון הנעלם שיכול לשנות מרצון לרצון. וז"ל סד"ה בשעה שהקדימו12 (מכת"י אדמו"ר מהר"ד נבג"מ): כי הרצון הגלוי מוסתר הוא בשכל ומדות העלם אחר העלם ונעשה כמו טבע שני ברגילות הרצון מצד הטעם והמדות וגופי תנועות האברים שנשמעות להרצון כו', אבל מצד בחי' יחידה שבנפש אין זה הכרח כלל ויכול להפוך מרצון לרצון, כנראה בחוש כו', והיינו על פי בחי' יחידה דוקא, וזהו מי גילה רז זה לבני13 פירוש בהיות כי הרגיל בתומע"ט על פי טבעו ובבחינת מצות אנשים מלומדה אעל פי שיהיה סור מרע ועשה טוב , בכל אופן הטוב לא יהי' מקושר לבעל הרצון כלל כי לא העלה מ"ן בבחינת אור חוזר בבחינת יחידה שבנפשו אבל אם יעשה המצוה בבחינת היפך הטבע והוא ההפקירות כו' אזי מעורר בזה גם כן למעלה גילוי הרז כו' והוא בחי' בעל הרצון כו', אבל מצד הטבע הנה אור הרצון מוסתר בו מאד בכלים שונים מחכמה למדות וממדות למעשה עד שיכול להיות גם כן יניקת החיצוני' כו', עכ"ל בדילוג קצת במקום שכתב תיבת כו'.

ולכן זאת הפעם המאה ואחת כו' שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן: והטעם לזה הוא דהנה ידוע שכדי לשנות הטבע צריך לעורר כח יותר גדול בנפש, והוא ענין הרצון שלמעלה מכל כוחות הנפש כידוע, דההנהגה שבנפש שעל פי טבע הוא ע"י נר"ן המתלבשים בכלי הגוף, נשמה במוח, רוח בלב, ונפש בכבד ובשאר רמ"ח אברי הגוף כו', ולפי אופן השכל כן הוא המדה וכן הוא המחשבה דיבור ומעשה (כי המדה נמשכת מן השכל על פי הרוב, וע' בתו"א בד"ה ואלה שמות14 מענין זה ושם בהג"ה), אבל בכדי לשנות הטבע צריך לעורר כח הרצון שהוא מושל ושולט על כל כחות הנפש כידוע המשלים על זה במ"א דמיד שעולה ברצונו שבמוחו ליתן ידו בחמין מיד הוא נותן ולהיפך בצונן כו' עם שהוא היפך הטבע כידוע ומבואר בכ"מ, ולכן על ידי הרצון דוקא הוא יכול לשלוט על הטבע ולעשות היפך טבעו כו', ועל ידי זה צחוק עשה לי אלקים שנעשה מזה צחוק ותענוג למעלה, וההמשכה שהוא ממשיך על ידי זה הוא גם כן מלמעלה מס' השתלשלות מכתר עליון, די’ ספירות דאצילות הם אורות המתלבשים בכלים, ועפ"י הטבע הוא ממשיך רק אורות בכלים, ולכן צ"ג שעבודתו עפ"י הטבע, משום שהוא עבד כנ"ל ונעשה להם טבע שהפכו את הרע כנ"ל, ולכן ממשיכים מלמעלה גם כן אורות המתלבשים בכלים שהוא האור שעל פי סדר השתלשלות, מה שאין כן הבינוני שטבעו הוא אדרבה לאהוב דברים זרים ח"ו, והוא צריך לעבוד היפוך הטבע ולזה צריך לעורר כח הרצון שלמעלה מהתלבשות באיברי הגוף, ולכך ממשיכים מלמעלה גם כן מרצון עליון וכתר עליון שלמעלה מעלה מסדר השתלשלות.

ולכן זאת הפעם היתרה עולה על גביהם, שעל ידי זה ממשיכים מכ"ע. ולכן נא' והחכמה מאין תמצא, וכ' המהרש"א שם בחידושיו מאין בגימ' מאה ואחד כו' שעל ידי זה ממשיכים מכ"ע שנקרא אין כו', וזהו גם כן המשל דעשר פרסי זהו כנגד ע"ס דאצילות, ומאה קאי גם כן על ע"ס דכל אחת כלולה מיו"ד ויו"ד פעמים יו"ד עולה מאה, ואחד עשר פרסי היינו כנגד כ"ע וגם מאין שהוא מאה ואחד גם כן כנגד כ"ע, וזהו המעלה שיש בבינוני, מה שאין כן בצ"ג כו', וז"ש כד אתכפיא סט"א כו' אסתלק יקרא דקוב"ה בכ"ע דע"י אתכפיא סט"א דוקא ממשיך בחי' סוכ"ע, כי סליק היינו סוכ"ע בגילוי כו'.

1) אלקים בגי' הטבע: פרדס שער יב פ"ב. ראשית חכמה שער התשובה פרק ו' [קכא, ב]. של"ה ט, א קפט, א. שו"ת חכם צבי סי' יח. הובא בלקו"ת ראה כב, ב ובמ"מ לשם. אוה"ת דברים תתקעג. תו"ח שמות לח, א הערה 20.

2) תו"א . . בד"ה קול דודי: נ, ד ואילך.

3) וטבעו ללמוד: ויש שגובר בו המרה שחורה בתולדתו תשתוקק נפשו מאד אל החכמה כל חפציה לא ישוו בה. – תו"א יט, ג.

שטבעו להיות שוקד בשקידה רבה על לימודו וכל חיותו בזה, ורוב החכמים המצליחים בלימודם בין בחכמה שבתורה בין בחכמות זולתה רק מטבעי המרה שחורה הטבעית. – דרך חיים לכ"ק אדה"א פרק עו דף פא, ב.

המרה שחורה הוא יכול לישב וללמוד ולהיות תמיד בכווץ וטרוד תמיד בהענין, מה שאין כן "המרה לבנה" הוא פתוח ואינו יכול לעמוד בענין. – ביאורי הרב ניסן.

4) דהפלוסופים הראשונים הי' טבעם מרה שחורה: ראה תו"א יט, ג: והראיה מהפילסופים מהאומות הקדמונים שהיו שרים גדולים לא יחסר להם כל מעדני עולם, היו עוזבים כל תענוגי' ועוסקים בכל לבבם ותשוקת נפשם בלמוד החכמות כל היום והלילה, ע"ש בארוכה.

5) מאין גימטריא מאה ואחד: ראה תו"א קיד, ד.

6) בלקו"ת בהקיצור על הביאור אחרי: פ' ראה עב, ב ואילך.

7) ובתו"א . . על פי מים רבים: יט, ב. ביאה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתקלה.

8) ובלקו"ת נשא הב': כד, ג.

9) תרתין אחתין ספ"ז: ביאה"ז לכ"ק הצ"צ כרך ב ע' תתקלו.

10) על פי אני ישנה: כנראה הכוונה לקו"ת שה"ש לג, ג. והנחה אחרת במאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קנה עם והגהות ובתוס' ביאור באוה"ת שה"ש ב ע' תצז ואילך.

11) כמ"ש בזהר פולחנא דרחימותא: זח"ב נה, ב. זח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג. ספר הערכים – חב"ד כרך א ערך אהבת ה' ס"ה וס"ט וש"נ.

12) סד"ה בשעה שהקדימו: נדפס בס' מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ע' רט.

13) מי גילה רז זה לבני: שבת פח, א.

14) בתו"א בד"ה ואלה שמות: מט, א.