פרק כ"א

והנה מדת הקב"ה שלא כמדת בשר ודם: שבמדת בשר ודם אין יכולים לאמר שהדיבור הוא בטל במציאות שהרי הוא מדבר ונראים יש ודבר, אלא שאינם תופסים מקום לגבי כללות נפשו המדברת, אבל בעולמות רוצה לומר שהם על דרך משל כמו האותיות שהן עדיין בנפש ששם הם בטלים במציאות ומיוחדות שם בתכלית היחוד, והראיה על זה מתינוק שנולד הרי אז אינו יכול לדבר, ובהנפש ע"כ לומר שיש שם דיבורים לדבר כידוע ומבואר בכמה דוכתי וכמו שכתוב במ"א, ומזה נראה ונגלה שבנפש יש אותיות ובטלים במציאות בעצמותו כמו האותיות קודם שירדו לדיבור, כמו כן כאן אינן פועלים שום שינוי דהרי זה הי' בהעלם מקודם ואח"כ נתגלה האור בגילוי אל הנבראים ולאחר שנתגלה ה"ה גם כן כלול ובטל בעצמותו דלית אתר פנוי מני' כמו אור השמש שבטל בגוף כדור השמש שבטל במציאות כמו כן כאן אפילו לאחר שנתגלה האור ה"ה בטל במציאות במקורו, דלא הי' יכול להיות אז התהוות היש, ועל זה אומר וככה ממש ד"מ מיוחדות כו' כמו שהיה מיוחד כו' ואין שום שינוי כלל כו' אלא אל הברואים: הנה כאן מדבר איך שדבר ה' בטל במציאות בעצמיות כמו האותיות קודם שירדו לדיבור כידוע שהנפש מלאה אותיות ומכל מקום שם אינו יכול לחלק בין עצם הנפש להאותיות אלא הוא נפש אחד כמ"ש במ"א.

ומכל מקום על כרחך צריך לומר שיש קצת שינוי בבריאות העולמות בין קודם הבראם ובין אחר הבראם, כי אסור לאמר שאין עכשיו עולמות כלל, שהרי הכתוב מכחיש זאת דכתיב בראשית ברא אלקי' שברא יש מאין, וזהו חידוש גדול שמקודם לא הי' העולמות ועכשיו יש עולמות מאחר שברא אותם, ועל זה אמר כולא קמי כלא בכף הדמיון ולא לא ממש כמ"ש במ"א, וע' בלקו"ת בפ' תצא בביאור על פסוק ולא אבה אות א'1 בענין לא ע"ש.

שלא יתגלה בבחינת גילוי: רק היינו שיהי' נראה איך שדבר ה' בטל במציאות במקורו שלא הי' יכול להיות אז התהוות היש.

אך לגבי הקב"ה אין שום צמצום והסתר והעלם כו': והמשל ע"ז מהשפעת הרב לתלמיד שמגלה לו השכל ע"י משל, דמשל זה נלקח מצד עומק חכמתו (כידוע מענין שלמה דדוקא הוא שכתוב בו ויחכם מכל אדם2 וגו', לכן הי' יכול לומר משלים, או כמו ר"מ שאמרו משמת ר"מ3 בטלו מושלי משלים, ולגבי המקבל זהו צמצום שאינו מבין העמקות השכל מהמשל הזה, אבל לגבי הרב מאיר בזה עצמות השכל ואין שום צמצום לפניו, כמו"כ יובן זה למעלה כנ"ל באריכות כו' וד"ל.

1) בלקו"ת . . בביאור על פי ולא אבה אות א: לט, ב. ומ"ש לקמן "בע' לא" צ"ע הכוונה שאינו מבאר כלל.

2) ויחכם מכל אדם: מלכים א ה, יא.

3) משמת ר"מ: סוטה מט, א. ראה תו"א ב, ד. לקו"ת ויקרא בהוספות נד, ג, ובכ"מ.