פרק כ"ד

ויודעת את רבונה ואינה מורדת: דאפילו שדים אינם עוברים על רצונו מאחר שאין להם גוף מסתיר.

וכמאמר בלעם לא אוכל לעבור: הגם שהי' לו גם כן גוף, ואעפי"כ לא עשה נגד רצונו, מפני שהי' יודע רבונו משום הכי לא עשה נגד רצונו.

הא קרו ליה אלקא דאלקיא: דהנה יניקת החיצונים הוא על ב' אופנים, א' מסוכ"ע דוקא ששם כחשיכה כאורה, וא' מצד ריבוי הצמצומים (כמ"ש בלקו"ת אמור ד"ה והניף הב'1) מצד כחשכה כאורה נמשך להם אור מקיף שמצד זה פועל בהם שיקראו אלקא דאלקיא, ומצד מיעוט אור והחיות שנמשך להם בפנימי' הם נקרא אלקי', והיינו שאין כופרים לגמרי לומר שאין בורא ח"ו, אלא דקרו לי' אלקא דאלקי', הגם שאפקורסים כמו סנחרב ועוד אפיקורסים רבים ימ"ש כופרים לגמרי, היינו מצד שהגוף שמסתיר עליהם לגמרי, וז"ש וגם את הזקן תספה, דזקן הוא בחי' שערות שהוא המשכה בדרך דילוג, וקאי על קליפת אפקורסות ר"ל שהוא על ידי התלבשות בגוף החומרי שהוא דילוג הערך, וד"ל.

רוח שטות שבה המכסה: דיש ב' מיני שטות כנ"ל.

שמכניס ואינו מוציא שהיא קליפ' היותר תחתונה: דההפרש בין קדושה לקליפה הוא דבקדושה הוא ענין הבטול והתכללות, ולכן בקדושה הוא ענין השפעה כמ"ש באברהם ואנכי עפר ואפר2 שהי' בטל וטפל אצלו ית' בבחינת ביטול כמרכבה, וחשב שהוא אינו צריך לכלום, ולכאו"א חשב שהוא גבוה וחשוב יותר ממנו ולכן הי' משפיע אפילו לערביים, וכן אמרו משמיא מיהב3 יהבי משקל לא שקלי כו', מה שאין כן קליפה הוא שחושב את עצמו ליש ודבר שהוא העיקר וחבירו אינו כלום.

ועוד יש טעם משום שבקדושה הוא ענין השלימות כי הוא שלימות דכולא, וכן הוא בכל סטרא דקדושה, ולכן אין צריכים לעצמן ע"כ משפיעין הכל להזולת, מה שאין כן בקליפה שהם חסרים לכן אומרים הב הב4 כו', ונמצא ההפרש בין הקדושה לקליפה בענין השפעה, שבקדושה יש השפעה ומקבלין דין מן דין כו' ובקליפה אין השפעה כו', ומכל מקום יש חסד דקליפה כגון ישמעאל שהעיקר רק לגרמי' רק שנותן מקום קצת להזולת, מה שאין כן יתוש שמכניס ואינו מוציא בגשמיות, וזה מרמז על שרשו ששם הוא גם כן כמו"כ, והוא קליפה גסה ביותר שאינו מניח כלל וכלל אל הזולת אפילו מעט.

ואע"ג דאיהו לא חזי כו': מזלי' חזי, מקור הקליפה.

הוא בתכלית הריחוק: היינו הנפש הבהמית אבל נפש האלקית מבואר לקמן דגם בשעת הכטא היתה באמנה אתו ית', אלא שפוגם קצת.

היינו כפירוש חז"ל אמרה תורה כו': גזרת הכתוב.

אלא שלאחר מעשה החטא אם היא מעבירות שאין בהן כרת כו': הנה ידוע שהנפש האלקית אין לו הנאה ותענוג מהחטא ועון, כידוע מענין כשושנה בין החוחים שבשעת מעשה החטא עוקצים ודוקרים אותו כחוחים ובודאי אין לה תענוג מזה, אלא משום כי יעקב חבל נחלתו כתיב כמשל החבל5 ששזור מתרי"ג נימין כו', כמו"כ הנפש האלקית יש לה תרי"ג אברים רוחניים, רמ"ח אברים ושס"ה גידין שבהם מקושר בתרי"ג מצוות התורה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, וכשעובר על מצוה א' נפסקה הקשר של הנימה פרטית ומכל מקום הוא מקושר עוד בתרי"ב נימין על דרך משל, וזהו שאין נפשו מתה לגמרי רק שנפגם קצת משו"ה יכול לעשות תשובה, אבל כשעובר על כרת ומיתת ב"ד ר"ל אז נפסק כל החבל על דרך משל ולכן אינו יכול לעשות תשובה.

1) בלקו"ת אמור ד"ה והניף: לז, ג.

2) ואנכי עפר ואפר: בראשית יח, כז.

3) משמיא מיהב: תענית כה, א.

4) הב הב: משלי י, טו. ראה ע"ז יז, א.

5) כמשל החבל: ראה אגה"ת פ"ה-ו. ובקונטרס ומעיין מ"ד פ"א.