פרק ל

והוי שפל רוח . . באמת לאמיתו: רצונו לומר לא בחשבון לבד במוחו ולבו בל עמו, כי אם ירגיש כן בנפשו שהאמת כן הוא.

כי מקומו גורם לו לחטוא: מקומו פירוש ב' מקומות המקום בגשמיות והמקום ברוחניות.כדמפרש.

להיות פרנסתו לילך בשוק: זהו מקומו בגשמיות.

ויצרו בוער כתנור: זהו מדריגתו ברוחניות.

מי שהולך בשוק מעט: זהו מקומו בגשמיות.

שאינו מחומם כ"כ בטבעו: זהו מדרגתו ברוחניות.

יש שיצרו כו': כידוע מאמר הבעש"ט1 על מרז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו, יצרו דייקא ולא יצר סתם, מפני שאין היצר שוה בכל אדם, יש שיצרו בדבר זה ויש שאין יצרו בדבר זה כלל, וזהו יצרו דוקא היינו באותו פרט שיש לו היצר כו',

כי המוח שליט על הלב: כנ"ל פי"ב, ובפרט כשיזכור אהבתו המסותרת.

וכמו נסיון ממש: הנה ידוע ענין הנסיון2 הוא שנוטלין ממנו כל בחי' המוחין שלו וגם המדות, רק מניחים אותו על אמונה פשוטה רק בקבלת עול מלכות שמים בלבד, ומוסיפים לו תאווה על תאוותו, וזהו ענין נסיון כו'.

ביגיעת נפש וביגיעת בשר: יגיעת נפש היינו יגיעת נפש האלקית להתבונן בגדולת ה', ויגיעת בשר היינו נפש החיונית לבד.

וכל ברכות הנהנין והמצות: זהו קאי על ברכת המצות.

הכל הוא מצות המלך הקדוש כו': דהנה במצות יש ב' דברים, הא' כוונת המצות, והב' מעשה המצות, ובכוונת המצות יש חילוק בין עשה לל"ת באופן ההמשכה, דע"י עשה ממשיך או"ר בעולמות עליונים, וע"י ל"ת פוגם האור, ואם לא יעבור אז אינו פוגם, אבל גוף מעשה המצות מצד רצון העליון אין חילוק בין עשה לל"ת הכל ציווי המלך דשם אינו נוגע מעשה המצות, דאם צדקת מה תתן לו ואם רבו פשעיך מה תעשה לו ומה מידך יקח, וזהו מ"ש הכל הוא מצות הקב"ה בשוה ממש.

עד הנה נתבאר איך שהוא שוה ממש לקל שבקלים ולא טוב מהם, אבל כאן רוצה להסביר ולהראות שבאמת הוא עוד גרוע יותר דהרי אמר לעיל והוי שפל רוח בפני כל אדם היינו גם מקל שקלים ובאמת לאמיתו כו' וזהו מ"ש:

אבל באמת אם הוא יודע ספר כו' בכפלי כפלים: א' שהוא עוסק בתורה, ואם הי' עוסק האיש האחר בתורה הי' יכול להיות שיהי' טוב יותר ממנו, והב' שאינו יושב קרנות, פירוש מלבד שאינו עוסק בתורה עוד הוא יושב קרנות שזדונות נעשו להם כשגגות, מה שאין כן על ת"ח אמרז"ל שגגת תלמוד עולה זדון.

1) מאמר הבעש"ט: כתר שם טוב הוצאת קה"ת הוספות ע' קטז.

2) ראה תשואות חן (לר"ג מליניץ) פ' ויחי בשם הבעש"ט.