פרק ל"ד

ומדרגת משרע"ה היא העולה על כולנה: על כל הנביאים, דמשה הוא רבן של כל הנביאים, ובאמת י"ל דגבוה אפילו מהאבות, דהנה משה אמר ונחנו מה שהוא ענין חכמה דאצילות, ואברהם הוא ענין אב"ר מ"ה שהי' מרכבה רק למדת החסד דאצילות שהוא אבר מ"ה, חסד ענף החכמה ונקרא אבר ע"ד יחוד אבר עם הנפש לבד, אבל משה הוא בעצם מ"ה.

על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה: דהנה התורה ומצות נתנו ע"י צמצום, וזהו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו דגבורה הוא ענין צמצום, וע"כ אמר כאן על שזכה כו' לגבורה.

ואם ירחיב ה לו עוד אזי טהור ידים כו' ומחשבה טובה כו': כן יחשוב, ואז מחשבה טובה היינו שעושה את המצוות וגם כן מחשב אם ירחיב ה’ לו כו' אזי מצרפה למעשה.

איתא בזהר בכיה תקיעא בלבאי כו': והכי איתא התם שרשב"י גלה לבנו ר"א מהו ענין החורבן למעלה ועל זה בכה ושמח, שמחה מצד שגילה לו רזין דאורייתא מסודות החורבן ובכה מצד שנוגע לו ענין החורבן, ועל זה אמר שם בכי' תקיעא כו'.