פרק ל"ו

והנה תכלית השתלשלו' העולמו' כו' אינו בשביל עולמות העליוני' כו': היינו משום דשם מאיר גילוי אוא"ס כו', לכן סד"א דהכוונה הי' בשביל עולמות עליונים, ועל זה אמר הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', כי קמי' לא שייך לומר שחפץ בהגילוי אלקות כי גם אצילות הוא ע"י צמצום, אלא בהכרח לומר שכוונתו הי' מה שהתחתון במדרי' דוקא כו', וממילא מובן דעיקר כוונתו הוא בעולם הזה שהוא היותר תחתון שאין תחתון ממנו שיסתיר על אלקות.

בלי שום לבוש כו' ולא יכנף כו': הנה על ידי הלבוש הוא כמו משל על נמשל, דהמשל הוא לבוש על הנמשל, ובלי שום לבוש הוא שהנמשל עצמו יאיר, וזהו בלי לבוש המעלים ומסתיר, וא"כ איך יקבלו כאן שיאיר אוא"ס בלי לבוש, על זה אמר ולזה נתן הקב"ה כו' התורה שנקרא עוז וכח ועל ידי זה יוכלו לקבל כו'.

דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון כו': הפירוש דבכל דבר שראו ראו הגילוי אלקות

והוא טל תורה: היינו דיש בתורה כמה מדריגות, התורה נקרא מטר וכמ"ש יערף כמטר לקחי, ויש בחי' טל תורה דכתי' תזל כטל אמרתי, והיינו פנימיות התורה.

וכתי' בית יעקב: היינו שהאומות יאמרו בית יעקב, מה שאין כן ישראל על עצמן אין שייך לומר בית יעקב.

וכתי' ונגלה כו' כל בשר: משמע אפילו אומות.

וכתיב לבוא בנקרת הצורים: דזה קאי על האומות, דבנ"י לא יצטרכו לבוא בנקרת הצורים.

וכמ"ש והופע בהדר גאון עוזיך כו': והראיה הוא מסוף הפסוק דכתיב ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך, דזה קאי על אוה"ע שיאמרו אלקי ישראל מלך, דישראל בעצמן היו צריכים לאמר ה' אלקינו מלך.