פרק ל"ז

הגהה שהערלה הוא משלש קליפות הטמאות לגמרי שאין להם עליה לעולם: היינו שאין יכול להתלבש בהן רצון העליון כמ"ש1 שונא גזל בעולה, והגם שיש להם גם כן עלי' כנ"ל בפ"ג, אך זהו דוקא ע"י התשובה יש להם עלי' כנ"ל, מה שאין כן על פי תורה אין עלי' אלא לדברים המותרים.

כי השכחה היא מקליפת הגוף: היינו מנוגה, ולכן אם מכניס כל הכח בתורה הרי נתעלה כל הנפש בקדושה ממילא אין שכחה.

תצא אז מטומאת' וחלאתה: טומאתה היינו בחי' רע דנוגה וחלאתה היינו טוב דנוגה שנקרא חלאתה דהרי צריך עוד גם כן להתעלות2.

הוא ע"י קליפת נוגה הממוצעת ביניהם: דהנה יש בה טוב ורע לכן היא ממוצע ביניהם כידוע, ולכן לעתיד לבוא שתתעלה קליפת נוגה ממילא לא יהי' ממוצע, ממילא יתבטלו לגמרי, דסט"א אינו בערך אל הקדושה.

רק להמשיך אור לתקנם כו' והוא ממש דוגמת כו': הכל הוא ל' הע"ח, ומה שנתבאר בכ"מ דהירידה היא צורך עלי', הנה הוא זה גם כן אמת והוא דהעיקר היא באה רק לתקן הנפש הבהמית ולבושיה, רק ממילא יהי' עלי' גם לנפש האלקית.

הרי כל כח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו: דהנה בגשמיות אנו רואים דכל נפשו מסור לזה היינו אפילו יחידה, ולכן דרשו רז"ל בכל מאדך בכל ממונך דבממון הרי המאוד שלו רצונו לומר הבלי גבול שלו עצם נפשו מסור בזה, ואח"כ כשנותנם לצדקה הרי כל נפשו מעלה לה’. (עי' לקו"ת ד"ה ונקדשתי מענין בכל מאדך).

ומ"ש רז"ל שת"ת כנגד כולם כו' בדבור ובמח': שהם כוחות פנימים יותר ממעשה בלבד, ועוד שגם השכל מיוחד ממש ברצון העליון כנ"ל בפ"ה באריכות ע"ש.

ואף שמהותן ועצמותן של המדות כו' לא כו' להפכם לקדושה היינו משום שהרע חזק יותר במדות: דעיקר השבירה הי' בהמדות בז"ת ולכן הרע דמדות קשה יותר לבררם.

זאת ועוד אחרת: כמו על דרך משל באדם התחתון אנו רואים שאין דומה יחוד הגוף עם הנפש ליחוד השכל עם הנפש, שזה שני דברים גוף ונפש, מה שאין כן יחוד השכל עם הנפש הוא הארה מהנפש, והוא נמשך מהנפש, כמו"כ יובן כאן דהמצוות הם רמ"ח אברים דמלכא שאינו בערך לתורה דאורייתא מחכמה נפקת, ולמעלה הוא ענין איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, דלכן נא' ב"פ חד שאינו בערך היחוד זה לזה, וזהו מעלת התורה על כל המצות. (עי' לעיכל פכ"ג מה שנתבאר שם).

ואעפ"כ ארז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה: היינו דבנפש היחוד דתורה הוא יותר טוב מהמצוות, אעפי"כ צריך גם לעשות רצון העליון בפועל ממש, שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ועיקר כוונתו הוא רק בתחתונים, ולכן מצד א' המצוות עיקר משום דזהו יותר תחתון מתורה.

כשא"א לעשותה ע"י אחרים כו' מה שאין כן כשאפשר לעשותה ע"י אחרים: נמצא דרצון העליון של דירה בתחתונים יהי' בלאו הכי אזי ילמוד תורה שזה יותר טוב לנפש על כל פנים,

וז"ש כו' לך קראי כו': היינו לך לנפש, כי מיוחד עם אוא"ס ב"ה בעת למודו בתורה כו'.

1) ישעי' סא, ח.

2) להעיר מסוטה יב, א.