פרק ל"ח

והנה עם כל הנ"ל: ר"ל לפי המבואר לעיל מפרק ל"ה עד הנה שהעיקר הוא מצוות מעשיות עובדאן טבאן וכמאמר הינוקא בפ' בלק, וזהו ענין לעשותו דוקא, הנה על פי זה יובן היטב פסק ההלכה הערוכה כו' והיינו משום שהנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה: כנ"ל פל"ז בשם הע"ח כו'. וכן במצות מעשיות שהנפש עושה בשאר אברי הגוף עכ"ל, ובזה נגמר ביאור הינוקא הנ"ל למה העיקר הם עובדאן טבאן כו'.

ומעכשיו בא לפרש ענין כוונת המצוות דעד עתה הי' מדבר בענין מעשה המצות והי' הדברים מפרק ל"ה ל"ו ל"ז, וזה הפרק עד ואעפ"כ ונגמר הביאור הנ"ל בעניין מעשה המצוות, כי באמת הם עיקר ולכן מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים מבטלין גם תלמוד תורה כנ"ל בפרק ל"ז משום שהעיקר הוא מעשה המצות, והטעם והסברא מפני מה גדלה וגבהה מעלת המעשה, הענין הוא כמו שנתבאר לעיל בפרק ל"ז כי על ידי כל מצוה ומצוה הרי הוא מעלה כח אחד מנפשו החיונית שהיא מקליפת נוגה (כנ"ל בפרק א') עד שיקיים כל תרי"ג מצות וממילא הרי נפשו החיונית עולה מק"נ, וידוע שק"נ ממוצעת בין קדושה ובין ג' קליפות הטמאות וכאשר ביטל והעלה ק"נ לקדושה הרי אין בחי' ממוצעת וממילא ג' קליפות הטמאות בטלים וזהו עיקר הכוונה העליונה מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ועכשיו מתחיל לפרש בענין כוונת המצות.

אך אעפ"כ אמרו תפלה כו' בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה: ולכאורה צריך להבין מדוע המשיל זאת לגוף בלא נשמה דוקא, ועל זה אומר:

שכל הברואים כו' ואפילו אבנים ועפר כו' שלא יחזור להיות אין ואפס: כמו שיתבאר לקמן בשער היחוד והאמונה פ"א כו'.

ואעפ"כ אין ערך ודמיון כלל: שבזה גם הפילוספים מודים ואומרים שמרוחני לגשמי אין לך יש מאין גדול מזה כי באמת אין ערוך ממש, וזהו מ"ש אין ערך ודמיון כו'.

ואף שבשניהם אור אחד כו' אינה שוה בכולן בבחינת צמצום כו': כי הנה ידוע שיש צמצום והסתר, ענין ההסתר הוא כמו על דרך משל כאשר ישימו מסך עב וגס כמו שק על חלוני הבית נמצא האור המאיר בבית על ידו הוא כמו אור אחר לגמרי, לא כן ענין הצמצום, כי צמצום היינו שגוף האור מאיר רק שהוא מאיר ע"י נקב על דרך משל הארה מצומצמת וזה ענין הצמצום, וכמבואר במקום אחר באריכות ההפרש בין הסתר לצמצום, וגם כאן הכוונה שעם היות שבבחינת ההסתר כולם שוים כי גם החי והמדבר אינם מרגישים החיות האלקי המחי' אותם, אך אעפי"כ האם יכולים לומר שהגילוי אלקות המאיר עליהם להחיות ולהוות אותם הכל בשוה אצלם א"כ מדוע זה מדבר וזה דומם, אלא ודאי שיש נפקותא גדולה בהצמצום אלקי שנתצמצם להחיות ולהוות אותם וכו'.

לארבע מדרגות דומם צומח חי מדבר כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה שממנו מושפעים כו': דהנה ידוע דיש דצח"מ גם באצילות, מדת המל' היא הנקראת דומם שבאצילות וזהו ענין שאותיות במל', ר"ל רק אותיות לבד שהם נקרא דומם כמ"ש בס"י1 שתי אבנים כו', ואבנים הוא בחי' אותיות וזהו ה' תתאה דשם הוי' ב"ה, והוא"ו הוא בחי' ז"א דאצילות מדות עליונות שהם בחי' צומח שבאצילות, כידוע דמדות נצמחים מקטנות לגדלות, והה"א ראשונה של שם הוי' ב"ה הוא בחי' בינה דאצילות שנקרא חי, והטעם הוא על דרך משל שאנו רואים למטה שעיקר החיות הוא מחמימות הדם שזהו ענין גבורות, וכמו"כ בינה דאצילות שעיקרה בחי' גבורות כמ"ש אני בינה לי גבורה2 ולכן נקרא חי כו', והיו"ד של שם הוי' הוא בחי' חכמה ולכן הוא נקודה חדא שרומז על בחי' הביטול כו' והחכמה נקרא מדבר, שרש דבור עליון שהוא בחי' מל' הוא מהחכמה כידוע מענין אבא יסד ברתא, והדצח"מ שלמטה שרשם באצילות מד' אותיות של שם הוי' ב"ה.

ואף שבשתיהן במצוה ובכוונתה מלובש כו' בלי שום שינוי כו' ומיוחד כו' בתכלית היחוד אעפ"כ אינו שוה בבחינת צמצום והתפשטות כו': הנה ע"כ נתבאר שבכוונה מאיר גילוי אלקות בבחינת צמצום והתפשטות ביותר ממה שמאיר בגוף מעשה המצות, אך מכל מקום לא נתבאר הטעם מפני מה כי לכאו' צ"ל מאחר שגוף מעשה המצות הם כל כך נעלים כמו שנתבאר לעיל והיו צ"ל גבוהים יותר גם מכוונת המצוות כו', ועל זה אמר בהגהה:

הגהה וכמ"ש בעץ חיים שכוונת המצוות ותלמוד תורה היא במדרגת אור וגוף המצות הן מדרגת ובחי' כלים כו' שע"י צמצום האור נתהוו הכלים: ור"ל כי באמת גם בחי' הכלים הם אלקות ממש כידוע, דכמו דאיהו וחיוהי חד כמו"כ איהו וגרמוהי חד, וא"כ מפני מה הם נקרא כלים, אך הענין הוא כי מגוף ועצם האור הי' יכול להיות עוד רבבות מדרי' ספירות אין קץ שאינו לא חכמה ולא חסד, אך אין אנו יודעים איזה ספירות עוד היו יכולים להיות, כי שכל אנושי אינו משיג דבר שאינו בעולם כו', אבל האמת הוא כך שהי' יכול להיות עוד רבבות אלפים מדרי' ספירות אחרות, כי האור הוא פשוט, אך זה שנתצמצם האור להיות בבחינת ומדרגת חכמה וחסד דוקא זהו צמצום אצל האור הבלי גבול, הנה זה הצמצום נקרא כלי החכמה או כלי החסד לאיזה דבר שהי' הצמצום כו', וממילא מובן גודל ועוצם ההפרש בין עצם האור שהוא פשוט והי' יכול להיות ממנו רבוי רבבות מדרי' ספירות כנ"ל, ובין צמצום האור שזהו הנקרא כלי, והנה שרש כוונת המצוות הוא באורות, ולכן בתניא קורא לכל כוונת המצוות רק לדבקה בו ית', ואינו מדבר בכל כוונה פרטית שיש בכל מצוה ומצוה, כגון תפלין להמשיך מוחין לז"א וכן באתרוג כו' רק הכוונה לדבקה בו שהיא כוונה כללית לכל המצוות, והכוונה היא פשוטה ועל ידה ממשיכים אוא"ס הפשוט, וזהו ענין מש"א:

וכוונת המצות לדבקה בו ית': ר"ל בו לבעל הרצון שבכחו ויכלתו להוות ספירות עד אין קץ, וזהו ענין כוונת המצוות ששרשן בהאורות והיינו שעל ידי הכוונות מהמצות ממשיכים אורות בכלים, והיינו מפני שהכוונה הוא רק לדבקה בו ית', ומשו"ז מאיר בהם גילוי יותר גדול בבחינת צמצום והתפשטות, אבל מעשה המצוות ששרשן בהכלים שזה הוא ענין צמצום האור ואינו דומה צמצום האור לעצם האור כו'.

1) בס"י שתי אבנים: פ"ד מי"ב. בקצת דפוסים מט"ז.

2) אני בינה לי גבורה: משלי ח, יד.