פרק ל"ט

ומפני זה: ר"ל לפי המבואר לעיל פרק ל"ח דבכוונת המצוות יש שתי מדרגות כי מי שדעתו יפה כו' ומי שדעתו קצרה כו', רק שזוכר ומעורר את האהבה הטבעית המסותרת, הרי כוונה זו על דרך משל כמו נשמת החי כו' ע"ש, נמצא דמי שאהבה ויראה שלו טבעיים ה"ז כמו נשמת החי על דרך משל ולכן אמר: ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות כו' לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם כו'.

הגהה יש מלאכים: קאי על שרפים שעבודתם בהשגה דוקא, הגם שיש בהם אהבה ויראה גם כן, מכל מקום אין האהבה ויראה נרגש מפני עומק השגה.

דאימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא: תלת ספירן היינו חב"ד.

בדחילו ורחימו כו' שאהבה זו נקרא רעותא דלבא: דהנה ידוע שיש שני מיני רצונות, רצון העליון ורצון התחתון, רצון העליון היינו שהוא למעלה מהשכל, ורצון התחתון הוא הנלקח מהתבונה והדעת, היינו ממה שמתבונן תחלה שהדבר הזה הוא טוב אח"כ נעשה מזה רצון להדבר ההוא, וזהו הנקרא רצון התחתון, פירוש שהוא למטה מהשכל, וכאן הוא מדבר בהרצון הנלקח מהבינה ודעת, לזה אמר שאהבה זו נקרא רעותא דליבא, ר"ל רצון שבלב שהוא למטה מהשכל כו'.

אך היינו דוקא נשמות ממש שהן בחי' מוחין דגדלות: כי הנה ידוע דנפש כולל נר"ן, נפש בכבד, רוח בלב, נשמה במוח, ולכן עיקר המחשבה והבינה הוא מהנשמה דוקא כמ"ש נשמת שדי תבינם1 כמ"ש במ"א, והנשמה היא המתבוננת בגדולת א"ס ב"ה.

אבל בחי' הרוח של הצדיקים: ר"ל גם הרוח של הצדיקים, אבל כאן שעיקר הרוח היא בחי' מדות כנ"ל, דרוח הוא בלב ע"כ עולה לעו' היצי' ששם הוא עיקר המדות כמ"ש בתקונים2 שית ספירן מקננין ביצי' כו'.

וכן שאר כל נשמות ישראל: שאין להם אהבה ויראה שכליות.

אין עולות לשם רק בשבת ור"ח: כידוע דבשבת ור"ח הוא עליית העולמות, ולכן גם הם עולים אז למדרי' עליונה יותר (עי' לקו"ת בהר על פסוק את שבתותי3 מענין עלי' העולמות בשבת).

דרך העמוד: ענין העמוד ידוע4 הוא ענין המשכה עליונה הנמשך להנשמות עד שבטלים ממהות מדרי' ראשונה, ועל ידי זה תוכל לעלות למעלה.

אך תורתן ועבודתן נכללות ממש בי' ספירות שהן בחי' אלהות: לכאו' אינו מובן הרי אומר בי' ספירות דבריאה, ובריאה הוא בחי' בריאה ולא אלקות, ואיך אמר כאן שזהו בחי' אלקות, ולא עוד אלא שגם על הי’ ספירות דיצי' אמר כאן שהן אלקות ולכאו' אינו מובן, אך הענין יובן על פי מה שנתבאר במ"א שיש בכל ספירות ג' מיני כלים, פנימים אמצעים חיצונים, וגם בבחינת האור המתלבש בהספירות יש גם כן ג' מדרי' שהוא בחי' נר"ן כנודע, והנה ידוע דלמ"ד כלים דאצילות נעשים נשמה לבי"ע, והחשבון דל' הוא כי גם בהכלים דאצילות יש ג' מדרי' והם חב"ד חג"ת נה"י וכל אחת כלולה מיו"ד הרי הם ל', והנה היו"ד כלים הפנימים הייינו חב"ד נעשים נשמה לעולם הברי' ויו"ד כלים התיכונים נעשים נשמה ליצי' ויו"ד כלים החיצוניים נעשים נשמה לעולם העשי'. והל' כלים דאצילות הם אלקות ממש דאיהו וגרמוהי חד דכללות האצילות הוא אלקות ממש והם הנעשים נשמה לבי"ע, וא"כ הרי מלובש בכל ספירות בי"ע אלקות ממש, והיינו בהפנימי' מספירות בי"ע נעשים הל' כלים נשמה, ור"ל יו"ד כלים הפנימים דאצילות נעשים נשמה לפנימי' הספירות דבריאה, וכן היו"ד כלים התיכונים נעשה נשמה לפנימיות הספירות דיצי' וכן בעשי' כו', ודוקא הנשמה דבי"ע היינו מה שמלובש בחב"ד דספירות בי"ע והוא פנימי' הספירות זהו אלקות ממש. אבל בחי' נפש ורוח דבי"ע היינו חג"ת ונה"י מספירות דבי"ע הם בחי' נבראים כו', כי בחג"ת ונה"י שם אינו אלא בחי' נפש ורוח בלבד כו'. וכמו מבשרי אחזה כו' דהנר"ן המתלבשים בגוף האדם מתחלק גם כן לג' מדרי' כמאמר תלת שלטין אינון מוחא וליבא וכבדא, שהנשמה מתלבשת במוח שהוא השכל כמ"ש נשמת שדי תבינם1, ורוח שהוא המדות מתלבש בלב, ונפש שהוא החיות של כל האברים מתלבש בכבד ששם הוא עיקר הדם שהוא החיות.

וכמו"כ למעלה שבחי' נפש ורוח הם מתלבשים בכלים התיכונים והחיצונים דבי"ע שהם חג"ת ונה"י, אבל אור הנשמה הוא המתלבש בפנימי' הכלים היינו בחב"ד מכל ספירות דבי"ע ופנימי' הכלי מתאחדת עם פנימיות אור הנשמה, וא"כ כיון שהוא מתייחד עם אור הנ"ל שהוא בחי' אלקות, א"כ מוכרח לומר שפנימיות הכלים הוא גם כן אלקות, ולכן שייך לומר שמתייחד עם פנימי' האור שהוא אלקות כו', דאל"כ לא שייך לומר שמתייחד כו' שזה אלקות וזה רוחניות לבד, וכשם שא"א לומר שאלקות מתייחד עם גשמיות כמו"כ א"א לומר שאלקות מתייחד עם רוחניות, כי לגבי אלקות רוחניות וגשמיות שווין כו', וע"כ בהכרח צ"ל שבחי' פנימי' הכלים המתייחדת עם פנימי' האור הוא אלקות ממש, וזה ידוע שהתורה ומצות הם עולים גם כן לבחי' פנימיות הכלים (עיין לעיל על פרק ד'), וע"כ יתכן לומר שנכללים ממש בי’ ספירות (דהיינו בפנימי' הכלים) שהם בחי' אלקות ואוא"ס מתייחד עמהן (היינו בחי' אור הנשמה דאצילות הנ"ל), ומה שנתבאר במ"א שהן בחי' בריאה היינו ר"ל בחי' אמצעית וחיצוניות הנ"ל.

ועולם האצילות כו' מיוחדות כו' ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבעולם הבריאה כי שם ירדו להאיר בבחינת צמצום: והכוונה במ"ש בבחינת צמצום, כי באמת הוא הוא אותו המהות ממש רק שהוא מצומצם, וכידוע המשל מאור השמש המאיר ע"י נקב קטן. (ע"ל פל"ח המשל הזה).

והנה צמצום זה הוא סיבת ההארה: ולהבין מ"ש צמצום זה, הנה ידוע שיש ב' מיני צמצום, הא' צמצום המסתיר, ר"ל שמסתיר לגמרי כמו משל לנמשל וכמו אור השמש על ידי פרסה, והב' הוא צמצום המגביל, והוא אדרבה כוונת הגילוי, ומכל מקום צריך להיות ע"י צמצום כי בלא צמצום לא יוכל המקבל לקבל, וכידוע מענין לעולם5 ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה וכמ"ש במ"א, וז"ש צמצום זה דוקא כו'.

אלא שעבודתם הי' בבחינת מרכבה כו' ע"ד שאמרו שהאבות הן הן המרכבה6: ומשו"ז נקרא אברהם אב"ר מ"ה7 שהוא בבחינת ביטול בתכלית, ולאו דוקא האבות אלא כל הצדיקים שעבודתם הוא בבחינת זו, ולכן אמר ע"ד שאמרו רז"ל ר"ל כמו גבי האבות.

[רק לפרקים בעת רצון תעלה נשמתו לאצילות בבחינת מ"נ כידוע לי"ח]: ר"ל שהם בטלים ממהותם הראשון לגמרי, כמארז"ל מיכאל8 שר הגדול עומד ומקריב נשמותיהם של צדיקים כו', והפירוש הוא שהנשמות יתבטלו ממהותם לגמרי, וכמו כשמקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח שמתבטלת ממהותה לגמרי, והגם שמיכאל הוא בחי' נברא, ואיך בכחו להעלות הנשמה בבחינת מ"ן לאצילות, אך הענין שבחי' מיכאל שר הגדול קאי על בחי' חסד דאצילות כו'.

אבל עבודה בלי התעוררות דחילו ורחימו אפילו במוחו כו' רק כו' מסותרת כו' הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות: ר"ל ברוחניות חיצוניות העולמות, היינו בהיכלות כו', ולא ח"ו בעולם הזה הגשמי המלא קליפות, כי על מה זה יגיע לו ככה הלא לא למד לשום פני' ח"ו.

ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה': ובזה יובן מש"א אדמו"ר הזקן9 נבג"מ זיע"א שיש נשמות שהם יותר מחמש מאות שנה בג"ע ועוד לא פגעו ולא נגעו מהו מהות אלקות עכ"ל, והיינו שהם אלו הנשמות שעבדו בלא דחילו ורחימו וע"כ אפשר שיעלו מדרי' אחר מדרי' בעילוי אחר עילוי, אבל זהו רק בחיצוניות העולמות ולא בבחינת אלקות ממש. וגם בזה יובן גם כן מה שנמצא במדרש10 ובזהר11 שיש כמה מרגליות ואבנים טובות בג"ע, ולכאורה יפלא מאד וכי נכסים שייך לומר שם, אך לפי הנ"ל יובן שקאי על אותיות מהתורה הנ"ל שלמדו אותה בלא דחילו ורחימו, והוא כמשל האבנים (שאותיות נקראים אבנים בספר יצירה) טובות הגם שמבהיקים מכל מקום הם בבחינת דומם לבד, וכמו"כ הוא בזה שהנשמות הנ"ל שלמדו תורה בלא דחילו ורחימו הגם שיש להם תענוג נפלא כי בודאי לא יקפח הקב"ה שכרן והראיה מנבוכדנצר12 שפסע ג' פסיעות לש"ש וזכה למלוכה לג' דורות, ומכש"כ אלו הנשמות שעבדו את הוי' תמיד בסור מרע ועשה טוב (רק בלא דחילו ורחימו) הרי בודאי לא יקופח שכרם כי יש להם תענוג, אך שלגבי תענוג אלקי ממש אין זה ערך כלל וכלל, כי זהו רק מהאותיות כו', וז"ש לא פגעו ולא נגעו מהו מהות אלקות כו'.

וכשעוסק שלא לשמה ממש כו' עד אשר יעשה תשובה כו' גם תורתו שבה עמו: והנה היכן עולה עכשיו תורתו שלמד, הנה הדבר תלוי באיזה אופן שעשה תשובה, אם עשה תשובה מחמת התבוננות בגדלות א"ס ב"ה אז התורה עולה בי’ ספירות דבריאה, ואם התשובה היא מחמת אהבה המסותרת הטבעית הרי היא עולה לי’ ספירות דיצי' כו'.

אך כשעושה סתם כו' אין הדבר תלוי בתשובה אלא מיד שחוזר ולומד דבר זה לשמה הרי גם מה שלמד בסתם כו' ופרחא לעילא: והוא עולה באיזה אופן שלומד בפעם הב', אם בשכליים כו' אם בטבעיים כו'.

וכן הענין בתפלה שלא בכוונה: פירוש כשיתפלל אח"כ פעם אחת בכוונה ה"ה מעלה עמו כל התפלות הקודמות, ואם הוא לומד ומתפלל סתם בקבעומ"ש לבד, נראה לומר שהוא עולה בי’ ספירות דעשי', (כי הוא ממל' דעשי' וכשלומד בקבעומ"ש ה"ז עולה בי’ ספירות דעשי'), וכשלומד לאהבה ולדבקה לבדה צ"ע להיכן הוא עולה, כי לכאו' קשה מאד לומר שזהו בשוה כמו שלומד סתם ודו"ק.

1) נשמת שדי תבינם: איוב לב, ח.

2) כמ"ש בתיקונים: ת"ז צי' ו נג, א.

3) בלקו"ת בהר ע"פ את שבתותי: מא, א.

4) ראה גם לעיל על פ"ג קטע המתחיל נולדה. ועל פי"ג קטע המתחיל ע"י הכנה.

5) לעולם ישנה כמ"ש במ"א: פסחים ג, ב. וראה לקו"ת בשלח א, א. ביאוה"ז לאדה"א פ' אחרי עו, ד. ואדמו"ר הצ"צ ח"א ע' שסג ואילך.

6) שהאבות הן הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. זח"ג רנז, ב.

7) אברהם אבר מ"ה: ראה תו"א סח, ד. לקו"ת ר"ה נו, ב.

8) מיכאל . . מקריב נשמותיהם: סוף מנחות ובתוס' שם. זח"א פ, א [בס"ת]. ראה תו"א קז, א.

9) מש"א אדמו"ר הזקן: ברשימת דברים שנרשמו מהמחבר בשם "רמ"ח אותיות" באות קנג: אדמוה"א א' שיש נשמות שהיו ת"ש שנה בג"ע ומכל מקום אינם יודעים מאומה וואס אלקות איז, כמ"ש בתניא שהנשמות שאינם עוסקים בתורה לשמה אלא שהרגילו אביו ללמוד לירא את הוי' כו' הרי תורתם נשארת בעולם הפירוד בחיצוניות העולמות ע"י שעולים רק בהיכלות בי"ע מקום המלאכים בחיצוניות ההיכלות, ונפקא מינא מגן עדן להיכלות, [הנשמות] בג"ע משיגים מהות הזיו אף שהוא זיו מכל מקום בג"ע משיגים המהות, אך המלאכים משיגים רק המציאות ולא המהות, וכן הנשמות העולים לשם גם כן אינן משיגים רק המציאות, ולכן אמר זיי וויסען ניט וואס אלקות איז, שאינם משיגים רק המציאות כנ"ל.

10) מ"ש במדרש: ראה אותיות דר' עקיבא אותיות א"ת ב"ש, אות ז"ע. תורה שלמה ויקרא ג סוף ציון קנא.

11) ובזהר: ראה זח"א לח, ב.

12) מנבוכדנצר שפסע ג' פסיעות: