פרק מ

ואף דאורייתא וקוב"ה כולא חד: ר"ל ולמה צריכים דוקא לכוונת המצוות הלא די בעצם המצוה כיון דהוא ורצונו א', ובכדי להבין זה צריך להקדים:

הרי קב"ה איהו ממלא כל עלמין בשוה ואעפי"כ אין העולמות שוים כו' הא' שהעליונים מקבלים הארה יותר גדולה: הגם שא"ס הכל א' ואין שייך לחלק בו כי הארה דהארה הוא גם כן עצמותו ית' שהוא המצמצם את ההארה והארה דהארה, וידוע המשל ע"ז ממראה גדולה ומראה קטנה שהבבואה שנראית במראה קטנה הוא הוא הבבואה שנראית במראה הגדולה, רק שמצומצם כו'.

ולהבין זה יובן ממשל השפעת הרב לתלמידים שיש אופן שהרב משפיע לתלמידו וזהו הארת שכלו, ואח"כ משפיע התלמיד למקבל קטן ממנו וזהו כמו הארה דהארה, נמצא באופן זה הארה הוא הארה של הרב, והארה דהארה הוא של אדם אחר, אבל יש אופן שהרב גופא בתחלה משער לפי"ע כלי המקבל ומצמצם לפי"ע הארה משכלו, ואח"כ כשצריך להשפיע למקבל קטן ממקבל הראשון עושה את עצמו כאילו הוא המקבל הראשון ומצמצם עוד להמקבל השני מהשפעה הראשונה, וזהו הארה דהארה כו' וכן לשלישי כו', נמצא שהריבוי מדריגות הוא הכל מאת הרב שהרב גופא מצמצם כו', וכן על דרך זה למעלה יובן ודו"ק.

והשנית שמקבלים בלי לבושים כו': הכוונה שהשני ענינים בקצרה הוא ענין צמצום והעלם, שהאופן הראשון הוא ענין צמצום, ואופן השני הוא ענין העלם.

אף שהן אותיות קדושות ואין ק"נ כו' מסתרת כו': הכוונה היא שאין כאן העלם כו' מכל מקום הוא בצמצום כו'.

הגה"ה (או אפילו בעשיה בי ספירות דקדושה: לכאו' איך נכלל בי’ ספירות דעשי' הלא הוא אומר שבדחילו ורחימו שכליים בי’ ספירות דברי' ובדחילו ורחימו טבעיים בי’ ספירות דיצי', אבל בלא כוונה אינו נכלל כלל בי’ ספירות רק בהיכלות, אך י"ל כשעושה מצוה בקעומ"ש אזי נכלל בי’ ספירות דעשי' כו', ובתורה ומצות עד הבריאה לבד, וצ"ע הלא כשלומדים בדחילו ורחימו טבעיים אז נכלל ביצי' כמשנ"ת, וצ"ע לע"ע, (עי' לעיל על סוף פל"ט).