פרק מ"א

ראשית העבודה: היינו במה צריך להתחיל אם באהבה או ביראה כו'.

ועיקרה ושרשה: היינו מהו עיקר ושרש של עבודה, אם באהבה או ביראה, וזהו לשון עיקר כמו באילן יש עיקר וענף, כמו"כ כאן מהו העיקר ומהו הטפל.

במחשבתו על כל פנים: הכוונה אפילו בלא העמקת הדעת.

ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין: הכוונה ממלא מה שהוא מושג וסובב מה שאינו מושג, וכמו ההפרש בין חיות להתהוות, שחיות מרגישים והתהוות אין מרגישים, וכמו"כ הוא ענין סוכ"ע.

ומניח העליונים ותחתונים ומיייחד מלכותו על עמו ישראל: היינו שאין בהם הכוונה רק בנשמות ישראל.

בשבילי נברא העולם: והאמת כן הוא שהגם שהכוונה על כללות ישראל מכל מקום בדרך פרט הוא על כל אחד ואחד, כי כל ישראל הוא קומה שלימה, וכמו באדם שהוא כלול מרמ"ח אברים שאם יחסר לו אבר א' נקרא בעל מום בכל אבריו שאף הראש נקרא בעל מום אם חסר איזה אבר כו', כמו"כ למעלה שכללות נשמות ישראל הוא קומה שלימה, ונמצא אם אינו מקבל עול מלכות שמים הגם שכולם מקבלים מכל מקום חסר בהכוונה כללית כו'.

והנה ה' נצב עליו: מקודם דיבר מהתבוננות דקבלת עול מלכות שמים להמשיך עליו, ועתה מדבר להמשיך עליו יראה בלב, וזה בלא זה לא טוב, כי קבלת עול מלכות שמים בלא יראה זהו הנקרא מה שמקבל בחיצוני' לעשות רצונו לכן צריכים גם כן ליראה, ושני הענינים הם בדוגמא טלית וציצית, טלית פריסו דמלכא להמשיך קבעומ"ש, וציצית הוא המשכת יראה, ולכן צריכים גם כן יראה כמו טלית בלא וציצית אי אפשר, הגם שציצית הוא רק חוטים, וזהו שיראה הוא רק הארה בעלמא מה שאפשר להיות מהשגה שבמוח ולב לירא, מכל מקום צריכים גם כן יראה מטעם הנ"ל.

וגם יתבונן איך שאוא"ס: מקודם אמר איך שה' נצב עליו אבל מכל מקום הוא בהעלם, ועתה מדבר שיש גילוי אוא"ס כו'.

והיינו כמ"ש בשו"ע: מקודם דיבר כמו שאיתא בזהר ועתה אומר שבשו"ע גם כן כן, רק שבשו"ע מבאר לב ומוח על של יד ושל ראש, ובזהר אי' על של ראש גופא לב ומוח היינו ד' פרשיות.

מחמת קבלה זו ומחמת המשכת היראה: היינו ב' הענינים שנת"ל קבעומ"ש ויראה תתאה.

והתורה אמרה ועבדתם: שהכוונה הוא עבודה ביראה, וההפרש בין אהבה ליראה הוא שיראה הוא ביטול הרצון ואינו כלום לעצמו, מה שאין כן אהבה יש לו גם כן תענוג מזה, וזהו שאהבה הוא יש מי שאוהב, וזהו שבאהבה מעורב אוהב ונאהב, מה שאין כן ביראה נרגש רק הדבר הנורא מה שאין כן את עצמו אינו מרגיש והכוונה הוא דוקא ביטול הרצון כו'.

לא שריא ביה קדוש': כי החיבור שיש לנש"י עם קוב"ה לעורר למעלה הוא מצד ענין המלוכה שעלה ברצונו אנא אמלוך ולכן צריך לקבל עול מלכותו.

בלי קדימת היראה עילאה כו': ואח"כ צ"ל אהבה בתענוגים וזהו בצדיק, מה שאין כן בבינוני צ"ל מתחלה יראה תתאה ואח"כ אהבה. וזהו ההפרש בין פסוד"ז שאז התעוררות היראה וק"ש הוא התעוררות אהבה.

כמורא בשר ודם כו': שזו נקרא יראה, שזה שמתבושש מפני חבירו לעשות דבר שאינו הגון בעיניו הוא מפני הביטול שיש לו מלפניו, ומפני זה הוא דוקא לפני חבירו שחשוב הוא בעיניו, אבל לפני בהמה וכה"ג לא יתבושש כו', וכמו דאי' בפרסים שהיו משמשים מטותיהם בפני עבדיהם מפני שעבדיהם היו אצלם כמו בהמות, הרי זה שמתבושש לפני חבירו מפני שחשוב הוא בעיניו ויש לו קצת ביטול מלפניו, וכמו"כ הוא בעבודה הוא גם כן ענין ביטול.

הנקרא בשם שכינה כו': ששכינה קאי על אוא"ס שמתלבש להחיות העולמות, ובדרך פרט קאי על ספירות המל', ולא על עצם ספירות המל' רק על האוא"ס המלובש במל', וזהו ויתכוון להמשיך כו' על מקור נפשו האלקית כו'.

בהג"ה גילוי רצון כו' המתגלה כו' למטה כו': שעל ידי זה מסתלק הצמצומים שהם הכלים המעלימים על האורות שלא יאירו, וע"י הנ"ל נעשה עליות הכלים להאורות.

מכל מקום מעט מזעיר חפץ לבו בזה באמת כו': שזהו כמו שית' לקמן בפרק מ"ד שהאהבה זו לעשות כל מה שהוא רצון כו' היא אהבה דרעיא מהימנא, וז"ל ואף כי מי הוא כו' מכל מקום הרי אפס קצהו ושמץ מרב טובו ואורו מאיר לכללות ישראל בכל דור ודור כו' עכ"ל.

מפני אהבה הטבעית כו' לעשות כו': שזהו מלבד מה שנתבאר בפרק י"ט שיש בכאו"א אהבה להדבקה לבוראה כנר בפני האבוקה, וזהו חוש אחר שיש בכל נפש מישראל לעשות כו'. וזה מה שאיתא במ"א ענין שמערבין בה שם מ"ה כי תולדות הנשמות הוא ממל' שזהו שם ב"ן, ומה שמערבין בה משם מ"ה זהו ביטול עצמי שיש בנמשה לעשות כל מה שהוא רצון העליון.

וכן בהכנה זו יתחיל ללמוד: כי בצדיק גמור אין צריך לזה כי אצלו יכול להיות האהבה אפילו בשעת הלימוד כי אצלו אין האהבה מצד ההתבוננות כי אם למעלה מטעם ודעת, ומפני זה הנה אף כי בשכלו עוסק בתורה יכול להיות אצלו בשעת לימוד האהבה גם כן, אבל בינוני שהאהבה אצלו עפ"י טעם ודעת ולא אהבה עצמית מיחידה שבנפש, על כרחך אי אפשר שיהי' באהבה בשעת לימודו מפני ששכלו עוסק בתורה, לכן צריך להיות קודם הלימוד.

כוונה זו היא אמיתית כו': מחמת האהבה הטבעית שהוא בלא שום לגרמי' רק לעשות נח"ר, וזהו לאו דוקא מחמת האהבה לעשות כל מה שרצונו רק מחמת האהבה דלדבקה הוא גם כן לא בשביל לגרמי' כי אם לעשות נח"ר, כמו שנת"ל בפרק י"ט המשל דנר שנכלל אין שייך לגרמי' רק זה בטבעו.