פרק מ"ג

והנה על יראה תתאה זו שהיא לקיום מצותיו ית' בבחינת סור מרע ועשה טוב אמרו אם אין יראה אין חכמה ויש בה בחי' קטנות: בחי' קטנות הוא היראה שנתבאר בפרק מ"א ומ"ב על ידי התעוררות יראה הטבעית בלא התבוננות בגדולת ה' כי אם איך שה' ניצב עליו וכל צעדיו יספור ועין רואה כו', ובפרט בהמשכת אוא"ס ב"ה על נפשו ממש בלבישת הטלית ותפילין וכיוצא בו, שכ"ז התעוררות יראה הטבעית של נפש האלקית בבחינת קטנות להיות סור מרע ועשה טוב בפועל ממש.

ובחי' גדלות דהיינו כשנמשכת בחי' יראה זו מהתבוננות בגדולת ה' כו': שכ"ז הוא מבחינת חיצוניות גדולת ה' מהתהוות בחי' גודל הנבראים וריבוי העולמות, וכענין מה רבו מעשיך ומה גדלו כו', שהוא בחי' לבושים החיצונים של הקב"ה, וכנזכר בסוף פרק מ"ב, ועיין בתו"א ד"ה וכל העם רואים1 בענין התפעלות הערב רב מהילוך הגלגלים, שלכן נקרא יראה תתאה וחיצונית, ומכל מקום הוא בבחינת גדלות המוחין שמבין בטוב טעם ודעת גדולת ממה"מ הקב"ה, שלכן זה השער לה' ליכנס על ידו לקיום התורה ומצות שהוא בחי' חכ', שזהו אם אין יראה אין חכמה שהוא בחי' מפתחות הפנימיות לגבי יראה הנ"ל שהוא בחי' מפתחות החיצוניות כמ"ש בד"ה כי תשמע בקול2, וכ"ז נכלל בחי' יראה תתאה שבנפש ששרשה מה' אחרונה של שם הוי' שהוא בחי' מל', והוא בחי' אתעדל"ת והעלאת מ"ן לבחי' היראה הבאה מלמעלה שהוא בחי' אלקות ממש מבחינת מלכותו ית' שלמעלה מעלה מבחינת מהות יראת הנבראים בשכל ודעת, כי אם למעלה ממהות טעם ודעת הנבראים, ואינם זוכים לזה כי אם השלמים בקבלת עול מלכות שמים תמיד בקיום התורה ומצות ע"י יראה שבנפש, וכמבואר בסידור בהערה לתיקון חצות3, אך גם בחי' זו נכלל בכלל יראה תתאה, רק שהיא בחי' הבאה מלמעלה אחר העלאת מ"ן ואתעדל"ת הנ"ל וכענין אש של מעלה שלמעלה מבחינת אש של הדיוט שית' לקמן בענין אהבה ושרשה בחי' ה' אחרונה של שם הוי' כנ"ל.

אך היראה עילאה כו' עליה אמרו אם אין חכמה אין יראה דחכמה היא כח מ"ה: בחי' ביטול דראיה חושית שהנברא הוא בחי' אין ואפס ממש.

אך אי אפשר להשיג ליראה וחכמה זו: וההפרש שבין יראה עילאה זו ליראה תתאה שבנפש הוא מבואר כאן בענין ההתבוננות, שביראה תתאה ההתבוננות מריבוי העולמות וגודלן שהוא בחי' חיצוניות, וכאן ההתבוננות בפנימיות האלקות ממש, ממילא היראה והביטול מזה הוא מאמיתית האלקות ולא מביטול הנברא, שלכן מוכרח שגם בנפש לא ישאר מקום לעצמו כלל להיות איזה מציאות וכמ"ש שגם נפשו ורוחו כו' בטלים במציאות. מה שאין כן ביראה תתאה הנ"ל שאינו בטל כי אם נגד גדלות הנבראים שאינו תופס מקום נגדם שהוא ביטול היש ואינו ביטול במציאות ממש.

וביאור הדבר מבואר ע"ז בסידור בהערה לתיקון חצות בשם המגיד נ"ע שהוא ההפרש שבין ביטול ויראה נגד מלך גדול ונורא, שהביטול הוא מגדולת מלכותו על מדינות רבות ורבוא רבבות אנשים שהוא ההתפשטות ממנו, כי מלך שמו נקרא עליהם, אבל המלך בעצמו ומהותו כמו חכמה ומדות שבו אינו מושג כלל להעם, וכמו מהתפשטות מלכות שלמה המלך ע"ה שאינו מושג בזה כלל חכמת שלמה הנפלאה, וזהו בחי' יראה תתאה החיצונית, מה שאין כן יראה עילאה הוא כמשל מי שמתפעל מצדיק גדול וחכם בדורו שההתפעלות והבושה הוא מפנימיותו ממש ולא מהתפשטות שמו בלבד, וכמו מי שמבין ומשיג הפלאת חכמת שלמה וצדקותו, שבודאי הביטול הזה הוא מפנימיותו ולא מהתפשטות שמו לבד.

וכ"ז הוא בחי' יראה עילאה שבנפש ששרשה מבחינת יו"ד של שם הוי' ב"ה, והוא גם כן בחי' העלאת מ"ן ואתעדל"ת לבחי' יראה גדולה העליונה האמיתית הבאה מלמעלה שהוא בחי' אלקות ממש מבחינת חכמתו ית' שמלובש בה אוא"ס ב"ה ממש שהוא למעלה גם מבחינת יראה הבאה מלמעלה ע"י יראה תתאה הנ"ל מבחינת מל' ית' כנ"ל, (מה שאין כן יראה עילאה שבנפש אין ערוך אליה לבחי' יראה הנ"ל מיראה תתאה שמלמעלה כיתרון האור מהחשך, כן כתוב בסידור שם), ואפילו על בחי' האהבה הבאה מלמעלה שית' כי הוא מבחינת יו"ד של שם הוי', ועל יראה זו הבאה מלמעלה יצדק יותר לומר אם אין חכמה דבחי' יראה עילאה שבנפש אין יראה הבאה מלמעלה, ויראה זו נרמז בתניא סוף פרק כ"ג וסוף פרק ל"ז ומבואר בלקו"ת ד"ה וידבר דעשה"ד והביאור4 ובד"ה וידעת הב'5 בענין וא"ו דוהנורא, וההפרש שבין יראה זו הבאה מלמעלה ליראה תתאה הבאה מלמעלה הנ"ל, אף ששניהם הם בחי' אלקות, הוא כההפרש שבין בחי' מל' לבחי' חכמה כי בחי' מל' הוא בחי' אלקות מקור חיי העולמות, ובחי' חכמה הוא בחי' אלקות שלמעלה מבחינת מקור חיי העולמות, כי בחכמה מלובש אוא"ס ממש וד"ל, ואפשר שעלי' הכוונה בפרק מ"א שיש בן שהוא גם כן עבד שא"א זה בלי קדימת היראה עילאה.

והנה באהבה יש גם כן ב' מדריגות אהבה רבה ואהבת עולם אהבה רבה היא אהבה בתענוגים והיא שלהבת העולה מאליה ובאה מלמעלה בבחינת מתנה למי שהוא שלם ביראה: ר"ל מי שזוכה לבחי' היראה הבאה מלמעלה אחר היראה תתאה שבנפש הנ"ל שזהו בחי' ירושלים יראה שלם כנודע, וזהו שלם ביראה.

ובלי קדימת היראה אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו: ר"ל שיהי' בבחירותו בתמידות כל אימת שירצה לבא לאהבה זו, אבל בעת רצון מלמעלה יצוה ה' חסדו להאיר על נפשות חסידיו גם בלי הכנת הנפש ביראה הנ"ל כמבואר כ"ז בסידור בהערה לתיקון חצות.

כי אהבה זו היא מבחינת אצילות דלית תמן קיצוץ ופירוד ח"ו: ולכן לא שייך אהבה בלי יראה וע' אגה"ק סי' [יח].

הנה בחי' אהבה רבה זו הוא גילוי בחי' אהבה מסותרת שבשרש הנפש האלקית במקור חוצבה הוא בחי' ז"א דאצילות, והוא בחי' ו' דשם הוי' ב"ה והוא בחי' שם מ"ה דז"א כמ"ש כאן שהוא בחי' זכר חסדו ודרכו של איש כו', שלשון זה הוא מורה על בחי' ז"א דאצילות שלמעלה מבחינת מל' שם ב"ן מקור העולמות, שלכן אינו מתגלה על ידי התבוננות השכל בביטול העולמות כי אם למעלה מהשכל כשלהבת העולה מאלי' מצד שרש הנשמה בלבד, וכן נתבאר בתו"א ד"ה חכלילי והביאור6 דאהבה רבה היא בז"א ואהבת עולם דלקמן הוא במל' שם ב"ן, וכן נזכר בד"ה משכני פ"א7 וז"ל: ובתניא פמ"ג מבואר שאהבת עולם הוא במל' ואהבה רבה הוא בז"א, וכן כתוב במאו"א אות א' סי' ל"ז8 עכ"ל, ודרוש זה כתב אדמו"ר נבג"מ זמן הרבה אחר הדפסת התו"א, לכן ברור הוא שכך פירושן של דברים, אף שבתו"א הקשה משם לכאן ששם נתבאר שאהבה בתענוגים הוא בחכמה שם ע"ב (ובהג"ה לשם כתב שהוא בבינה ולא קשיא כמבואר לקמן בקיצור ד"ה ואשה אחת) והוא למעלה מאהבה רבה שהוא בז"א, וכאן כ' שאהבה רבה הוא אהבה בתענוגים, ותירץ שם שיש ב' מדרי' באהבה רבה הא' כשאין בה גילוי התענוג, והוא הנזכר שם בשם אהבה רבה סתם, והב' הנזכר כאן כשיש בה גילוי התענוג והוא למעלה הרבה מאהבה רבה דז"א כי אם ששרשה משם ע"ב, ע"כ מה שתירץ שם בסידור שהי' שם במוסגר, ומזה משמע שאהבה בתענוגים דכאן היא עצמה דשם וא"כ הוא למעלה מז"א, מכל מקום נהי דאמת הדבר שיש לחלק כן באהבה רבה אבל כאן אין הכוונה על האהבה בתענוגים דשם שהיא בשם ע"ב דחכמה או בבינה כנ"ל, חדא דאין לפרש כן הלשון זכר חסדו ודרכו של איש על בינה או על חכ', ועוד דאם כן תקשה מ"ש לקמן פרק נ' וז"ל: והנה כל בחי' ומדריגות אהבה הנ"ל (שנתבאר ע"כ) הן מסטרא דימינא ובחי' כהן איש חסד ונקרא כסף הקדשים כו', אך יש עוד בחי' אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף והיא אהבה כרשפי אש מבחינת גבורות עליונות דבינה עילאה, עכ"ל, א"כ האהבה דבינה דשם הוא למעלה גם מבחינת אהבה בתענוגים שנכלל גם כן בשם כסף הקדשים כנ"ל, ואם נפרש שאהבה בתענוגים דכאן הוא בשם ע"ב דחכמה או דבינה איך יתכן שיהי' אהבה דשם למעלה ממנה. ואף שקושי' זה בלבד לא קשה כל כך, כי כבר תירץ אדמו"ר נבג"מ קושי' זו בד"ה מאה"ז ויצא קומה ה'9, ופירוש שיש מעלה בבינה ובפרט בגבורה דבינה שהיא האהבה דאור חוזר יותר על חכמה או חסדים דבינה אור ישר וזהו אשת חיל עטרת בעלה ע"ש, (וגם משם משמע שפירוש אדמו"ר דברי תניא אלו כבתו"א בהג"ה הנ"ל) מכל מקום מטעמים הראשונים הנ"ל ומכ"ש מל' אדמו"ר עצמו בד"ה משכני הנ"ל ברור שכך פירוש דבריו כנ"ל, וגם הרה"ק ר"ה נ"ע הקשה קושי' זו ותי' שם גם כן כנ"ל שאהבה בתענוגים דכאן הוא בז"א, וכתב וי"ל כמו שחלק בתו"א ב' בחי' באהבה רבה גם אנו נאמר לפי דרכינו שיש ב' בחי' באהבה בתענוגים הועתק לקמן בקיצור הנ"ל עיי"ש.

ומה שנקרא בשם אהבה בתענוגים, היינו שמתגלה בה בחי' התענוג שהוא בחי' עתיק אף ששרשה רק מז"א, פירוש אדמו"ר בהגהות לד"ה חכלילי10 שנקרא אהבה רבה היינו כשמאיר בחי' י"ג תיקוני דיקנא בז"א שזהו מבחינת רב חסד וזהו אהבה רבה, וכן גם אנו נאמר שזהו כשמאיר בחי' עתיקא בז"א או בחי' בינה שהתגלות עתיק הוא בבינה אף שעדן הוא בחי' חכמה כנזכר בקיצור הנ"ל, והנה כ"ז הוא בחי' אהבה רבה הבאה מלמעלה, אך כמו כן יש גם אהבה רבה שבנפש הבאה מהתבוננות בעצמות אוא"ס ב"ה כנזכר בכ"ז בד"ה טוב לחסות והוא בחי' אהבה רבה מלמטה למעלה ע"ד שיש ב' בחי' יראה מלמטה למעלה כנ"ל, וב' בחי' יראה מלמעלה למטה כנ"ל, כן יש ב' בחי' אהבה בנפש מלמטה למעלה אהבת עולם הבאה מהתבונה והדעת במקור חיי העולמות בחי' ממכ"ע וסוכ"ע ואהבה רבה שבנפש הבאה על ידי התבוננות בא"ס ב"ה שלמעלה מסובב וממלא, וכ"ז הוא העלאת מ"ן לב' בחי' אהבה הבאים מלמעלה למטה, אך כאן נכלל כל בחי' אהבה הבאה על ידי התבונה ודעת בגדולת ה' בשם אהבת עולם מפני שכ"ז הוא בחי' בירור הנפש השכלית שהוא מבחינת עולם וכו', וכל בחי' אהבה הבאה מלמעלה נכלל כאן בשם אהבה רבה בשגם שעל פי רוב עיקר ההתבוננות הוא בבחינת מקור חיי העולמות בחי' שם ב"ן, ועיקר המשכת מ"ד מלמעלה הוא מבחינת שם מ"ה, שלכן נזכר כאן בדרך כלל ב' בחי' אהבה, הא' מלמטה למעלה שלקמן, והב' מלמעלה למטה אהבה רבה דכאן, נמצא לפי זה יש שתים שהן ארבע ביראה יראה תתאה ויראה עילאה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ושתים שהן ארבע באהבה אהבת עולם ואהבה רבה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ועל גביהם ולמעלה מהם יש בחי' אהבה בתענוגים להתענג על ה' דז"א כלומר למעלה משם הוי' דהיינו אהבה בתענוגים הבאה מלמעלה ששרשה בשם ע"ב דחכמה שנזכר בתו"א הנ"ל שבאה אחר יחוד ב' האהבות הנ"ל אהבת עולם ואהבה רבה והוא מבחינת חסדים דאבא ולמעלה יותר ואפשר שהיא גבוה גם מבחינת יראה הבאה מלמעלה ששרשה מגבורה דאבא כי החסדים גבוהים מהגבורה והיא נקרא בשם אהבה בתענוגים סתם והיא שנזכרה למעלה סוף פרק מ' שזהו בחי' עולמך תראה בחייך שזכו לזה האבות כו', ונזכר גם כן בשו"ע אדמו"ר נבג"מ בהל' ת"ת שלו, ועלי' יצדק יותר מ"ש בפמ"א דיש בן שהוא גם כן עבד שא"א זה בלי קדימת היראה עילאה והיינו שהיראה עילאה הוא מגבורות דאבא ואהבה זו הוא מבחינת חסדים כנ"ל.

אך11 אהבת עולם היא הבאה מהתבונה ודעת בגדולת ה' א"ס ב"ה הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא ממש חשיב כו' אשר על ידי התבוננו' זו ממילא תתפשט מדת האהבה שבנפש כו': הנה בחי' אהבה הוא משנת"ל בשם התו"א חכלילי וד"ה משכני שהוא בחי' שם ב"ן בחי' מל', ופירוש הענין אף שבכ"מ שרש בחי' אהבה הוא בבחינת מדות עליונות בחי' ז"א דאצילות שהחסד הוא בחי' אהבה וז"א רובו חסדים והמל' בחי' יראה שרובה גבורות כידוע, מכל מקום מאחר שמקור האהבה הוא מבחינת ההתבוננות בהתפשטות חיות העולמות (שלכן נקרא אהבת עולם), איך שכל החיות של כל התענוגים רוחניים וגשמיים בין החיות המלובש בהם בפנימיות להחיותן, ובין מקור חיותן המקיף וסובב עליהם מלמעלה להחיותן עיקר חיותן שהוא מבחינת סובב כמ"ש פכ"ג, שזהו ב' הבחי' סוכ"ע וממכ"ע והכל בטל במציאות וכולא קמי' כלא חשיבא, שמכ"ז תתפשט אהבה שבנפש מכל התענוגים שנתלבשה בהם אחר שהכל כלא ולחפוץ ולהשתוקק לדבקה בה' מקור החיים ומקור התענוגים כולם, וידוע שכל התפשטות החיות ממנו ית' להחיות העולמות מבחינת סובב וממלא שבהם הוא מחיצוני' המדות עליונות, כידוע דל' כלים דאצילות מתלבשים במל' בחי' שם ב"ן (שזהו ל' מעלות שהמל' נקנית בהם) והיא המתלבשת אח"כ בבי"ע להחיותן, ולכן בחי' אהבה זו שנולדה מהתבוננות הנ"ל נקרא ע"ש שרשה בחי' ב"ן, בין בשרשה במדות היא בחי' ב"ן דמ"ה ובין בהתלבשותם בבחינת מל' הוא ב"ן בעצם, אבל אמיתית שרשה בודאי הוא בחי' המדות עליונות בחי' חיצוני' שבהם כנ"ל, ולכן על פי רוב נזכר שבחי' אהבת עולם הוא בז"א והיינו בחי' ז"א המתלבש בבחינת מל', וע"ד שאמרתי לעיל לענין אהבה רבה שהוא בחי' ז"א כשמקבל מבחינת יגת"ד דאריך (או מבינה ועתיק כנ"ל), כן כאן הכוונה בחי' שם ב"ן כשמקבל מבחינת ז"א, ועיין ההסבר מזה לעיל בקיצור הנ"ל ובמא' חכלילי של הרה"ק ר"ה נ"ע בפלח הרמון ושם מפורש זה, וההפרש שבין ההתבוננות לאהבה זו מביטול כל העולמות ובין ההתבוננות שנת"ל לענין יראה עילאה הוא פשוט ומובן, שכאן עיקר ההתבוננות בביטול העולמות וכל התענוגים שלהם לגבי מקור החיות והתענוג דכולא כלא חשיב לגבי' ואין ערוך ביניהם כלל כו', נמצא שההתפעלות מזה הוא ע"י ביטול כל העולמות במקורן, וכל שיודע וישיג יותר מריבוי בחי' העולמות וגודלן וריבוי מיני התענוגים רוחניים וגשמיים יותר יתפעל באהבה להתפשט מכל התענוגים ולידבק במקור חיים ב"ה, לכן נקרא אהבת עולם כנ"ל, מה שאין כן התבוננות דיראה עילאה הוא מפנימיות אלקות ממש שבתוך העולמות, אך שבאמת הוא לבדו לאמתתו בלי שבח דביטול כל העולמות כנ"ל, דא"ז בגדר שבח כלל לגבי אמיתת א"ס ב"ה רק שממילא, מושג שכולא קמי' כלא חשיבא, וזה נתבאר בד"ה וכל הלבבות יראוך פ"ד ופ"ה12 כי שם מבואר היטב כל ד' מדרי' דחילו ורחימו ורחימו ודחילו כסדרן.

והנה כלל הדברים מכל בחי' אהבה הבאה מהתבונה ודעת בגדולת ה' ב"ה שנפש השכלית ממש שבנפש הבהמית ישיג זה ומתפעל מזה, זה נקרא אהבת עולם ואהבה שכלית, וזהו הכנה שיוכל אח"כ לצאת מהעלם לגילוי בחי' האהבה המסותרת ברשפי אש האהבה למעלה מהשכל מצד שרשה ומקור חוצבה שאינה צריכה להתבוננות כלל, כי נר ה' נשמת אדם כו', רק מאחר שהיא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפת הגוף ונפש הבהמית ונפש השכלית, לכן לא תוכל להתגלות, וכעפר המכסה על באר מים חיים, לכן כאשר יוסר מתחלה הסתר הגוף ונפש הבהמית ע"י ריבוי ההתבוננות בדברים המושגים לנפש השכלית על פי טעם ודעת שהוא ענין גדולת ה' עד שתבוא לכלל בחי' אהבת עולם כנ"ל, אז ממילא יאיר ויתגלה האהבה מסותרת מכיסוי' במהותה הראשון שלמעלה מטעם ודעת לגמרי, כי אם על פי טבע אלקי כטבע האש כידוע, וזה נקרא אהבה רבה שבנפש בכלל כי בכל מקום בחי' אהבה רבה למעלה מהשכל, אבל מכל מקום באה ומתגלה לפי ערך השכל, כי כל מה שיוסר יותר כיסוי' והסתרה על פי יגיעת השכל כנ"ל יותר תאיר ותתגלה, אף שהיא בעצמה למעלה מהשכל כו', וכ"ז הוא הכנה והעלאת מ"ן ואתעדל"ת לשיתגלה אח"כ האהבה רבה מלמעלה למטה מבחינת אלקות ממש שלא לפי"ע הנפש והשכל כי הוא נברא ובע"ג והאלקות הוא למעלה מבחינת שכל וגבול, וזה נקרא אהבה רבה מלמעלה למטה, נמצא לפי זה יש בכל אהבה ג' בחי' הא' על פי טעם ודעת אהבת עולם, והב' למעלה מטעם ודעת אהבה רבה מלמטה למעלה, הג' אהבה רבה מלמעלה, אך הנה ידוע שיש בכלל ב' בחי' אהבה המרומזים בב' אותיות ה' של שם הוי', כנודע ששם הוי' הוא בחי' דחילו ורחימו ורחימו ודחילו ה' תתאה יראה תתאה, ו' אהבה זוטא, ה' עילאה אהבה רבה, י' יראה עילאה, ובכל אחד יש בפרט ג' בחי' הנ"ל.

ולפי המתבאר בתניא פרטן הוא כך, בחי' יראה תתאה נתבאר בפרקים מ"א מ"ב וסוף פרק מ"ג, אח"כ מפרק זה אהבת עולם אהבה זוטא ששרשה בכלל מאות ו' של שם הוי' (ומה שנז"ל שם ב"ן נת"ל), ובחי' אהבה רבה שבה כנ"ל לא נזכר מפורש, ומזה יבא לאהבה רבה הבאה מלמעלה הוא מה שנתבאר לענין אהבה בתענוגים ששרשה מבחינת ז"א ובאה מלמעלה בבחינת מתנה כנ"ל, והיא באה אחר בחי' האהבת עולם שנת"ל, ואחר בחי' האהבה רבה שבנפש שמז"א כנ"ל. וענין אהבה זו בכלל בין בנפש בין מלמעלה היא האהבה לדבקה בה' ע"י תורה ומצות ולהתענג על ה' מרוב כל, שכ"ז הוא מבחינת מקור החיים ולא ליפרד מהפתילה לגמרי להיות כלתה נפשי ממש, וזהו בחי' ז"א כנודע למשכיל.

ואהבה הב' הוא משנ"ת פ"נ ששרשה מבינה עילאה ממש, ויש בזה גם כן ג' בחי' הנ"ל (וי"ל שזהו ג' בחי', צמאון, חולת אהבה, כלות הנפש שנתבאר שם) והוא מהתבוננות באמיתית עצמותו ממש למעלה מגדר עולמות שהוא בחי' עתיק שמלובש בבינה וענינה הוא כלות הנפש ממש לא לדבקה בו בלבד, והוא מבחינת גבורה דבינה עילאה ה' ראשונה של שם הוי' ב"ה, אך אהבה זו נקרא אהבה רבה בכלל, גם אהבה השכלית שבה מפני שגם ההתבוננות הוא בלמעלה מהשכל וכ"ש אהבה רבה שבנפש שבאה אח"כ, והאהבה הבאה מלמעלה אחר אהבה זו י"ל שהיא היא האהבה בתענוגים שנתבאר בתו"א חכלילי הנ"ל, שהוא מבחינת ע"ב דחכמה או חסדים דבינה כמבואר בהגהות לשם שהוא הממתיק בחי' הגבורות דאימא הנ"ל, ובמא' ד"ה וכל הלבבות הנ"ל נתבאר שהשוב אחר אהבה רבה זו הוא בחי' יראה עילאה הבושה מא"ס ממש כו', וכל ג' בחי' הנ"ל בכל מדת אהבה יש גם כן כיוצא בהן במדת יראה והוא מובן מכל הנ"ל באהבה בין ביראה תתאה ובין ביראה עילאה, וכ"ז מבואר ומובן מכמה דוכתי ומפורש בד"ה ארץ הרים ובקעות (כמדומה מהר"ז מלאדי נ"ע), ואפשר שג' בחי' אהבה הנ"ל שבכל מדרי' אהבה הוא ג' בחי' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שוב מצאתי קרוב לזה ממש בד"ה ביום השמיני עצרת הא' בלק"ת פ"א, ופירוש לג' בחי' המבואר בשם הבעש"ט ז"ל עולמות נשמות אלקות והמ"י.

ולתוס' ביאור ב' בחי' אהבה, אהבה רבה ואהבת עולם שנתבאר בפרק מ"ג הנ"ל, גם יובן מזה ענין ב' מיני אהבה מסותרת שית' בפרק מ"ד (שהוא בחי' נפשי אויתיך ובחי' כבן אל האב) אעתיק כאן לשונו הזהב של אדמו"ר נבג"מ בד"ה זהר תרומה13 גננא בענין הספיחים וז"ל שם תוך אות ב': והענין שיש בנפש ב' בחי' אהבה, הא' הנולד מהתבוננות השכל הנזכר בלק"א פמ"ג, והטעם שנקרא אהבת עולם נתבאר בד"ה חכלילי בהביאור שהוא בחי' בירור והתהפכות נפש הבהמית שבעולם נהפך לאהבה, והב' אהבה מסותרת בלב נש"י בטבעם כשמוציאם כמ"ש בלק"א פמ"ד, ועוד יש בחי' אהבה רבה הבאה מלמעלה אחר ההעלאה דאהבת עולם כנזכר בלק"א פמ"ג, ואהבה רבה זו הוא בחי' מ"ד ואהבת עולם הוא בחי' מ"ן והן בחי' אש שלמעלה ואש של הדיוט, ומתחלה צ"ל אש של הדיוט בחי' אהבת עולם מ"ן ואח"כ ישרה ע"ז אהבה רבה, ובחי' אהבה רבה זו זהו ענין נהורא קדמאה הנ"ל, וזהו ענין יחוד זו"נ אש ה' ואש י' איש ואשה, אך בחי' הספיחים הוא אהבה מסותרת הנ"ל כשבאה אל הגילוי ששרשה גם כן מאהבה רבה כמ"ש בלק"א פמ"ד הן כלולות מבחינת אהבה רבה כו' רק שאינה בחי' אהבה רבה הבאה מלמעלה רק מבחינת האור שכבר נזרע בנפש והוא אהבה מסותרת, ופירוש כי כל ניצוץ אהבה מסותרת שבה הוא מרוחא דשדא בגווה דהיינו ממה שכבר נזרע בה ששרשה מבחינת אדם העליון שעל הכסא כו', ולפי זה מובן שיש מע' באהבת עולם שאינה באהבה מסותרת שהרי אהבת עולם היא על כל פנים הוי' חדשה שנפש הבהמית נהפכה לטוב, מה שאין כן באהבה מסותרת שאינה הוי' חדשה רק מצד נפש האלקית, וכמשל יתרון זריעת תבואה חדשה על הספיחים, ויש מעלה באהבה מסותרת שהוא בחי' אהבה רבה נהורא קדמאה מה שאין כן אהבת עולם הוא רק בירורי נוגה אש של הדיוט. אך אהבת עולם כשנמשך אח"כ גם כן אהבה רבה גבוה מספיחים הנ"ל, והנמשל למעלה גם כן מובן, בחי' אהבת עולם דבירורי נוגה אהבה רבה מ"ד ממש, וזהו הוי' חדשה שמנוגה נהפך ממש לאלקות עצמו דחדוש נשמות ישנות גם כן נקרא חדוש בפע"ח שער הק"ש פי"א, מה שאין כן ספיחים הוא מזה שכבר נמשך מ"ד מקודם במל' שמתגלה מהעלם לגילוי כענין גילוי אהבה מסותרת, ומכל מקום הספיחים גבוהים מהמ"ן שהרי שרשם מנהורא קדמאה הנ"ל. וב' בחי' הנ"ל זהוא ענין פתחי לי אחותי רעייתי פירוש פתחי לי גילוי ההעלם, ואחותי היינו גילוי אהבה מסותרת ורעייתי אהבת עולם, עכ"ל הזהב.

והוא לקוח מד"ה וילקט יוסף בתו"א פ' ויגש14 אלא שהוא ז"ל במתק לשונו קיצר והמתיק הענין, ואח"כ ביאר איך שכן הוא למעלה בנמשל על פי הקדמה שנתבאר במ"א בענין נשמת בנימין שהוא מבחינת רוחא דשביק בגווה מיחוד הראשון שמעורר תמיד העלאת מ"ן דנוק' שזהו בכל ניצוץ אלקי רשימה מהארת אוא"ס שהי' בזמן הבית, עת היחוד שהיא אהבה מסותרת הנ"ל, וכמשל התלמיד דקאים אדעתי' דרבי' אחר מ' שנין מרוחא דשביק בגווה שהוא רשימת השפעת הרב ממש, וכענין שנתבאר באגה"ק בענין צדיק כד אתפטר שמתפשטת הארתו בתלמידים כו' אם יכון כו' גידולין וגידולי גידולין כו', והעבודה דעכשיו להוציא לגילוי אותה ההארה שבבחינת מל' לעורר מ"ן, וכענין גילוי האהבה מסותרת ששרשה נהורא קדמאה עכ"ז אין זה יחוד חדש ממש, ובזה גדלה מעלת בחי' העלאת הבירורים מנוגה ע"י בחי' מל' (בעצמה) שהוא דבר חדש כענין אהבת עולם הנ"ל, אבל מצד מעלת שרש היחוד בודאי גילוי בחי' רוחא דשדי בגווה גבוה יותר שהוא כענין אהבה מסותרת הנ"ל, אף שא"ז חדש ממש, אבל אהבה רבה הנמשכת מלמעלה אחר אהבת עולם יש בה ב' המעלות יחד שהוא יחוד גבוה וחדש.

ויש להעיר ממשנ"ת בד"ה ראה ריח בני15 בענין ב' מיני העלאת מ"ן, וע' ד"ה אני לדודי וביאורו בסופו16 בענין כשושנה, על כל פנים גם מכל הנ"ל מבואר דיש בבחינת אהבה שהוא העלאת מ"ן ג' בחי', א' העלאת מ"ן מהבירורים דנוגה (אהבת עולם), ב' העלאת מ"ן ממל' בעצמה מפנימי' בארה של מרים ע' תו"א ראה ריח בני הנ"ל (אהבה רבה שבנפש כדלעיל), ג' העלאת מ"ן מרוחא דשדא בגווה (אהבה מסותרת) או משפע המ"ד ממש (אהבה רבה הבאה מלמעלה) ושני אלה אחד הם כמובן וד"ל.

ועיין באגה"ק סי' י"ח שביאר שם גם כן ב' מיני אהבה, וע"ע בתו"א פ' תשא בד"ה זה יתנו17 נזכר גם כן ב' מיני אהבה והן הן שנזכרו באגה"ק הנ"ל, וכן נתבאר בתניא בחינוך קטן ב' מיני אהבה ע"ד הנ"ל בתו"א ואגה"ק, ולכאו' הן הן ב' אהבה שנזכר כאן פרק מ"ג אהבת עולם ואהבה רבה, אך האמת הוא ששם גם האהבה הראשונה הוא אהבה רבה (כלו' האהבה זוטא דשם) כי גם האהבה הא' שעל ידי התבוננות הכוונה ע"ד אהבה רבה שבנפש שנת"ל שהיא הרצון שלמעלה מהשכל רק שיציאתה אל הגילוי הוא על ידי השכל כנ"ל, וכן משמע להדיא בביאור אדמו"ר והגהותיו למאמר זה יתנו18 הנ"ל שההפרש שם בין ב' האהבה הוא ההפרש שבין רצון לתענוג, ולמעלה הן ב' בחי' שבכתר בחי' עתיק (בחי' תענוג) הוא בחי' תחתונה שבמאציל שלמעלה מע"ס הנאצלים, ובחי' אריך (בחי' רצון) שרש וראש העשר ספירות הנאצלים, ולכן נפש האלקית הכלולה גם כן מעשר ספירות יש בכחה לבא לבחי' רצון שלמעלה מהשכל (אהבה רבה), לפי שהרצון הוא שרש וראש העשר ספירות, מה שאין כן בחי' תענוג שהוא מבחינת עתיק, זהו שנותנים מלמעלה בבחינת מתנה ואין בבחירת האדם לבא לזה מצד עבודתו, וזהו שרש ענין המבואר בתניא בפרק י"ד בענין השבועה תהי צדיק, עיין שם ונרשם לעיל, אבל אהבת עולם דכאן עיקרה הוא על פי השכל והתבוננות שנפש הבהמית ממש מתפעלת מזה שהמוח שליט על הלב, ומכל מקום כיון שלא פירש כאן האהבה רבה שבנפש בפרט ודילג מאהבת עולם לבחי' אהבה רבה שבאה מלמעלה י"ל שנכלל באהבת עולם דכאן גם אהבה רבה שבנפש, וכן משמע מפרק מ"ד עיין שם היטב במה שכתב שיש יתרון כו' כמעלת הזהב על הכסף, וכן בביאור אדמו"ר לד"ה זה יתנו זכר על האהבה קטנה דשם שֵם אהבת עולם ששרשה ממל', אף שבגוף הדרוש כתב שהיא אהבה רבה ע"ש, והוא לפי הכלל המבואר לעיל בההפרש שבין אהבת עולם לאהבה רבה, שאהבת עולם הוא על ידי ההתבוננות בגדולת ה' שנגעה גם לנפש הבהמית שמשיגה ומתפעלת מזה, ואהבה רבה הוא אהבת הנפש האלקית מצד שרשה שלמעלה מטעם ודעת רק שיציאתה אל הגילוי הוא על פי השכל כנ"ל, א"כ הלא גם באהבת עולם נכללה אהבה רבה דנפש האלקית, רק שלפעמים לא תתגלה אהבתה רק על פי השכל לבד ולפעמים תבוא ותתגלה כמו שהיא למעלה מהשכל ומכל מקום נקרא אהבת עולם מפני שתחלת יציאתה הוא על פי השכל, ועיקר אהבה רבה היא הבאה מלמעלה, ועיין בלשון אדמו"ר שהעתקתי על פרק ט"ו על הרע"מ אמור שמשם מובן על נכון ההפרש בין אהבת עולם שנגעה גם לנפש הבהמית לבין אהבה רבה דנפש האלקית שבא בלי יגיעת המוח בהתבוננות גדולת ה', והיינו שבאהבה יש ב' בחי', הא' אהבת ה', והב' שלא לרצות ההיפך, ומנגד לאהבה שהוא תאוות הגוף, וזהו האות, אם האהבה נגעה גם לנפש הבהמית אז מה שרצה לא ירצה כלל, מה שאין כן אם האהבה באה בלי יגיעה והיא של הנפש האלקית לבד אז יוכל לרצות גם תאוות הגוף שהוא מהרצון של נפש הבהמית שלא נכנע כלל, וגם בהתגברות האהבה יוכל ליפול מחשבת חוץ ח"ו. וזהו מ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שהן ב' בחי' הנ"ל, וזהו המעלה של אהבת עולם על אהבה רבה שבלי התבוננות כנ"ל.

וז"ש בסוף פרק מ"ד על אהבת עולם עד שמים רבים לא יוכלו לכבותה ונהרות כו' שהוא תאוות הגוף ונפש הבהמית ורבות מחשבות של טרדות הפרנסה כו', מה שאין כן באהבה מסותרת של נפש האלקית לבד שתכבה מהר על ידי הגוף ונפש הבהמית וכמבואר בלק"ת ד"ה אדם כי יקריב19 שהוא בחי' אתעדל"ע לבד, אף שבתו"א חכלילי כתב להיפוך שאהבה רבה אין לה הפסק מה שאין כן באהבת עולם, מכל מקום נמצא כתוב בדרוש אדמו"ר הזקן נ"ע המתחיל ענין ההפרש שבין ק"ש לברכותי'20 ואדמו"ר נ"ע21 כ' ע"ז צ"ע מהתו"א חכלילי הנ"ל שכ' להפך כנ"ל, ולכאו' הדבר מיושב על פי הלק"ת אדם כי יקריב הנ"ל ששם בדרוש הנ"ל הכוונה על האהבה רבה שבא בלי אתעדל"ת של אהבת עולם, שאז בודאי יש לה הפסק יותר מאהבת עולם שהיא אתעדל"ת על כל פנים, ובתו"א על אהבה רבה שלאחר אהבת עולם שאז בודאי האהבה רבה יתקיים יותר אף מאהבת עולם לבד וכמובן מלק"ת הנ"ל, ומה גם לפי הנ"ל שכאן הכוונה על אהבת עולם שבא מזה אח"כ לאהבה רבה שבנפש האלקית כנ"ל שבודאי יש בה יתרון שאין לה הפסק כל כך.

והנה כך הוא למעלה בשרש ענין העלאת מ"ן מהבירורים שהוא ענין אהבת עולם והעלאת מ"ן של שם ב"ן בעצמו שהוא ענין אהבה רבה שבנפש כנ"ל, והוא בהקדם לשון הזהב של אדמו"ר נ"ע בביאור על פסוק ראו קרא ה' בתוך פ"ג בהג"ה22 וז"ל: אך מהמבואר כאן משמע שגם כדי שיהי' בבחינת מ"ן יש שני דברים הא' בירור להפריד הטוב מהרע כי בבי"ע בהלבושים היינו לבד הע"ס יש תערובות טוב ורע, ובפרט ביצי' הטוב ורע מעורבים וכ"ש בעשי', וע"כ מתחלה צריך להפריד הטוב מהרע אזי אח"כ יש עבודה להעלותו, ומה גם ההעלאה שיהי' נכלל במל' דאצילות אף קודם בירור המ"ד זהו עלי' עצמה כו', וכן נזכר בלק"ת במדבר בענין במדבר סיני23 באוהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים כי ביציאת מצרים יש שני בחי' הא' סור מרע דהיינו להפריד הרע מהטוב ע"ד מצרף לכסף כו', והב' צאת הנפש מלבושי נוגה תאוות היתר כו', ואח"כ במדבר סיני שירדה שנאה ממש על הרע וזהו ענין העלאת מ"ן, ואזי אח"כ באוהל מועד יחוד מ"ן ומ"ד כו', ובאגה"ק סי' כ"ח וז"ל: אמנם נודע מזוהר הקדוש והאריז"ל סוד הקרבנות שע"ג המזבח הן בחי' העלאת מ"ן מהנפש הבהמית אל שרשן ומקורן הן בחי' ד' חיות המרכבה הנושאות את הכסא פני שור ופני נשר כו', ועל ידי זה נמשכים ויורדים מ"ד מבחינת אדם שעל הכסא הנקרא בשם מלכא וז"א, עכ"ל, ונמצא העלאת מ"ן מנפש הבהמית מגיע רק עד חיות המרכבה והעלאת מ"ן זה היינו בירור והפרדת הטוב מהרע, ועל ידי זה גופא עולה הטוב לשרשו חיות המרכבה, וע' מ"ש מזה בלק"ת על פסוק כי תצא למלחמה24 על אויביך כו', ואח"כ להיות העלאת מ"ן מהמל' לז"א זהו ע"י שחיות המרכבה על ידי העלאת מ"ן הנ"ל דנפש הבהמית שמנוגה אזי הם מעלים את המל', וכמ"ש בזהר ר"פ ויקהל דקצ"ז על פסוק קחו מאתכם תרומה, וזהו ענין ארוממך אלקי המלך ועמ"ש מזה בתו"א פ' מקץ על פסוק כי אתה נרי25, וא"כ זהו מ"ש שמתחלה צ"ל הבירור ואח"כ הוא העלאת מ"ן, היינו הבירור זהו גם כן העלאת מ"ן לחיות המרכבה, ואזי אח"כ הוא עיקר ענין העלאת מ"ן שעולה המ"ן ונכלל ביסוד נוק' ועולה להתייחד עם מ"ד דז"א, ובירור המ"ד זהו בחי' שלישית לבד ב' בחי' הנ"ל שבמ"ן הבירור וההעלאה כו', והיינו כדמסיק אח"כ שהבירור הוא במזבח החיצון ובאמת הוא גם כן העלאת מ"ן לחיות המרכבה כנ"ל, וההעלאה הוא במזבח הפנימי, ר"ל זהו העלאת מ"ן להכלל באצילות ממש עכ"ל הזהב, וע' בסוף הדרוש שכ' וצ"ל דתרתי יש בזה שע"י בירור נפש הבהמית על ידי זה נעשה עליית נפש האלקית להיות מקריב נשמותיהם כו' דוגמת וחיות נושאות כו' עכ"ל.

ומכ"ז יובן למעלה הענין הנ"ל שאהבת עולם הוא דוגמת בירור מ"ן דברי' ואהבה רבה שבנפש שבא אח"כ הוא דוגמת מ"ן דמל' ממש בחי' הב' הנ"ל, וזהו גם כן ב' בחי' כלה שנתבאר בד"ה שה"ש26 וע' בד"ה וכי ימכור27 מאות ז' ואילך מענין אמה העברי' שהוא ענין אהבה רבה הנ"ל, ויעוד אמה הנ"ל להיות בחי' כלה הוא אהבה רבה שבנפש הנ"ל, ושם בהביאור ובכמה דוכתי, וכ"ז נקרא בשם כסף הקדשים בתניא פ"נ וכמובא בביאור לד"ה זה יתנו28, מפני שהמכוון מאהבה הנ"ל להיות דבוק בה' תמיד ולא ליפרד כלל ומכל מקום נקרא צמאון ממש וכלות הנפש לדבקה בו, כענין ואל אישך תשוקתך, וכאן נכלל כ"ז בשם אהבת עולם וכנ"ל וד"ל, מפני שתחלת התעוררות הוא מהתבונה ודעת בגדולת ה' שהוא ענין אש של הדיוט שעל ידי זה מוסיף רשפי אש גם באהבה עצמית של נפש האלקית על דרך והחיות נושאות כו' כנ"ל, מפני ששרש הבירורים הם מבחינת גבורות דתהו שלכן נקרא מכל מקום אהבה זאת בחי' כמעלת הזהב על הכסף בסוף פרק מ"ד לגבי אהבה מסותרת בלי יגיעת ההתבוננות שהיא רק אהבה הנמשכת כמים בחי' קרירות, רק שלעומת זאת יש יתרון גדול באהבה מסותרת על ידי התעוררות האהבה משרשה ומקורה שהוא בחי' אש שלמעלה ולא מבחינת אש של הדיוט אהבת עולם הנ"ל שהוא ענין התבוננות המבואר בפרק מ"ד מבחינת אתה ה' נפשי אתה אבינו, שהוא ענין שרש ומקור האהבה שעל ידי זה מעורר בחי' רוחא דשדי בגווה מאוא"ס ב"ה עצמו המלובש בנפש האלקית כנ"ל מדרוש הספיחים שהוא שרש ענין אהבה רבה האמיתי הבא מלמעלה, מה שאין כן באהבה שעל ידי התבוננות גדולת ה' שנלקחה מבחינת שמלמטה משרש נפש האלקית שנקרא אש של הדיוט כנ"ל, שעל ידי זה לא נתעורר רק האהבה עצמי' של הנפש האלקית שהוא ענין העלאת מ"ן ממל' עצמה מפנימיותה הנזכר בתו"א ד"ה ראה ריח בני הנ"ל, ולא בחי' רוחא דשביק בגווה הנ"ל שהוא העלאת מ"ן הבא מלמעלה שנקרא ריח שדה אשר ברכו ה' בתו"א הנ"ל, אך עיקר בחי' אהבה שממעלת הזהב על הכסף הוא האהבה שיתבאר בפרק נ' ששרשה מבינה, וענינה כלות הנפש ממש להפרד מהפתילה הוא הגוף, וע' במאורי אור אות ז' זהב נקרא הבינה והמל', ומובן על פי הנ"ל.

אך דרך כלל כל אהבה שיש בה רשפי אש ושלהבת מתגבורת יסוד האש של הנפש האלקית נקרא בשם זהב, כמבואר בלק"ת ד"ה נאוו לחייך29 וכדמשמע מל' התניא בפרק מ"ד כאשר אינן ברשפי אש כו', וכל בחי' אהבה שבבחינת קרירות כמו אהבה מסותרת שהביטול בה יותר, שהוא מבחינת יסוד המים שבנפש האלקית נקרא כסף הקדשים שהוא בחי' חסד ענף החכמה שנקרא מים, אך טבע האש ליכלל למעלה מטבע המים לירד למטה, לכן האהבה של כלות הנפש לגמרי להכלל בעצמו' אוא"ס הוא מבחינת האש, ובא מצד הריחוק כמו הצמא למים כו', והאהבה שלדבקה בו על ידי התורה ומצות שהוא למטה דוקא נקרא מים, שבא מצד קירוב אוא"ס שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים, וזהו דרך כלל, ולמעלה הנה בחי' ז"א הוא התלבשות אוא"ס ב"ה להיות לו דירה כו' בתורה ומצות זאת התורה אדם רמ"ח פקודין כו', ובבחינת בינה שורה אוא"ס שלמעלה מבחינת השתלשלות העולמות, כי אלפים שנה קדמה תורה לעולם אאלפך חכמה אאלפך בינה וגם גילוי מבחינת עתיק הוא בבינה.

ועם זה יובן מה שעל פי רוב נתבאר שאהבת עולם הוא בז"א וכן בסדר אותיות של שם הוי' דחילו ורחימו ורחימו ודחילו, אהבה זוטא הוא בז"א ואהבה רבה הוא בבינה, וכאן ובתו"א חכלילי נתבאר שאהבת עולם הוא במל', ולעיל תירצנו זה (בשם דרוש חכלילי שבס' פלח הרמון), אך בזה יובן יותר שמה שנתבאר שאהבת עולם הוא במל' היינו שהוא העלאת מ"ן של המל', כענין האהבה שבגשמיות הוא ההתקשרות וההעלאה להדבר הנאהב, אך להיכן ולאיזה בחי' מאוא"ס הוא ההעלאה ע"ז נתבאר שאהבה זוטא או אהבת עולם הוא בז"א היינו שעלייתה הוא בבחינת ז"א, ובעבודה הוא בחי' האהבה שלדבקה בה' מקור התורה ומצות, אבל תשאר הנפש דבוקה בו ית' כמו שנתבאר לשון הזה בלק"ת ד"ה כי תבאו בפ' בהר30 עיין שם, אבל האהבה רבה הוא העלאת מ"ן לבחי' אוא"ס שבבינה שלמעלה מבחינת השתלשלות ומקור התורה ומצות, והוא שנתבאר בתניא פ"נ (ואהבה רבה שבבחינת ז"א שנזכר בתו"א ובתניא כאן הוא בחי' אחרת כנ"ל שהוא המשכת מ"ד מז"א), וזה עולה יפה בעזה"י.

והנה בלק"ת ד"ה ושאבתם31 פירוש ענין מזבח החיצון ומזבח הפנימי בענין אחר קצת, והיינו שגם גילוי אהבה מסותרת ברשפי אש הוא גם כן נכלל במזבח החיצון והוא בחי' אש של מעלה השורף הקרבן אחר אש של הדיוט בירור נפש הבהמית כנ"ל, ומזבח הפנימי הוא של כלות הנפש ממש שבפרק נ', וכן פירוש ב' בחי' כלה שבשה"ש32, ועל דרך זה פירוש בד"ה לבאר ענין יוכ"פ33, וי"ל ששם פירוש ב' בחי' כלה על בינה ומל' וכן ב' המזבחות, וכאן נתבאר על פי הדרוש ראו הנ"ל ודרוש וכי ימכור ששם פירוש ב' בחי' כלה, על ב' בחי' מל' חיצוניות המל' ופנימיות המל' וקרובים הדברים להדדי וכנודע.

וגם מי שאין מדת האהבה שבנפשו מלובשת כלל בשום תענוג כו': זה יובן ממה שנתבאר לעיל על פרק ל"א ע"ש.

וכמ"ש לקמן: והכוונה על פרק נ', צ"ע במה נתבאר שם יותר מכאן, וגם ההתבוננות שם הוא באופן אחר, היינו לא מגדולת ה' בביטול כל התענוגים כי אם מעצמו' אוא"ס דכולא קמי' כלא חשיב, שע"כ האהבה הנולד מזה הוא כלות הנפש ממש להפרד מהגוף וכנ"ל, וע' בד"ה וכל הלבבות יראוך אות ה' ו'34, וצ"ע.

והנה בחי' אהבה זו פעמים שקודמת ליראה: פשוט דהכוונה גם לבחי' יראה תתאה, וראיה מדמסיים ולכן אפשר לרשע כו', שרשע אין לו אפילו יראה תתאה, ואומרו אהבה זו הוא למעט אהבה רבה הבא מלמעלה או גם אהבת רשפי אש שית' בפרק נ', שכתב שם: ובלבד שיקדים בחי' יראה תתאה שלא יהי' עוונותיכם מבדילים כו', מיהו בר"א בן דורדייא מצינו שזכה גם לבחי' אהבה רבה וכלות הנפש בלי קדימת יראה תתאה, והיינו דרך מקרה כו' כמ"ש כאן.

אבל סדר העבודה הקבועה כו' להאיר נפשו האלקית באור התורה ומצותיה ואח"כ יאיר עליה אור האהבה: זה יובן ממ"ש בלק"ת ד"ה והי' מספר35 בענין פקדת הארץ ותשוקקי' שמצד הסתר הגוף והעולם א"א להוציא האהבה בגילוי הלב כי אם על פי אור הנמשך בנפש מקיום התורה ומצות, עיין שם, ועיין בד"ה ציון במשפט36 בענין ושבי' בצדקה שע"י צדקה וכן כל המצות יוצאים שני חללי הלב משבי' וגלות, וע' מזה בדרוש וכי ימכור37 בענין והפדה שהוא ע"י אותיות התורה שעל ידי זה זוכה לאהבה ע"ש.

[כי ואהבת בגימטריא ב"פ אור כו']: רצונו לומר אור ישר ואור חוזר, שע"י אור ישר מקיום התורה ומצות נעשה אור חוזר היא האהבה וכלות הנפש, וע' בביאור על פסוק כי תשא בהוספות תו"א38 בענין ב' מחצית השקל ובבה"ז39 ע"ז שהוא במשקל שוה לפי ערך המשכת התורה ומצות כן עליית הבירורים, והמשכיל יבין שלא קשה לכאן מסוף פרק ל"ט שמשמע להיפך, וע' בתו"א ד"ה רני ושמחי בפ' מקץ40 בענין שכדי שיוכל להיות בבחינת נר ה' להאיר את שם ה' ע"י מסירות נפש בק"ש ותפלה ע"ז צריך תחלה להמשיך בחי' אתה תאיר נרי ע"י קיום התורה ומצות לזכך הגוף והנפש הבהמית ע"י סור מרע ועשה טוב , ואזי יזכה לבחי' מסירות נפש להיות בבחינת נר ה' כנ"ל, ואפשר שעל דרך זה הכוונה כאן, עוד יובן זה היטב ממשנ"ת בסד"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים (תו"א פ' ויצא41) בענין שש שנים בצאנך וב' בחי' הילוך ע"ש.

1) תו"א ד"ה וכל העם: עג, ג.

2) בד"ה כי תשמע בקול: לקו"ת ראה כג, ב.

3) בסידור בתיקון חצות: קנא, ג ואילך.

4) בלקו"ת ד"ה וידבר דעשה"ד והביאור: במדבר טו, ד ואילך.

5) ובד"ה וידעת הב': לקו"ת ואתחנן ח, ב.

6) בתו"א ד"ה חכלילי והביאור: מז, א ואילך.

7) בד"ה משכני פ"א . . בהגהה שם: אוה"ת שה"ש א ע' עד.

8) במאו"א אות א' סי' ל"ז: מובא גם בלקו"ת במדבר ט, ד. יהל אור ע' תיט.

9) מאה"ז ויצא: אולי הכוונה לדף קלד, ב. אבל מסגנון הכוונה למאמר הצ"צ נדפס באוה"ת בראשית ח"א ובביאה"ז לצ"צ כרך א וב', וצ"ע מקומו.

10) בהגהות לד"ה חכלילי: אוה"ת ויחי שסו, א ואילך.

11) אך אהבת עולם: מכאן עד סוף הפרק נמצא רק בהנדפס. בהבא לקמן ראה בספר הערכים – חב"ד חלק א ערך אהבה ובערך אהבת ה'. ובערך אהבה זוטא ורבה.

12) בד"ה וכל הלבבות יראוך פ"ד ופ"ה: אוה"ת ויקרא חלק ב ע' תקמב ואילך.

13) בד"ה זהר תרומה: ביאה"ז לצ"צ חלק ב ע' תתכא.

14) בתו"א פ' ויגש: מד, ב.

15) בד"ה ראה ריח בני: כ, ד.

16) ד"ה אני לדודי וביאורו: לקו"ת ראה לג, א ואילך.

17) בתו"א פ' תשא בד"ה זה יתנו: פו, ג.

18) והגהותיו למאמר זה יתנו: אוה"ת כי תשא ע' א'תתקכ ואילך.

19) בלק"ת ד"ה אדם כי יקריב: ויקרא ב, ב ואילך.

20) בדרוש אדמו"ר הזקן נ"ע המתחיל ענין ההפרש שבין ק"ש לברכותי':

21) ואדמו"ר נ"ע כ' ע"ז צ"ע:

22) בבי' ע"פ ראו קרא ה': אוה"ת ויקהל ע' ב'קצח.

23) בלק"ת במדבר: ב, ג.

24) בלק"ת ע"פ כי תצא למלחמה: לה, ג ואילך.

25) בתו"א . . ע"פ כי אתה נרי: מ, ג.

26) בד"ה שה"ש: לקו"ת שה"ש א, א. וראה בהמצויון שם.

27) בד"ה וכי ימכור אות ז': אוה"ת משפטים ע' א'קלה.

28) בביאור לד"ה זה יתנו: ראה אוה"ת תשא א'תתקכא.

29) בלקו"ת ד"ה נאוו לחייך: שה"ש יג, א.

30) בלקו"ת ד"ה כי תבאו בפ' בהר: מ, א.

31) בלקו"ת ד"ה ושאבתם: עח, ג ואילך.

32) ב' בחי' כלה שבשה"ש: לקו"ת שה"ש א, א.

33) בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ: סח, א. וצ"ע הכוונה לשם.

34) בד"ה וכל הלבבות יראוך אות ה' ו': אוה"ת ויקרא ב ע' תקמג ואילך.

35) בלקו"ת ד"ה והי' מספר: במדבר ה, ג.

36) בד"ה ציון במשפט: לקו"ת דברים א, א.

37) בדרוש וכי ימכור: אוה"ת משפטים ע' א'קלז.

38) בביאור ע"פ כי תשא . . בתו"א: קיא, ד.

39) ובבה"ז: לאדה"א נב, ד ואילך.

40) בתו"א ד"ה רני ושמחי: לו, ב.

41) תו"א פ' ויצא: כג, ד.