פרק מ"ה1

עוד יש דרך ישר לפני איש כו': בלא זה צריך להיות אהבה ויראה כי בלי אהבה ויראה לא פרחא לעילא לכן אומר שע"י מדת הרחמים הוא כמו ע"י אהבה ויראה, ולכן אומר דרך ישר כי הוא תפארת קו האמצעי כי איזהו דרך ישר כל שהוא תפארת לעושיה כו' לכן הוא דרך ישר, ולכן הוא שייך למתן תורה כי רחמים שייך לתלמוד תורה, ולכן ואשא אתכם על כנפי נשרים2 ואביא אתכם אלי, שע"י כנפי נשרים זהוא ענין מדת הרחמים אביא אתכם למ"ת.

וכמו"כ הי' מניפים את שתי הלחם על גבי שתי הכבשים, שלחם הוא ענין תורה ונמשך ע"י שתי הכבשים, וכמו"כ פנימית יעקב הוא משה שהוא ענין דעת, וכמו"כ בעבודה שעל ידי התעוררות [רחמים] הוא כלי למתן תורה כמשה.

וישק יעקב לרחל: הכוונה כי האבות היו מרכבה ולכן כל עבודתם הי' מרכבה למעלה שהמשיך רחמים על מל' דאצילות.

למקור הרחמים: לכתר, כי תפארת עולה עד הכתר.

אב הרחמים: כי אב הרחמן הוא חכמה דאצילות שהוא מקור למדת הרחמים דאצילות, הכוונה אב שיש בו רחמים, ואב הרחמן הוא שרש ומקור למדת הרחמים, כי מדות דאצילות שם הוא בבחינת גבול, מה שאין כן בכתר הרחמים הוא בלי גבול, נמצא שהסדר הוא כך, מתחלה וישא את קולו, התעוררות הרחמים, ואח"כ וישק, היינו ענין התדבקות בתורה, הגם שבפסוק הסדר להיפך, מ'מ בעבודה הוא כך.

ע"י זה כו' לבחי' אהבה רבה כו': ואפילו מי שאינו בא לידי אהבה רבה, מכל מקום די ברחמים שהוא כולל חסד וגבורה, כי התעוררות הרחמים הוא מצד הריחוק זהו גבורה, ומה שאח"כ נתקרב זהו חסד.

1) פרק מה: מכאן עד סיום התניא רק בכת"י אחד.

2) ואשא אתכם על כנפי נשרים: שמות יט, ד.