פרק ז

אך נפש החיונית הבהמית שבישראל כו' וקיום וחיות כו' והכל כאשר לכל נשפע ונמשך ממדרגה השנית כו': אף שה' אחד מהווה ומחי' את כולם תמיד מאין ליש בדבר ה' שבעשרה מאמרות שנברא העולם עד דומם הגשמי כאבנים ועפר, אך שהוא מתלבש בלבושים רבים ונקרא א-ל מסתתר1, עד שמתלבש בלבוש נוגה להחיות כל עולם הזה החומרי וממנה ועל ידה מקבלים גם כן קליפות הטמאות לגמרי, והשינוי הוא אל המקבלים שמקבלים אור המסתתר ומתעלם ומתלבש ע"י לבושים ומסכים רבים וצמצומים עצומים שאין פועלים שום שינוי בו ית' הסוכ"ע ושוה ומשוה שהוא דוקא המהווה ומחי' עיקר חיותם. מלוקט לשון זה מפרקים ל"ז, ל"ח, מ', מ"ג ומסולק בזה הרבה דקדוקים2 ודו"ק.

שאין בהם צד איסור: כי אם הי' צד איסור גם איסור קל של ד"ס הרי זה קליפה כו'.

אלא רצון הגוף: זה מיירי בסתם, לא לשם שמים ולא למלאות תאוותו כי אם מה שצריך לו כו'.

לא עדיפי: עם היות כי לעיל בפרק ו' נתבאר אשר הלבושים מחשבה דיבור ומעשה נקראים לבושי מסאבו לעשר בחי' אלו, ונתבאר שם בהביאור הטעם שנקרא מסאבו לעשר בחי' אלו, כי באמת הם גרועים יותר כי זלעו"ז כו', וכאן ממ"ש לא עדיפי משמע שהמה לא עדיפי, אבל מכל מקום גרועים נמי לא גרוע כו'. [וראה מ"ש בזה] האדמו"ר הצ"צ נ"ע בקצור התניא3.

קליפה רביעית הנקראת קליפת נוגה: על שם שמאיר בה גם כן בחי' הטוב.

עולם העשי' רובו ככולו רע: כי הנה יש ד' מדרי' בקליפת נוגה כנגד ד' עולמות אבי"ע, נוגה דאצילות כולו טוב ומעמדו בעולם הבריאה, ומה שנקרא בשם קליפת נוגה הגם שהיא באצילות והרי על כרחך צריך לומר שהיא מקבלת הארת אלקות כו', הענין הוא כי בחי' ההתכללות שיש בעשר ספירות דאצילות שמאיר הארת אוא"ס ועל ידי זה מתכללים זע"ז, וזה הבחי' אינו כלל בנוגה דאצילות, אלא שהמדות שבק"נ דאצילות הם ענפין מתפרדין, וכנודע שהפסולת משבירת הכלים דתוהו נפל בק"נ וראשיתם ק"נ דאצילות, והרי בעולם התוהו לא הי' בו התכללות וכ"ש אחר שבירת הכלים כו', וע"כ נקרא קליפה, שבקליפה אין בה לא טעם ולא לחלוחית כמו בהפרי כו', ועיין בלקו"ת בפ' תזריע ד"ה קא מפלגי במתיבתא דרקיע באות ג'4 קרוב לסופו ושם בהג"ה ע"ש. ונוגה דבריאה רובו טוב ומעוטו רע ונוגה דיצי' חצי טוב וחצי רע ונוגה דעשי' רובו רע ומעוטו טוב ועוה"ז רובו ככולו רע כו'.

שבעולם הזה הנקרא עולם העשיה רובו ככולו רע: מלשון זה נראה ראיה להמ"[ח] שבד"ה תולדות נח פ"ד5 שתערובות טוב ורע בריבוי ומיעוט הוא גם בקליפת נוגה עצמה של כל עולם כמבואר שם בהצ"ע בהג"ה.

[שממנה באות מדות טובות: כנ"ל סוף פרק א.

והיא בחי' ממוצעת: כנ"ל על פ"ו שלכן נקרא כתרין דמסאבותא, דכתר הוא ממוצע6 כו'.

ולכן פעמים שהיא נכללת בשלש קליפות הטמאות ופעמים שהיא נכללת כו': מלשון זה משמע שכללות קליפת נוגה עולה גם הרע שבה, ומסיום דבריו שכתב דהיינו כשהטוב המעורב בה נתברר מהרע כו' ונכלל בקדושה, משמע שרק הטוב עולה, וצ"ע לכוון האמת7.

ולכן פעמים כו' ופעמים כו': כי הנה בהדבר שהוא מק"נ המותר וכשר יש שני דברים, והם טוב ורע, והתערובות ביניהם הוא על דרך משל כתערובות לח בלח שקשה מאד לחלק ולהפריד בין זה לזה, או על דרך משל כתערובות סיגים בכסף שמאד מאד קשה לפרר ולהפריד ולברר הפסולת מהכסף כי בכל חתיכת כסף יש תערובות סיגים כו', כמו"כ כאן הבשרא שמינא דתורא על דרך משל הוא עומד ומוכן על ב' דברים קודם שאוכלים אותו, דהנה בשר הוא ענין הגבורה8 כו' כי הבשר מוליד גבורות ורשפי אש, ולכן הוא אדום דתמונתו מורה על פעולתו דמוליד רשפי אש, ולכן חיות הטורפות ודורסות אוכלות בשר ושאינן טורפות לא, וגם לכן ע"ה אסור לאכול בשר (כמו שארז"ל שלהי פרק אלו עוברין בפסחים דף מ"ט), דאינו יכול להעלות לה' ונתוסף לו עוד רשפי אש דלעו"ז, ולהיפך בקדושה אנו רואים שמפקח דעת כדאמר רבא חמרא וריחא פקחין9, וכדאמר רב נחמן (ב"ק ע"א סע"ב) והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא כו', וזהו ב' הדברים הנ"ל.

והנה כשאוכל לש"ש וכל כוונתו אינו אלא לעבוד ה' ללמוד ולהתפלל בכח האכילה ההיא, אזי הוא תופס רק חלק הטוב שבבשר והוא נתעלה כו' וז"ש שנתברר חלק הטוב, וחלק הרע לא תפס וממילא יורד אז חלק הרע ונדחה לחוץ, ואז הוא בטל וכלה מאחר שלא השתמש בו מאומה, ואם ח"ו אכל שלא לש"ש כי אם למלאות תאוות נפשו וגופו כו' אזי הוא תופס חלק הרע וחלק הטוב לא תפס אותו וממילא הוריד אז החלק הטוב מאחר שלא תפס אותו, ונמצא מי שאוכל לש"ש לא שייך לומר עליו שמעלה הרע כי הוא בטל מאחר שלא תפס אותו, ומי שאוכל שלא לש"ש לא שייך לומר עליו שהוריד הטוב מאחר שלא תפס אותו וזהו הפירוש ולכן פעמים כו' ופעמים כו'. וד"ל.

וכשאוכל בסתם לא לש"ש ולא שלא לש"ש כי אם שהוא רוצה לאכול ולזאת הוא אוכל, אז הוא כמו נוגה בעצם וכטרם שאוכלו, ותלוי כפי שיהי' אח"כ אם ילמוד יעלה לש"ש ואם לאו ח"ו אזי כו', וזהו במעשה, וכן בדבור כגון האומר מילתא דבדיחותא יש בו גם כן בחי' הנ"ל כמו במעשה אם לש"ש כו' או שאינו לש"ש כו', וד"ל.

יורד חיות הבשר כו' שבשלש קליפות הטמאות כו' עד אשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' כו' יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת הוי': מדקדוק לשונו שכתב: עד אשר ישוב, משמע שבתשובה תליא מילתא10, יען כי לפי שעה נכלל ברע גמור, ע"כ צריך תשובה, ובסוף דבריו שכתב: יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו, משמע שממילא חוזרים בעבודת ה'.

שהרשימו ממנו נשאר בגוף כו' כמ"ש לקמן: הוא לקמן בפרק ח שעל הרשימו מהיתר צריך הגוף לחיבוט הקבר.

מה שאין כן במאכלות אסורות כו' שהן משלש קליפות כו' ואין עולים משם עד כי יבוא יומם ויבולע המות לנצח: וממילא יתעלו הניצוצי קדושה דבכל דבר יש ניצוצי קדושה כו'.

או עד שיעשה תשובה גדולה: ואז גם עכשיו יכול להעלותו.

כארץ עיפה וציה: ביותר ציה צריך יותר למים כו' כמו"כ בעל תשובה.

או עד שיעשה תשובה גדולה כ"כ שזדונות נעשו לו כזכיות ממש שהיא תשובה מאהבה כו' הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו: שרש הדברים ודקדוק הלשון הואיל ועל ידי זה בא כו', משמע שהם דוקא נתנו לו כח שעל ידם דוקא בא לתשובה גדולה כזו מה שצדיקים אינם יכולים לבוא לתשובה כזו.

והענין כי הנה ידוע אשר בכל דבר יש ניצוצי קדושה [ובג' קליפות יש ניצוצים] ששרשן מאד נעלה שהן מעולם התוהו שקדם לעולם התקון, שנפלו בדרך נפילה ושבירה למטה מטה בג' קליפות, וזה ידוע שכל דבר שנפל למטה ביותר בשרשו הוא גבוה יותר, כידוע המשל מהאור החיים11 מענין ארי' ושור, כי הארי' ששרשו למעלה יותר משור כמ"ש פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל12, והארי' נפל למטה יותר כי הוא חי' טמאה לא כן השור כו', והכוונה ששרשו למעלה יותר היינו הניצוצים שיש בו ששרשן למעלה יותר, וזהו ענין קליפה קדמה לפרי הכוונה על הניצוצים13 כו', ודברים המותרים הם מקליפת נוגה שעושים מהם מצוה שעל פי התורה ואז יש לזה בירור ועלי'. אמנם לא דבר איסור מאחר שעל פי התורה אין לזה עלי' כו' שא"א לבררם ע"י עבודת הצדיקים שעושים הכל עפ"י התורה ומצות ועפ"י התורה יכולים להתברר רק דברים המותרים שעושים מהם מצוה, מה שאין כן דברים אסורים אין להם בירור ועלי' עפ"י התורה כו'.

אך הנה ידוע שיש עוד אופן של בירור, שגם הרע יכולים להעלות על ידו, והוא על ידי התשובה, כי הבעל תשובה מאחר דכבר עבר על כמה ל"ת ואיסורים ועוונות חמורים שבהם מלובשים ניצוצי קדושה ששרשן מאד נעלה מעולם התוהו, לזאת נותנים לו כח ועוז לחזור בתשובה שלמה שזדונות נעשו לו כזכיות ממש, ובמקום שבעלי תשובה עומדים כו' אין צדיקים כו'14, והם המתבררים וכשמתעלים לשרשם הנעלה מאד הם נעשים זכיות ממש למעלה מהתורה ומצות, והם המאירים אח"כ בנפש הבעלי תשובה שנתעלו ע"י להיות לו אהבה רבה זו, למעלה מאהבת הצדיקים שלא ביררו כי אם מה שנפל בהיתר, ובזה האופן גם להאיסורין יש להם בירור ועלי', וזהו הלשון הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו היינו על ידי הניצוצים, כן הבנתי מד"ה להתוודות על העוונות15 ומכ"ד, וע' בעץ חיים שמ"ט ספ"ח16.

אך אל יאמר האדם לנפשו מאחר שעל ידי התשובה יכולים להגיע למדריגה כזאת לזאת אחטא ואשוב כו', ח"ו לומר כן, הא' כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין17 כו', והב' כי הכוונה במ"ש שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צ"ג כו', היינו דוקא ע"י תשו"ע, היינו בעלי תשובה אמיתים כר"א בן דורדיא18 כו' ומאד מאד קשה להגיע לזה. וכאן הכוונה מי שנפל ר"ל בעוונות חמורות אזי העצה היעוצה לזה הוא ענין התשובה, ותשובה גדולה כזו שזדונות נעשו כזכיות.

אבל תשובה שלא מאהבה זו אף שהיא תשובה נכונה וה' יסלח לו מכל מקום לא נעשו לו כזכיות ואין עולים מהקליפה לגמרי כו': משמע אף שעשה כל תיקוני תשובה מהאריז"ל גם תשו"ע, מדקאמר אח"כ לענין הוצאת ז"ל שעולה משם בתשובה נכונה ותשובה נכונה היינו תשו"ע, דבתשו"ת גם הוז"ל אינו עולה כמבואר באגה"ת פ"ב: ועל יסוד זה לימד האריז"ל כו', משמע להיות כקודם החטא ושם ספ"ח אחר ביאור תשו"ע כתב: ומעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים בזה היא. גם צ"ע לחלק מ"ש במ"א19 שע"י וידוי דברים ועקירת הרצון הורג גופות ונפשות החיצונים.

ויש ליישב שיש חילוק בין זדונות נעשו כזכיות ממש ובין מה שארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צ"ג יכולים לעמוד, שזה יוכל להיות אף בתשו"ע סתם שנתבאר באגה"ת, אבל להיות כזכיות ע"ז צריך אהבה רבה, ולענין גופות החיצונים י"ל שאף שבטלו המקטרגים מכל מקום כיון שלא עלו להיות כזכיות מוכרח שנשאר רשימה.

וז"ש ואין עולים מהקליפה לגמרי: משמע דקצת עולים, היינו שמסתלקים החיצונים ונפשו מטוהרה, כי הנה ידוע דמכל עבירה קנה לו קטיגור אחד20 ויש בו גוף נפש, הגוף נעשה ממעשה העבירה בפו"מ, והחיות של הקטיגור שהוא ענין הנפש שלו נעשה מהחיות שהי' לו בשעת מעשה העבירה, וכנגד זה צ"ל בתשובה גם כן ב' דברים, הא' לב נשבר ועקירת הרצון, והב' וידוי דברים כמ"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה'21, קחו עמכם דברים היינו וידוי דברים, ושובו אל ה' היינו השבת הלב והרצון, ומהוידוי דברים נמחק ונאבד הגוף שלו, ומעקירת הרצון ומהלב נשבר מזה נסתלק חיות למעלה, ולכן כאן כשעושה תשובה הרי נמחק לו החטא ונמחק הקטיגור שלא ירע לו, דבלאו הכי כתיב תיסרך רעתך22, וכאן אינו מיסרו, אבל מכל מקום הרשימו נשאר בעולם.

שוב מצאתי בד"ה שובה שלא נדפס23 וז"ל: דאף שא"א לברר הג' קליפות הטמאות עד לע"ל, מכל מקום י"ל על ידי התשובה עם האותיות הדיבור מחלישו ונוטל ממנו עיקר החיות כו', דמאחר שיש בכח הדיבור שיהי' ממנו בחי' כתר ועטרה, כמו"כ י"ל יש בו כח לבטל הרע עכ"ל.

הרי זו עולה משם בתשובה נכונה: היינו בתשובה עילאה, כי תשובה תתאה אינו מועיל לזה כמ"ש בראשית חכמה על מאמר הזהר שאינו מועיל תשובה לזה, והקשה בר"ח הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ותירץ שכוונת הזהר שאין מועיל תשו"ת אבל תשו"ע מועיל, ומשום שמאד קשה להגיע למדריגת תשו"ע, [ועפ"י רוב אין עושים רק תשו"ת] ולכן אמר הזהר שאין תשובה מועלת היינו תשו"ת (עי' אגה"ת פ"ד).

ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה: כי אם א' ממוני המצוות (הוא הרב מקעניגסברג24) מונה גם זאת במנין התרי"ג מצות, הובא בביכל המצות25 במצוה א' פרו ורבו מאדמו"ר הצ"צ נ"ע זי"ע).

אף שחמור מהן כו' בבחינת הגדלות וריבוי הטומאה: יען זה מצוי מאד וא"צ לזה נוק', כי פעמים שצריך נוק' אין המקום גורם, ופעמים אין הזמן גורם כו'. אבל לא כן כאן כי אין מעצור לרוחו מאחר שא"צ לזה נוק' רק הוא בעצמו, וזהו ענין ניאוף ביד או ברגל, כו' ולכן הוא ברבוי יותר.

בהגה"ה מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה כו' מה שאין כן בזרע לבטלה שאין שם בחי' נוקבא רק שכחותיה וחיילותיה כו': מצאתי בזה לשון אדמו"ר נ"ע בהגהות דמים רבים26 וז"ל: הגם דאי' בסש"ב ח"א ספ"ז שבביאות אסורות נקלטה השפע ביסוד דנוק' דקליפה וענינה מבואר ברמ"ז ר"פ מקץ, מה שאין כן בז"ל שאין שם בחי' נוק' דקליפה מכל מקום כ' שכחותי' וחיילותי' מלבישים לחיות שבטפות, ולענ"ד אפשר לומר כיון דז"ל גם כן בא ע"י שמהרהר באשה כאלו בועל אותה א"כ זהו נוק' דקליפה, רק מכל מקום כיון שהוא רק בהרהור ולא במעשה א"כ י"ל שאינו נקלט כי אם ברוחניות נוק' דקליפה על דרך משל נוק' דקליפה נוגה דבריאה ולא כנוק' דק"נ דעשי', וצ"ע, כך אפשר לומר ובספרים גם כן כתיב שהוז"ל נמשך בלילית כו' וצ"ע, עכ"ל.

בהגה"ה מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה: דהנה ידוע דבקדושה הרי בחי' הדכר גבוה מבחינת הנוק', לא כן בקליפה הוא להיפך דנוק' היא קליפה היותר קשה27, מה שאין כן בז"ל כו'.

בהגה"ה רק שכחותיה וחיילותיה: מ"ש כחותיה וחיילותיה היינו משום דבמחשבה הרי על כל פנים מהרהר מאשה, וזהו דוגמא לנוק' דקליפה דבריאה, כי מחשבה הוא בעולם הבריאה ומשום הכי כוחותיה וחילותיה על כל פנים מלבישים, כן דעת אדמו"ר בעל הצ"צ נ"ע28.

מאחר שכבר ירדה לעולם הזה ונתלבשה בגוף בשר ודם: ואעפי"כ ע"י תשובה יוכל להיות שימות כו' כידוע מהבעל תשובה דאדמו"ר האמצעי29 נבג"מ, אבל החיות א"י להתברר.

1) אל מסתתר: ישעי' מה, טו.

2) ומסולק בזה הרבה דקדוקים: ראה ביאור תניא לר"י מקיידאן.

3) בקצור תניא: בספר קיצורים והערות לתניא ע' ג. וז"ל: והן לבושי מסאבו לנפש הבהמית כערכה ומכל מקום תאוות היתר גרועים יותר מנפש הבהמית כי נכללים לפי שעה בג' קליפות הטמאות כמ"ש בענין זוללי בשר. וראה בליקוט פירוש ומ"מ וכו' בתניא ע' קסא מרשימת כ"ק אדמו"ר זי"ע: אולי י"ל - מפני שסו"ס הם בסוג א', וכלשון קיצור תניא – כערכה.

4) בלקו"ת תזריע . . אות ג': כג, סוע"ג ואילך.

5) שבד"ה תולדות נח פ"ד: אוה"ת נח כרך ג תרא, א.

6) כתרין דמסאבותא דכתר הוא ממוצע: ראה באוה"ת מטות ע' א'שה בארוכה.

ובאוה"ת פ' בא ע' רפג מביא בשם הרמ"ז מפני שהנוגה הוא בבחי' הכתר לקליפות שהרי סתם כל כתר הוא היותר שלם שבכל הספירות והוא האצצעי בין פרצוף עליון לתחתון, וכן נוגע בין הקדושה והטומאה כו' ע"ש.

7) ראה בשער התשובה לאדמו"ר האמצעי פ"ב: משום דגם בחי' הרע דנוגה אינו כמו הרע הגמור דג' קליפות הטמאות שאין להם עליה ותיקון כלל ובחי' הרע דנוגה יש לו בירור ועלי' ולזה אמר דמתהפך לטוב ולפעמים כו'.

8) בשר הוא ענין הגבורה ..ע"ה אסור לאכול בשר: ראה אוה"ת במדבר ה ע' א' תקפו.

9) חמרא וריחא פקחין: יומא עו, ב.

10) ראה תניא מהדורא קמא ובהנסמן שם.

11) המשל מהאור החיים: בפירושו עה"ת אחרי יז, ד. הובא בהנחות הר"פ ע' קה. אוה"ת וארא ע' קסד. ובכ"מ.

12) פני ארי' .. שור מהשמאל: יחזקאל א, י.

13) קליפה קדמה לפרי .. הניצוצים: ראה לקו"ת שה"ש ט, ד.

14) במקום שבע"ת אין צדיקים כו': ברכות לד, ב. סנהדרין צט, א.

15) דרך מצותיך מצות וידוי ותשובה (לט,ב).

16) בעץ חיים שמ"ט ספ"ח: ענין הזדונות הנעשות כזכיות כי הרי הם נפרדין על ידי התשובה הטוב מהרע, ואז הטוב שבהן הלך לקדושה לגמרי, א"כ הם נעשו כזכיות ממש אותה בחינת של טוב שהיו מעורבים עם הרע . . ולמ"ד זדונות נעשו שגגות דס"ל שגם ע"י תשובה הלואי יספיק שיחזור כבתחילה מעורב טוב עם רע בקליפת נוגה שאז הם נקרא שגגות חציו טוב וחציו רע, ויצא מכלל זדונות שהם קליפות רעות גמורות, אך לא יספיק שיפרידו לגמרי ויעשו זכיות, עכ"ל.

17) אחטא ואשוב אין מספיקין: יומא פה, ב.

18) כראב"ד: ע"ז יז, א.

19) מ"ש במ"א: ראה לקו"ת תצא לז, א. דרמ"צ לח, ב.

20) קונה לו קטיגור א': אבות פ"ד מי"א.

21) קחו עמכם דברים: הושע יד, ג. ראה לקו"ת ש"ש סז, ד.

22) תיסרך רעתך: ירמי' ב, יט.

23) נדפס באוה"ת נו"כ ח"ג ע' א'רס.

24) ה"ר ארי' ליב עפשטיין בספרו אור השנים מצות נישואין מל"ת קיט.

25) בביכול המצות: בכמה כת"י: בדרך מצותיך. מכאן משמע שהביאור תניא נכתב קודם הדפסת דרך מצותיך בשנת תרע"א.

26) בהגהות דמים רבים: אוה"ת נח כרך ג תרכד, ב.

27) דנוק' היא הקליפה היותר קשה: ראה פי' אור החיים בראשית מט, יא ד"ה ואולי נוכל.

28) הובא לעיל.

29) דאדמו"ר האמצעי: ראה שער התפלה ד"ה פדה בשלום פ"ט. ספר המאמרים תרנ"ב ע' עא.