פרק י

והנה כשהאדם מגביר נפשו האלקית

גם מכאן מוכרח לומר שחיות גשם הגוף אינו לא מנפש האלקית ולא מנפש הבהמית כ"א מנפש הטבעית, כמו שמבואר לעיל בפ"ג, כמובן למשכיל מלשון כשאדם מגביר וד"ל.

ונלחם כ"כ עם הבהמיות עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי כו'

תוכן דבריו אם נשאר עדיין מעט מהרע שלא נגרש נקרא צדיק שאינו גמור, ואם גרש את הרע לגמרי נקרא צדיק גמור, ולכאורה צריך לעיין בזה היטב, כי ידוע שבחי' צדיק הוא שהפך את הרע לטוב, כמ"ש בכל לבבך בשני יצריך היינו שגם נפש הבהמית יתפעל לאהבת הוי' כמו נפש האלקית ממש, היינו באותו כח רשפי אש התשוקה שהי' לו לעניני בהמיות, בזה הכח עצמו יתפעל ברשפי אש לאהבת הוי', ואם כן אינו מובן כלל הלשון עד שמגרש ומבער הרע שבחלל השמאלי, כי למה לו לגרש את הנפש הבהמית אם הוא כולו טוב כמו נפש האלקית ממש, כי בבינוני יתכן ל' לגרש את נפש הבהמית כי יש לו נפש הבהמית בשלימות כמו ברשע, רק שמגרש אותה מלהתלבש בג' לבושים אבל בצדיק א"ז שייך כלל.

גם י"ל מ"ש בסמוך לזה

ולכן נקרא צדיק וטוב לו הוא ע"י הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע

ולכאורה א"ז מובן כלל, כי גם זה לא שייך רק בהבינוני שהרע מנפש הבהמית יש בו בשלימות רק שאינו מתלבש בג' לבושים, אבל בצדיק אין שייך הסרת הבגדים הצואים מהרע, כי עצם כח הרע נהפך לטוב כמו נפש האלקית ממש, אך צ"ל עוד ענין אחד מה שמבואר לקמן שצדיק וטוב לו היינו שהוא רק טוב שנהפך נפש הבהמית לטוב ממש, וברשע ורע לו היינו רשע גמור מבואר שם שהוא רק רע, היינו כל הג' לבושים מחדו"מ ממולאים רק מתאוות נפש הבהמית, ואין לו אף בעת מן העתים שום הרהור תשובה, והנפש האלקית שלו נסתלק מגופו לגמרי, והוא רק בחי' מקיף על הגוף, וצ"ל זה למה בצדיק גמור מבואר שכולו טוב היינו שגם נפש הבהמית נהפך לטוב ממש, ובלעו"ז ברשע ורע לו לא אמר שנהפך הנפש האלקית לרע כמו נפש הבהמית, ואם נאמר משום שעצם א"א להשתנות, אם כן יקשה איך ישתנה הנפש הבהמית מרע לטוב בצדיק וטוב לו כי הנפש הבהמית הוא עצם רע ואיך ישונה העצם, הי' מהראוי לומר גם בצדיק שהרע מנפש הבהמית הוא בבחי' מקיף על הגוף.

אך צ"ל מקודם מהות נפש הבהמית, כי הנה מבואר בדרוש חוקת התורה מאדמו"ר שיחי'1 וז"ל כי באמת כח המתאוה שבנפש הבהמית מצ"ע שרשו ויסודותו בקדושה עליונה מבחי' פני שור שבמרכבה, וכמ"ש במ"א ע"פ כי תצא, אלא שבירידת המדריגות ונפילתו בשבירת הכלים נמשך שיהי' כח המתאווה גם לדבר עבירה, ולזאת כשישוב אל ה' יכול להפוך לבו מן הקצה אל הקצה, שגם כח המתאווה שהי' מלובש בתאווה רעה ישוב לאהבת הוי', כמו שהי' בשרשו בבחי' פני שור עכ"ל, וכענין זה מבואר בדרוש פרה אדומה מאדמו"ר שיחי'2, וז"ל וכך יובן ברוחניות ענין זה בשריפת תאוות נפש הבהמית שבאדם, שכשיש לו תשוקה ותאווה לאיזה ענין גשמי, הנה כשיסור הבגדים הצואים הוא אותו ענין גשמי שמשתוקק אליו ותשאר רק עצם האהבה והיא יכולה להתהפך לעבודת הוי' עכ"ל, ומבואר בארוכה בדרוש מי אל כמוך מאדמו"ר שי'3, כשתעיין בדרושים הנ"ל באריכות הענין תבין שגם נפש הבהמית עיקר יסודו הוא תשוקה לאלקות, רק מצד ירידתה בתחתית המדרגות בעולם העשי' נתלבשה התשוקה בענינים גשמיים, אבל הנשמה האלקית אף שגם היא נתלבשה בעולם העשיה ובגוף גשמי, אף על פי כן אי אפשר שיתלבש עצמותה בענינים גשמיים, משום שיש הפרש גדול בין הנפש האלקית ובין נפש הבהמית אף בשרשו, כי נפש הבהמית נשתלשל מפסולת משמרי האופנים שעבודתם הוא ברעש גדול, ואף שהיא תשוקה אלוקית אבל היא מדריגה תחתונה מאוד באלקות, כי בחי' הקדושה העצמיות הוא בחי' ביטול לאלקות בתכלית כמו בחי' משה ונחנו מ"ה, אבל בחי' התשוקה ברשפי אש הוא רחוק מאוד מביטול, כי הוא יש מי שנתפעל ומרגיש עצמו ליש, לכן מצד שהתשוקה הוא בחי' הרגשה גדולה וכשירדה בעולם העשי' בקל הוא שהתשוקה תלביש עצמה בתאוות גשמי' מזה העולם הגשמי, ונקרא כשבאה למטה נפש הבהמית נפש היינו תשוקה לבהמיות, והיא היא אותה התשוקה שהיתה במקורה לאלקות, אבל הנפש האלקית מקורה הוא חלק אלוק ממעל ממש, לכן עצם הנפש האלקית בבחי' הביטול בתכלית, לכן אף שירדה בעולם העשי' ובגוף הגשמי א"א שתשתוקק ברשפי אש לתאווה גשמית, מצד שהתשוקה מורגשת לתאוות הוא היפוך מהותה שהוא בחי' ביטול העדר ההרגשה לגמרי אף באלקות, וזהו כלל גדול שא"א לשום עצם שישתנה מהותו לגמרי, אבל הנפש הבהמית אף שהיא בשרשה רק תשוקה לאלקות אבל עצם מהותה היא בחי' הרגשת עצמותה, ולכן כשירדה בעולם העשי' השפל ובגוף הגשמי תרגיש בכח ההרגש שלה גם תאוות עוה"ז ברשפי אש התשוקה, כי בזה עדיין לא נשתנה מהותה לגמרי כי בשרשה היא תשוקה מורגשת, וכן הוא למטה, ואף שבשרשה היא רק תשוקה לאלקות ולמטה היא תשוקה לתאוות גשמית, מכל מקום א"ז נקרא בשם שינוי המהות רק שנוי הלבושים, שכשהיתה בשרשה בעולם העליון במקום גילוי אלקות תתלבש גם כח התשוקה שלה באלקות, וכשירדה בעולם העשי' מקום הקליפות נתלבשה התשוקה שלה בתאוות גשמי', וגם זהו טעם נכון לנפילת המלאכים למטה ונעשו עזה ועזאל כידוע ליו"ח4 וד"ל.

ומכל הנ"ל מובן שברשע ורע לו אא"ל שנפש האלקית נתהפך ח"ו לרע, כי א"א לעצם שישתנה מהותו, אף שמצד העבירה שעובר הנפש הבהמית יסבול גם הנפש האלקית יסורי גהינם, משום שבעת העבירה נלבש הנפש האלקית בלבוש הנפש הבהמית בהכרח, והוא בחי' גלות השכינה כמו אדם שגלה למקום שאינו חפץ, אבל לא שח"ו הנפש האלקית נתפעל ממעשה העבירה, ומצד ההלבשה מסתיר נפש הבהמית על נפש האלקית הגילוי אלקות, וזהו היסורי גיהנם שסובל הנפש האלקית, כמ"ש בזוהר5 ונפש כי תחטא תווהא הוא, לכן אא"ל ברשע גמור שנפש האלקית שלו נתהפך ח"ו לרע, רק מצד שהלביש כל גופו ברע נשאר הנפש האלקית למעלה בבחי' מקיף, אבל בצדיק וטוב לו יתכן לומר שהנפש הבהמית שלו נתהפך לטוב לגמרי, ואף שעצם א"א שישתנה מהותו כי באמת לא נשתנה מהותו כלל וכלל, כי עצם מהותו הוא תשוקה לאלקות רק שנתלבש בבגדים הצואים מעוה"ז, והצדיק שמואס בתענוגי עוה"ז בתכלית נשאר בו הנפש הבהמית בלי לבוש מתאוות עוה"ז, רק כמו שהיא בשרשה תשוקה לאלקות, וא"ז שינוי מהות אדרבא זהו מהותה העצמי כמו שהיא בשרשה, רק קודם שהי' בבחי' צדיק הי' שנוי בלבושי' שהתשוקה נתלבשה בתאוות עוה"ז, אך כעת שהוסרו הבגדים הצואים חזרה ללבושיה הקודמים כמו שהי' תשוקה לאלקות, ומה שבחי' צדיק נקרא אתהפכא אין פי' שעצם נפש הבהמית נתהפך ממה שהי', כי באמת גם קודם היותו בחי' צדיק לא הי' עצם מהותו רע רק מצד הלבושים הצואים, רק אתהפכא שייך על הלבושים היינו התפשטות מעצם הלבושים, כי השינוי הוא בהתפשטות כי מקודם היו לבושי הנפש מתאוות עוה"ז והי' לה התפעלות מתענוגי עוה"ז וכעת נתהפך להתפעלות תענוגי לבושי אלקות, הנה מובן שעיקר ההיפוך הוא רק בהלבושים אבל בעצם לא נשתנה מהותה כלל כי מקודם הי' מהותה בחי' תשוקה מורגשת וגם היא כעת במהותה תשוקה מורגשת וד"ל.

ותוכן כוונתו יובן בזה היטב כי בחי' צדיק הוא כשנלחם כ"כ עם הבהמיות עד שמגרש ומבער הרע כו', אין כוונתו שמגרש את עצם מהות נפש הבהמית, כי עצם נפש הבהמית לא נקרא בשם רע, כי אדרבא עצם מהותה הוא רק תשוקה מורגשת ברשפי אש לאלקות, רק כוונתו שמגרש את הרע היינו לבושים הצואים מתאוות עוה"ז שהלבישו את התשוקה האלוקית, כי מצד שיש להצדיק אהבה בתענוגים לאלקות ולבושי הרע הם ממש היפוך אלקות, והיפוך התענוג הוא בחי' צער ומיאוס, לכן מואס הוא בלבושי הרע ומגרשם לגמרי, וההפרש בין צדיק גמור לשאינו גמור הוא אם הוא מואס בכל חלקי לבושי הרע מצד שאהבתו בתענוגים לה' הוא בשלמות נקרא צדיק גמור, ואם נשאר איזה שמץ מלבושי הרע אשר לא מאוס עדיין אצלו, מצד שאין אהבתו בתענוגים לה' עדיין בשלימות האמיתי נקרא צדיק שאינו גמור, ומה שנז' כאן בגדים הצואים אין פירוש לבושי הנפש מחדו"מ, רק פירושו הוא התאוות עוה"ז שנתלבש בהן הנפש הבהמית הנקרא תשוקה לאלקות, אבל הבינוני שאין לו אהבה בתענוגים כלל, לכן אין הבגדים הצואים מתאוות עוה"ז נתהפך אצלו כלל, ולכן אינו מואס בהם כלל כמו רשע, כי לא גירש את הבגדים הצואים כלל, היינו שבכח יש בלבו להתפעל מכל מיני רע, רק שאינם יוצאים בפועל בגילוי בג' לבושי הנפש מדו"מ.

ועוד נקראים בני עלי' מפני שגם עבודתם בבחי' ועשה טוב כו' הוא לצורך גבוה כו' לייחדא קב"ה ושכינתי'

פי' מצד ב' דברים נקראים בני עלי', א' מצד שמואס ברע בתכלית נתעלה התשוקה שהי' לו בתאוות עוה"ז ובאותה התשוקה נתפעל לאלקות באהבה, והב' מצד ועשה טוב אינו כמו בחי' בינוני שעבודתו הוא כדי לקשר נפשו בה', מצד שהוא עדיין רחוק מה' מפני שהוא מקושר עדיין למטה בבגדים הצואים בשלימות מצד שאהבתו לה' אינו אהבה בתענוגים כנ"ל, אבל הצדיק מפני שיש לו אהבה בתענוגים לה' שהוא בחי' מעין מעין העוה"ב, לכן אינו מקושר כלל למטה ואינו צריך לקשר נפשו למעלה מפני שכבר נתקשר למעלה באהב"ת, רק כוונתו הוא בועשה טוב רק לצורך גבוה ליחדא קוב"ה ושכינתי', כי בחי' קוב"ה ושכינתי' הוא בכלל בחי' סובב וממלא, בחי' ממלא הוא בחי' כח הפועל בנפעל הוא האור האלקי שמאיר בתוך כל עולם ועולם להחיותו, וכל נברא מרגיש האור כמו שהגוף מרגיש את חיות הנפש, וגם אור הממלא בא בהתחלקות לפי ערך הכלי של כל עולם, כמו התחלקות כוחות נפש בגוף לפ"ע הכלי, היינו בכלי המוח שהוא כלי דקה מאיר אור השכל הרוחני ובכלי הרגל כח ההילוך, אבל אור הסובב אינו מאיר בגילוי בתוך העולמות בבחי' הרגשה, רק הארתו הוא בהעלם וגם בלתי התחלקות מעלה ומטה, ובנפש בחי' סובב הוא הרצון שמאיר בכל אבר ואבר, כמו במוח אם לא ירצה להשכיל לא ישכיל מאומה אף שיש במוח כח השכל בשלימות, וכן הרגל אף שיש כח ההילוך ברגל אם לא ירצה לא ילך, וכן בכל האברים עיקר חיותם הוא הרצון, רק שהכלי אינו מרגיש את כח הרצון, כמו כלי המוח אינו מרגיש רק כח ההשכלה אבל לא כח הרצון, וכן הרגל אינו מרגיש רק כח ההילוך אבל הרצון אינו מאיר בגילוי כלל רק בהעלם, וכן הוא בכל האברים, וכן הוא למעלה בחיות העולמות אף שגילוי הרגשת החיות בעולמות הוא מאור הממלא שזהו דבר הוי' הן העשרה מאמרות, אבל באמת עיקר החיות הוא מהסובב כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו', כי עיקר הממלא הוא מחפץ הוי', כמו בנפש עיקר חיות הגוף הוא הרצון רק הרצון אינו מורגש בהעולמות וד"ל.

והנה בחי' סובב וממלא הוא בחי' קוב"ה ושכינתי', אור הממלא הוא בחי' שכינה ל' ושכנתי כח הפועל בנפעל, שמרגיש כל נברא את חיות הממלא שלו, ובחי' סובב נקרא קוב"ה כי קדוש הוא הבדלה, שאור הסובב הוא מובדל מהעולמות ואינו בא בהם בהרגשה אף באצי', כמו אור הרצון אינו בא בהרגשה אף בכלי המוח, לכן נקרא בשם קדוש וברוך ובחי' ברוך הוא המשכה למטה, מפני שאף שהוא קדוש ומובדל מהרגשת העולמות, אף על פי כן נקרא ברוך, כי עיקר חיות העולמות הוא דווקא מהסובב, רק נקרא בשם השפעה נעלמת כי אינו בא בהרגשה, וידוע6 שתכלית ברה"ע הי' כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, בחי' תחתונים הוא העולמות שהם בבחי' העלם כמו שהם בבחי' כוח הפועל בנפעל בבחי' יש וגבול, והי' פנימיות רצונו בברה"ע שיהי' לקוב"ה דירה בתחתונים, היינו שיאיר בבחי' גלוי כמו אור הממלא שבא בהרגשה בתוך כל נברא, כן ירגיש הנברא את אור הסובב הנקרא קוב"ה, וזהו בחי' וידע כל פעול כי אתה פעלתו7 היינו שידע וירגש באור הסובב שהוא באמת עיקר חיותו, וזה הבחינה אא"ל כ"א ע"י התומ"צ שהם רצונו ממש כידוע הוא בחי' אור הסובב, וכשמקיים המצוה שהוא רצונו כמו בתפילין בקלף הגשמי, או בציצית בצמר גשמי, אשר הקלף והצמר הם מבחי' הממלא, והרצון שמאיר בהם הוא אור הסובב הנקרא קוב"ה, וזהו יחוד קוב"ה ושכינתי', ויש ב' כוונות בעשיית המצוה א' לקשר את נפשו כי בעת שמקיים המצוה נתיחד נפשו עם רצון האלקי שמאיר בעשיה זו, וכוונה הב' הוא לעשות נח"ר ליוצרו שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, היינו לייחד קוב"ה ושכינתי' כנ"ל. ולכן הבינוני שהוא עדיין מקושר בבגדים הצואים מתאות עוה"ז, לכן כל מגמתו בעשיית המצוות רק לקשר נפשו בחיי החיים שהוא הרצון אלקי המאיר בעשית המצוה, כמארז"ל8 מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשו עביד, ואח"כ כשהגיע למדריגת צדיק גמור הוא עושה רק בשביל כוונה הב' ליחד קוב"ה ושכינתי', כי בכך הוא מקושר בה' חיי החיים ב"ה כי יש לו אהבה בתענוגים שהוא בחי' מעין עוה"ב וד"ל.

ושניהם עולים בקנה א' כי ע"י הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין ונעשים יחודים עליונים להוריד מיין דכורין שהם הם מימי החסדים שבכל מצוה כו' דהיינו המשכת קדושת אלקותו כו' להתלבש בתחתונים

כוונתו בזה שלבד הטעם שמפני שהבינוני מקושר למטה בבגדי' הצואים, לכן כל מגמתו בהמצות לקשר נפשו למעלה, אבל עוד זה והוא עיקר הטעם, שבאמת אין בכח הבינוני לעשות שלימות היחוד קוב"ה ושכינתי', משום שב' הבחינות קב"ה ושכינתי' היינו סובב וממלא הם ממש ב' הפכים, כי בחי' הסובב הוא אור הבלתי בעל גבול, ולכן נקרא בשם סובב כמו עיגול שאין בו מעלה ומטה כמו באור הממלא, שיש הפרש בין הארתו באצי' להארתו בבי"ע, מפני שאור הממלא בא אחר כמה צמצומים והעלמות עד שנגבל האור בגבולי הכלים, אבל אור הסובב הוא בבחי' בלתי בע"ג לכן אינו בהתחלקות המדריגות, רק ע"י המצות נתיחד אור הסובב בממלא כנ"ל, וזה כלל גדול בכל יחוד מב' הפכים, אא"ל כ"א שיאיר עליהם אור ממקום גבוה משניהם עד שלא יתפסו מקום כלל ויתבטלו ממציאותם ומהותם, לכן הצדיק יש ביכלתו לעשות היחוד הנ"ל בעשית המצוה, משום שהפך את הרע שלו לטוב ממש, וידוע ששרש דשרש הנפש הבהמית הוא מז' מלכין קדמאין, שהן לפני מלוך מלך לבני ישראל שהוא בחי' התיקון, ונקרא סובב הכללי למעלה מעלה מבחי' הסובב השייך לממלא, כי אף שנקרא בשם סובב אעפי"כ נקרא קוב"ה שהוא בחי' קדוש וברוך שהוא קדוש ומובדל מהעולמות מלהאיר בהם בבחי' הרגשה, ואעפי"כ נקרא גם בבחי' ברוך בבחי' המשכה, רק שהוא בחי' המשכה נעלמת שאינו בא בהרגשת כלי הנברא כמו אור הממלא, אבל בחי' סובב הכללי הוא מובדל לגמרי מהעולמות, לכן הצדיק שהעלה את הנפש הבהמית לשרשו היינו לעולם התוהו שזה הבחינה נקרא בשם העלאת מ"ן, ואח"כ בעשיית המצוה ממשיך מלמעלמ"ט את רצון ה' שנקרא מימי החסדים, היינו ממקום שנתעלה בהפיכת הנפש הבהמית לטוב משם ירד מימי החסדים בהמצוה, וכשיתגלה אור גדול כזה ממילא יתייחדו קוב"ה ושכינתי' דהיינו המשכות קדושת אלקותו ית' מלמעלמ"ט להתלבש בתחתונים, אבל הבינוני אין בכוחו בעשית המצוה להוריד אור סובב הכללי מצד שלא העלה מ"ן לשם, לכן א"א שיהיה בעשיית המצוה שלו יחוד קוב"ה ושכינתי' כי לא הוריד בהמצוה מימי החסדים שיהי' מזה היחוד מב' ההפכים הנ"ל, רק זה יש בכוחו לקשר את נפשו ברצון ה' שבכל מצוה. והמבין יבין וד"ל.

ובזה9 יובן גודל תועלת התקשרות להצדיק, כידוע שהמקושרים להצדיק הם ענפים והוא נקרא שרשם, ובמקום שנתעלה השורש ממילא שיתעלו הענפים, לכן אף שאין בכחם להמשיך מימי החסדים ליחד קוב"ה ושכינתי', מכל מקום מאחר שנתעלה נשמתם ע"י הצדיק יכול להאיר גם במצותיהם היחוד הנ"ל. וד"ל.

1) נדפס באוה"ת במדבר ע' תשנט 2.

2) נדפס באוה"ת במדבר ע' תשפא.

3) בכת"י 1079 נמצא דרוש זה בתאריך "היום יום ג' פ' אחרי מות דשנת תקצ"ו לפ"ק", והוא בשינויים מהנדפס בלקו"ת דברים ס,ד.

4) ראה לעיל פ"ב בתחילתו.

5) ראה זהר ויקרא יג, ב. טז, א.

6) ראה תניא רפל"ו.

7) תפילת העמידה דר"ה.

8) פסחים סח, ב.

9) קטע זה נמצא רק בכת"י 578.