פרק יא

דהיינו שהטוב שבנפשו האלקית שבמוחו כו' כפוף ובטל לגבי הרע מהקליפה שבחלל השמאלי

הנה דקדק לומר בנפשו האלקית שבמוחו, ובהקליפה בחלל השמאלי, אף גם שבאמת יש התפשטות הקליפה גם בהמוח, רק הענין הוא כמו שמבואר בפ"ט בתחילתו, שעיקר נפש האלקית היא נפש המשכלת והמדות הם רק בדרך ממילא, והנפש הבהמית הוא להיפך שעיקר בנינה הוא רק מדות מצד ששרשה הוא מז' מדות שנפלו בשבה"כ כידוע. עיי"ש בפ"ט וד"ל.

בענין כמות ואיכות הביטול

המכוון מכמות הוא לשון כמה אם מעט או רב, היינו אם הכפיפה והביטול מנפש האלקית הוא מעט, היינו שאין בכח נפש הבהמית להתלבש בכל הג' לבושי' מנפש הטבעית רק בלבוש אחד במחשבה או במעשה, או אם הכפיפה והביטול מנפש האלקית הוא רב, היינו שיש בכח נפש הבהמית להתלבש בכל הג' לבושים, ול' איכות הוא לשון איך ומה הוא אופן ההתלבשות, אם בעבירות קלות או חמורות, וגם אם ההתלבשות הוא לעיתים קרובים או רחוקים.

כי גבר כל כך על הטוב עד שנסתלק מקרבו ועומד בבחי' מקיף עליו מלמעלה ולכן ארז"ל כל בי עשרה שכינתא שריא

פי' מצד שגם ברשע גמור אין הסתלקות הנפש האלקית לגמרי רק נשאר בבחי' מקיף, לכן שפיר הוא מארז"ל כל בי' עשרה כו' אף שהם רשעים גמורים אעפי"כ שכינתא שרי', מפני שגם הרשע גמור יש לו הנפש אלקית בבחי' מקיף, וידוע שהנפש אלקית שרשה מבחי' מלכות דאצי', ובחי' מלכות נקרא שכינתא כללית וכל נשמה נקרא שכינתא פרטית, לכן כשיש יו"ד מישראל ביחד נתחבר ע"ס בשלימות כמו במלכות שכינתא כללית, עיין מזה בפ"ו באריכות, אך יש לדקדק בזה כי ל' שכינתא שרי' הוא בחי' השראה בבחי' פנימיות כמו השראת אור בכלי, ואם ברשע גמור הנפש האלקית רק בבחי' מקיף אם כן איך יכול להיות בעשרה רשעים גמורים גילוי השכינה בבחי' פנימיות, אך באמת פי' מקיף וסובב אין פי' שאינו בבחי' פנימיות כלל, רק פי' כמבואר בכ"ד שהארתו אינו בגילוי בהכלי, רק הוא בבחי' פנימיות בהעלם בלי שום התפשטות, היינו שברשע גמור הנפש אלקית שלו הוא בגופו בהעלם בלא שום התפשטות, וזה נקרא בחי' מקיף מצד התגברות נפש הבהמית, ולכן מצד שעצם הנפש אלקית יש אף ברשע גמור רק שאינו מתפשט בגילוי, לכן כשיש יו"ד מישראל ביחד אף שהם רשעים גמורים יכול להיות השראת השכינה בגילוי, ובזה יובן מה שנראה בחוש שהתפעלות בתפילה הוא יותר בציבור מביחיד, הוא מצד השראת השכינה בגילוי בהתפשטות מצד תוקף הקדושה משכינה הכללית שנתגלה מהתחברות הע"ס דמלכות בהעשרה נפשות מישראל שנתחברו ביחד כמבואר בפ"ו, אבל אם הי' ברשע הנפש אלקית בבחי' מקיף חוץ מגופו, אף שיהיו עשרה ביחד לא הי' באפשרי שיתגלה הנפש אלקית בגילוי בתוך גופם מאחר שנסתלקה לגמרי מגופם.

1אינו מובן באיזה כח יעשו תשובה, ובאמת ידוע שכמה רשעים גמורים עשו תשובה עד שנעשו צדיקים גמורים, אך באמת גם ברשע גמור נשמתו מלובש בגופו, ונקרא בחי' מקיף מצד שאין לו שום הרגשה אלקית בגופו, והיא בבחי' שינה כמו הנפש הבהמית בבינוני בעת תפילתו, לכן מצד איזה סיבה יכול להיות שתתעורר נשמתו משנתה ויעשה תשובה מעומק הלב, ועוד ראי' חזקה לזה כי י"ל ענין יסורי גיהנם שסובל הנפש אלקית מהעונות שעשה נפש הבהמית, כידוע שנפש האלקית אינו נתפעל כלל מהעונות, ואדרבה הם נגד חיותה ממש כי חיותה העצמי הוא רק ביטול לאלוקות, לכן נקרא נפש האלקית פי' נפש הוא רצון אלקי זהו מהותה, ובעת עשיית העבירה היא ממש כמו אדם הקשור בידיו ורגליו בבית האסורים ומאיזה דין יבוא על הנפש אלקית יסורי גיהנם, אך הענין הוא שיסורי גיהנם אינו בדרך נקמה ח"ו, כמו מלך בו"ד שעושה נקמה בעבדו שעשה לו נגד רצונו, כי המלך והעבד הם בערך אחד, כי גם המלך הוא מהות אדם כמו העבד, אבל אלקות הוא בלתי בע"ג ואין לו ערך ודמיון כלל לאדם ההוה ונפסד, אשר יתפעל מהאדם ממילוי רצונו מעשותו או מהעדר רצונו מעונות כמ"ש2 אם צדקת מה תתן לו כו', לכן אינו שייך בזה בחי' נקמה כמו שאינו שייך לומר שהמלך יתפעל לנקום מהזבוב שעשה נגד רצונו, ומכש"כ באלקות שהוא בריחוק הערך מהנברא יותר ויותר מריחוק ערך המלך מן הזבוב, כי באמת גם המלך הוא מהות נברא כמו הזבוב בשוה ממש, אבל אלקות הוא הבורא והאדם הוא נברא יש מאין המוחלט.

אך הענין הוא שבאמת יסורי גיהנם אינם ח"ו בחי' נקמה, ומה גם אין רע יורד מלמעלה, ואדרבא גיהנם נקרא רפואות הנפש כמ"ש מוטב דלידיינא כו', ולמשל בגד צח ומלובן שנפל בטיט ורפש ונתלכלך בכתמים מכוערים, ורפואתו שישפשוהו ויכו אותו במים עד שיחזור ללבנוניתו הקדום, או מי שנחלה ברגלו עד שהוא נואש מהרופאים לרפאותו, תרופתו הוא שחותכים בשר המת מרגלו וזהו רפואתו שישאר בחיותו, האם שייך לומר שמכבס הבגד נוקם ממנו מה שנתלכלך, או הרופא ינקום מהרגל למה נחלה, וכן הוא ממש ענין גיהנם שהוא מרחמי ה' על הנפש אלקית אשר היא חלק אלוק ממעל ממש, וכל מגמתה הוא רק גילוי אלקות מתורה ומצות, ומהעונות שעשה הנפש הבהמית נעשה גם בה כתמים מכוערים שהוא ממש נגד חיותה, לכן ברחמי השם מרפאים תחלואיה ביסורי גיהנם עד שנעשה צח ומלובן כמו שהיתה מקודם ותוכל לקבל חיותה גילוי אלקות, וידוע מה שיש בכח בנפש הבהמית לפגום את נפש האלקית, אף שהעונות הם נגד רצון נפש האלקית כנ"ל, הוא מצד שיש בנפש הבהמית עשר כוחות בדוגמא כמו בנפש האלקית כמ"ש3 את זלעו"ז עשה אלקים, לכן מלובש נה"א בתוך כוחות נפש הבהמית כמ"ש4 רשע מכתיר את הצדיק, לכן מהעונות יגיע הפגם לנפש האלקית אף שלא ברצונו, עד"מ כמו אדם הקשור בשלשלאות של ברזל בבור חשוך ואויר מעופש, יגיע האוויר להאדם אף שהוא נגד רצונו.

הנה מובן מכל הנ"ל שהפגם בנפש האלקית מהעונות הוא מצד שהנפש אלקית מלובש בפניניות כוחות נפש הבהמית, ואם כן מ"ש ברשע גמור שהנפש אלקית בו בבחי' מקיף, פי' שאינו מצויה כלל בפנימיות כוחות נפש הבהמית, אם כן בעת שהוא רשע גמור ועושה עבירות לא יגיע פגם העבירות לנפש האלקית כלל, ולא יהי' לנשמת רשע גמור שום יסורי גיהנם, ודוקא מהעבירות שעשה בעת שהי' ר"ג, וזהו בודאי דעת נכזבה וזרה, לכן מוכרח לומר כנ"ל שהנפש אלקית בר"ג הוא מלובש בפנימיות כוחות נפש הבהמית כמו ברשע שאינו גמור ובינוני, רק שברשע שאינו גמור ובינוני יש גילוי הרגשת אלקות מהנפש אלקית בגופם, אבל ברשע גמור הוא כישן כנ"ל, אבל ישנה בפנימיות כוחות נפש הבהמית, לכן מהעונות יגיע הפגם לנשמתו יותר ויותר מברשע שאינו גמור. וד"ל.

1) מכאן עד סוף הפרק נמצא רק בכת"י 578.

2) איוב לה, ז.

3) קהלת ז, יד.

4) חבקוק א, ד.