פרק יב

והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כ"כ להתלבש בגוף כו'

הנה מהלשון אין הרע גובר כ"כ, משמע שמעט מזעיר גובר הרע גם בבינוני, משום כי באמת מעט התפשטות יש מהרע בלב ומוח גם בבינוני כמבואר בסמוך ואזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע בהתגלות כו' להתאות כו' בין בהיתר בין באיסור ח"ו כו' אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה יכולים לפעול לעתות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה כו'. מובן מדבריו שגם בבינוני יש התגברות קצת מנפש הבהמית להתפשט זמן מה בחלל השמאלי, וגם עולה להמוח להרהר בזה, רק מיד מדחה את ההרהור בשתי ידים, כי בבינוני אינו נקרא הנפש הבהמית בשם מושל רק נקרא בשם שופט, שיש בכוחו לומר דעתו אבל מיד בא השופט השני אשר גם לו הממשלה הוא הנפש האלקית ומגרש את המחשבה מלבו ומוחו, וזהו דקדוק לשונו הק' שלעולם אין הרע גובר כ"כ להתלבש בגוף כו', כי מה שיש מעט התפשטות מנפש הבהמית בלב ומוח הבינוני אינו נקרא בשם התלבשות כלל, כי התלבשות הוא בחי' תפיסא, כמו אדם שנתפס ומוקף בתוך הלבוש, אבל מה שעולה בבינוני מהרהור מהלב למוח אינו רק בדרך מעבר, כמו ברק המבריק שאינו נתפס בחלל העולם כלל, אבל התגברות נפש הבהמית ברשע הוא שמקבל ההרהור ברצונו הטוב, נקרא בחי' הלבשה ותפיסה ממש כמו התפשטות השמש בחלל העולם וד"ל.

ולא עבר עבירה מימיו

אין פי' מיום הולדו, כי באמת אם עבר כמה עבירות ועשה תשובה יכול להיות אח"כ אף בבחי' צדיק גמור, ומכל שכן בחי' בינוני, רק פירוש מימיו מיום שהגיע למדריגת בינוני וד"ל.

ולא יעבור לעולם

אין הפי' כל ימי חייו, כי באמת מצינו אף בצדיקים גמורים שנעשו בסוף ימיהם כמו רשעים גמורים, כמו יוחנן כה"ג ששימש בכהונה גדולה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי1, ובוודאי הי' כל ימיו צדיק גמור, ומכש"כ בינוני יכול להיות שיהי' כל ימיו בחי' בינוני ולבסוף יכול להיות רשע גמור מאיזה סיבה כידוע, לכן צ"ל גם פי' לעולם כל זמן שהוא במדריגת בינוני וד"ל.

ולא נקרא עליו שם רשע אפי' שעה אחת

צ"ל כפל הלשון שלא עבר עבירה כל ימיו ואחר זה כתב ולא נקרא עליו שם רשע, ולכאורה אם לא עבר עבירה מימיו ממילא לא נקרא עליו שם רשע, אך באמת יכול להיות שיקרא בשם רשע אף שלא עשה שום עבירה מימיו, היינו ההרהור שנופל לו במחשבתו אם מקבלו ברצון אפילו רגע אחד נקרא רשע באותה שעה, כמ"ש בסמוך כי המהרהר ברצון נקרא רשע באותה שעה וד"ל, לכן יכול להיות שיקרא רשע אף שלא עשה במעשה שום עבירה. וד"ל.

אך מהות ועצמות נפש האלקית שהן עשר בחינותיה לא להן לבדן המלוכה והממשלה כו' כי אם בעתים מזומנים כמו בשעת קריאת שמע ותפלה

וצ"ל זה איך כתב על עשר בחינותי' שם מהות ועצמות, כי ידוע שבכל דבר יש עצם הדבר הנקרא בשם עצמות, ומה שיש בכוחו להתגלות נקרא בשם כח מהעצמות, וכשמתפשט בדבר מה נקרא בשם הלבשה, כמו עצם כדור השמש, והזיו הנכלל במאור, והזיו המתפשט בחלל העולם בבחי' הלבשה, ואם כן איך נקרא כאן העשר בחי' בשם מהות ועצמות, אך באמת אין כוונתו שהכוחות נקראים בשם עצם הנפש ממש, רק דקדק בלשונו וכתב בלשונו מהות ועצמות, כי מהות ועצמות אינו עצם הדבר ממש רק שהעצם נגדר במהות כזה דווקא, כי כל בע"ג נגדר במהות דבר מה, כמו הדומם נגדר מהותו שהוא רק דומם ואין במהותו העצמי מבחי' צומח או חי כלל, וכן חי נגדר בבחי' החיות ולא מהות מדבר, וזהו לשון מהות בלשון הקודש לשון מהו, דרך משל כששואלין על איזה פרי מה הוא ואומרים זהו פרי מתוק מאוד, הנה נגדר הפרי במהות המתיקות שהוא מתוק ואינו מר, וכן הוא בכל דבר שהוא בע"ג יש לו מהות שנגדר בו העצם, אף שמהות אינו העצם בעצמו, כמו שהמתיקות אינו עצם הפרי2 כי עצם הפרי הוא דבר ממשי, והמתיקות הוא רק טעם רוחני, אעפי"כ נגדר העצם בטעם המתיקות, כי המתיקות מגבילו שהוא מתוק ואינו מר ונקרא איכות הדבוק לעצם, וכן הוא בנה"א אף שהוא חלק ה' ממש, מכל מקום מצד שירדה בהשתל' העולמות נעשית בחי' בריאה מוגבלת, ויש להעצם שלה גדר המהות כמו בכל הברואים, היינו שעצמותה נגבל ונגדר במהות עשר כוחות ולא יותר, כמו בחי' החי נגדר מהותו בתנועות החיות ולא יותר היינו שאין בו מבחי' מדבר כלל, כן הנפש האלקית אין בכח עצמותה להתגלות רק עשר כוחות כאלו דווקא ולא כוחות אחרים, לכן נקרא הכוחות בשם מהות עצמות, אף שעצם הנפש מושלל לגמרי מבחי' כח, כי עצם הנפש האלקית הוא בחי' ביטול לאלקות, ובחי' הביטול הוא למעלה מעלה מבחי' אהוי"ר כידוע, מכל מקום נגבל עצם הנפש האלקית במהותו מהכוחות, כמו כשישאל השואל מה הוא הנפש האלקית יהי' תשובתו שהוא מהות שאין בכח עצמותה לגלות כ"א עשר כוחות כאלו דווקא, ונקרא בשם ידיעת המהות אך לא ידיעת העצם, כמובן שבתואר עצם הנפש אין לאדם שום השגה, אף שמרגיש בגופו בכל רגע החיות מהנפש, הרגשה זו הוא רק ידיעת מהותה ולא תואר עצמותה, אבל ידיעת אלקות אינו שייך אף ידיעת המהות רק ידיעת המציאות, כי אין לו שום מהות המגבילו ח"ו, ואף שגם התגלות אלקות בעולמות הוא ג"כ עשר כוחות, כמ"ש3 עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, מכל מקום אין העשר כוחות מגבילים אותו במהות ח"ו, רק כך עלה ברצונו שיהי' התהוות העולמות דווקא באופן זה, אבל בכח עצמותו יש לגלות ריבוי רבבות כוחות ובמהותים אחרים לאו דווקא חב"ד חג"ת כו', כמו שמבואר בכתבי האריז"ל מענין נו"ן אלפים יובלות4, ועוה"ז הוא רק שמיטה אחת, לכן הידיעה וההשגה שאנו משיגים באלקות מצד הכוחות אינו נקרא בשם השגת המהות רק נקרא ידיעת המציאות, כי מצד שאנו רואים העשר כוחות אנו משיגים שבוודאי יש אדון שממציא אותם כי אין דבר עושה את עצמו, אבל מהותו אין אנו משיגים מזה כלל, ומהגם כי באמת אין לו מהות כלל כי אינו נתפס בשום מהות, כי הוא בלתי בעל גבול והמהות הוא בחי' גבול, כמו הנפש אלקית אף שהיא חלק אלקי מכל מקום בחי' נברא הוא שייך לומר עלי' מהות ועצמות היינו שעצמותה נגבל ונגדר במהות כזה דווקא, ועיי' מזה בדרוש למען תזכור בהביאור5 ותמצא ביאור רחב בזה. עיי"ש.

אך מהות ועצמות נה"א כו' לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה כי אם בעתים מזומנים כמו בשעת ק"ש ותפלה שהיא שעת מוחין דגדלות למעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם שאז מקשר חב"ד שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת א"ס ב"ה

כי הנה ידוע [שכשם שהנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם6, וידוע] שחיות בי"ע הוא מבי"ע דאצי', והוא מ"ש בכתבי האריז"ל שלמ"ד כלים דזעיר נעשה נר"ן לבי"ע, שהם פנימים ותיכונים וחיצונים7, חב"ד הם כלים הפנימים, חג"ת הם התיכונים, ונה"י הם כלים חיצונים ובכלל נקרא מחדו"מ, והנה גם במחשבה יש כל הג' בחי', מחשבה שבמחשבה, ודיבור שבמחשבה ומעשה שבמחשבה, וכן בדיבור יש הג' בחי', וכן במעשה, כמבואר כ"ז באריכות במ"א, והנה התהוות עולם הבריאה הוא מכלים היינו מחב"ד בחי' מחשבה, הוא רק מחיצוניות חב"ד דאצי' שנקרא מעשה שבמחשבה, והתהוות עולם היצירה הוא ג"כ ממעשה שבדיבור, היינו נה"י שבחג"ת דאצי', ועשי' הוא ג"כ ממעשה שבמעשה שנקרא נה"י שבנה"י דאצי', וכל השפעות אלו מאצי' לבי"ע נקרא בשם מוחין דקטנות שהוא רק לקיום עולמות, אבל כשיש עת רצון למעלה היינו שיאיר מעצמות אוא"ס תוס' אור באצי', ממילא נתוסף האור גם בבי"ע מאצי', היינו שיאיר ממחשבה שבמחשבה בעולם הבריאה, וכן ביצירה מפנימיות הדיבור שבאצי', ובעשי' מפנימיות עשי' שבאצי', היינו מחב"ד שבנה"י וזה נקרא מוחין דגדלות וד"ל.

וכמו"כ הוא התלבשות הנפש בגוף, א"א שיאיר עצם הנפש בגוף ואף לא הכוחות שנקרא מהות עצמיות הנפש, רק מחיצוניות הכוחות כמו מבחי' עשי' מאיר בגוף, והם בחי' הג' לבושים מחדו"מ, וזהו בכל היום אבל בעת ק"ש ותפילה שהוא עת רצון למעלה, שמאיר בעולמות מפנימיות מחדו"מ דאצי', אז הוא ג"כ שעת הכושר להאיר בגוף איש הישראלי מפנימיות הכוחות שנקרא מהות עצמיות הנפש, כידוע שלכל נפש מישראל יש שורש בעולמות עליונים כמ"ש בפ"ג, והנה כל בחי' ומדריגה מג' אלו נר"ן כלולה מעשר בחי' כנגד ע"ס עליונות, לכן בעת העת רצון מקבל הנפש ג"כ תוס' אור משרשה מאיזה עולם שנשתלשלה, ונתגלה גם בה פנימיות הכוחות בחי' חב"ד, וזהו שכתב שאז מקשר חב"ד שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת א"ס ב"ה, לכן לבד עת ק"ש ותפילה אין להנפש אלקית ממשלה על מהות נפש הבהמית רק על ג' לבושי הנפש הבהמית, מצד שגם נה"א אינו מאירה רק בבחי' לבושים היינו חיצוניות מהות הכוחות הנ"ל, לכן אין להנפש אלקית ממשלה רק על ג' לבושי נפש הבהמית, אבל מהות נפש הבהמית הוא בתקפה כתולדתה להפיל הרהורים במוחו כנ"ל, רק שאינו מקבל ההרהור ברצון מצד לבושי נה"א שיש להם הממשלה, אבל בעת ק"ש שמאיר מהות עצם נה"א, יש להנפש אלקית הממשלה גם על מהות נפש הבהמית, עד שאין בכחה להתפשט אף רגע והוא ממש כישן וד"ל.

ואחר כ"ז צ"ל אם כן בחי' בינוני בשעת ק"ש ותפילה שוה לבחי' צדיק בחי' ולבי חלל בקרבי שאין לו יצה"ר, ובאמת אא"ל כן כי הבינוני א"א לבוא לבחי' צדיק אף רגע, כמבואר בפי' בראת צדיקים כו' שיש נשמות אשר א"א להם להגיע לבחי' צדיק, ויש נשמות אשר תכלית בריאותם הוא שיהיו כל ימיהם דווקא בבחי' בינוני, אך באמת יש הפרש גדול מבחי' צדיק לבינוני אף בעת ק"ש ותפילה, ואף שבינוני בעת ק"ש יש במהות נפש הבהמית ביטול אמיתי מכל וכל, וההפרש הוא בב' בחי', הא' שהצדיק הפך גם את עצם נפש הבהמית, היינו שהכח שהי' מתאווה לתאוות גשמי' בזה הכח משתוקק לאלוקות, ובהבינוני אף בעת ק"ש עצמיות נפש הבהמית היא בתקפה, וההתפעלות אלקו' מנה"א בעת ק"ש ותפילה הוא מנגד לנפש הבהמית ממש כמו קודם התפילה, רק הביטול הוא רק במהות נפש הבהמית, היינו בהכוחות שלא יתפשטו כלל אף רגע בהג' לבושי', והב' גם מהביטול מהכוחות נפש הבהמית יש ג"כ הפרש גדול, כי בצדיק הוא ביטול אמיתי בכוחות נפש הבהמית מצד שהפך העצם לתשוקה אלקית, אבל בבינוני הביטול מהכוחות הוא כמו המנוצח ממנגדו, שלפי שעה מוכרח בעל כרחו להיות נכנע למנגדו, וזהו רק בחיצוניות אבל בפנימיות הוא באמת מנגדו כמו קודם הנצוח, כן כוחות נפש הבהמית בעת ק"ש מצד התגברות התפעלות נה"א נתבטל בע"כ כוחות נפש הבהמית רק בחיצוניות, אבל בפנימיות הוא מנגד לנה"א ממש כמו קודם ק"ש.

וזהו שדקדק בלשונו הק' ואז הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל כו', דקדק לומר כפוף ובטל, היינו שהביטול הוא רק בע"כ מצד הכפיפה, אבל בפנימיות הכוחות הם כמו מקודם ממש, וכמ"ש לקמן שהוא רק כמו אדם שישן שיש בו בהעלם כל הכוחות בשלימות, לכן מיד אחר התפילה חוזר וניער הנפש הבהמית להתגלות בג' לבושי נפש הטבעית, רק כח לבושי נה"א מדחה אותה בשתי ידים כו', ובאמת עצם שם ביטול אינו שייך רק בצדיק שנפש הבהמית שלו נתברר לגמרי שייך עלי' שם ביטול, שנתבטל מהותו הקדום לגמרי, אבל בבינוי אשר אחר התפי' חוזר וניער הנפש הבהמית בכל התאוות כמו קודם התפלה מזה הוראה שגם בעת התפילה הי' במהותו כקודם התפילה רק מצד התפעלות נה"א ברשפי אש נכנע התפשטות נפש הבהמית, וזהו כמו מלאך רע בע"כ יענה אמן, ומה שנזכר לפעמים ביטול בבינוני הוא רק בשם המושאל מצד שבגילוי נתבטל התפשטות כוחות לגמרי, אבל באמת אינו רק ההתפשטות אבל בעצם הם בשלימות כמו קודם התפילה.

8כי המוח שליט על הלב בתולדתו כו' ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי

פירוש בתולדתו היינו נפש הטבעית, כי בעת תולדתו אין לו לא נה"א ולא נפש הבהמית, רק נפש הטבעית שהוא רק נפש היינו רצון לחיות, ואעפ"כ יכול לשלוט ברצונו אם ישכיל במוחו שרפואתו הוא שיחתוך הרופא את רגלו, שאף שטבע לבו מנגדו ממש, מכל מקום השכל שבמוחו ישלוט על תאות לבו, ומכ"ש אל צד הקדושה שיש יתרון כו'. וד"ל.

1) ברכות כט, א.

2) ראה רמב"ם הל' מכירה פכ"ב הי"ד.

3) ס' יצירה פ"א, מ"ד.

4) ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"א ע' רסח ואילך וש"נ.

5) נדפס בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי, ויקרא כרך א ע' תכ.

6) מדרש שוח"ט לתהלים קג, א. וראה ויק"ר ספ"ד, ברכות י, א.

7) ראה אוה"ת ענינים ע' ער.

8) קטע זה אינו בכת"י 478.