פרק יד

שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה כי הבינוני אינו מואס ברע שזהו דבר המסור ללב ולא כל העתים שוות כו'

פי' כי יש עיתים בשנה שנקראים ימי רצון1, כמו בימים נוראים שמאיר יגמה"ר, אשר בימים האלו נקל לכ"א לקרב את עצמו לאלקות, כי על ימים אלו נא'2 דרשו ה' בהמצאו, והוא כמו למשל האבוקה שנתקרבה להניצוץ3, ממילא טבע הניצוץ ליכלל וליבטל בהאבוקה, ויש עיתים בשנה שנקרא ימי הרעה כמו בין המצרים שנקראים ימי הרעה4, אשר בימים הללו אינו נקל כ"כ להתקרב לאלקות, וגם בכל יום יש חילוקים בשעות, בעת הג' תפילות הוא עת רצון למע'5, ובחצות הלילה הוא ג"כ עת רצון למע'6, לכן דקדק בלשונו בכל עת ובכל שעה, והתחלקות העיתים אינו שייך כלל לעבודת הבינוני, רק בעבודת הצדיקים אשר אהבתם הוא להתענג על ה', כי בעת שהוא עת רצון למע' יתענג הצדיק יותר מאלקות מבעיתים שהן ימי הרעה בחי' הסתר אלקות, וכשאהבה בתענוגי' אינו מאיר כ"כ ממילא גם המיאוס ברע אינו בתוקף כ"כ, כידוע שהמיאוס הוא בערך התענוג, מה שהצדיק מתענג יותר מאלקות יותר נמאס בעיניו הרע שהוא היפוך אלקות, והיפוך הענג הוא נגע ומאוס, אבל בעבודת הבינונים אינו שייך כלל השתנות העיתים והשעות כי עבודתם הוא רק בחי' אתכפי', כי עצם נפש הבהמית בו בתוקפו כתולדתו ואהבתו לה' הוא בחי' צמאון מצד הריחוק כידוע, ויכול להיות שבעיתים שאלקות הוא בהסתר יתגבר בבינוני אהבת הצמאון לאלקות יותר, כידוע שדווקא בהסתר הגילוי אומרת כנס"י כי חולת אהבה אני, ודווקא מצד הריחוק העצום תתגבר תשוקת הצמאון ביותר, לכן גם בחי' אתכפי' בבינוני הוא בידו וברשותו בכל עת כי אף בעת שאינו מאיר גילוי אלקות בפנימיות לבו מכל מקום יכול לעשות נגד רצון נפש הבהמית אף שלבו משתוקק להיפוך.

7כי הבינוני אינו מואס ברע שזהו דבר המסור ללב

פירוש אף שבפרק י"ב כתב שהמוח שליט על הלב בתולדתו, היינו רק כמו שכתב בפרק י"ב וז"ל שלא למלאות משאלות לבו במעשה דיבור ומחשבה ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי כו' עכ"ל, היינו שלא יתלבש התאווה בפועל, אבל אין להמוח שליטה על מהות ועצמות הלב להפך מהותו שישנא את התאווה בלבו, וזהו מה שכתב שזהו דבר המסור ללב, פירוש לעצם מהות הלב ולא ללבושו.

8ולא כל העתים שוות כו'

פירוש כי יש עת אשר האדם אינו מגושם כ"כ, יכול להיות שימאוס מעט ברע ממילא, אבל כשהלב נתגשם בריבוי תאוות היתר, אי אפשר בכל ההתבוננות שבעולם להטות לבבו ולמאוס ברע, אבל שלא יתלבש הרע בלבושי מחדו"מ יש שליטה להמוח על הלב, אף שהוא מעצם מהותו מגושם מאוד, מכל מקום המוח שליט על הלב בתולדתו כו' וד"ל.

משא"כ בדבר המסור ללב דהיינו שיהי' הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפי' שלא בתכלית שנאה

פי' בתכלית שנאה הוא צדיק גמור ושלא בתכלית שנאה הוא צדיק שאינו גמור, ולמאוס הרע א"ז מסור בבחירת הלב, כ"א מצד שמאיר בלב האהבה בתענוגים ממילא ימאוס בהרע כי היפך תענוג כנ"ל, ואהבה בתענוגים אינו נקרא ג"כ בחירתו שהוא רק בחי' מתנה מלמע', לכן בזה לא כל העיתים שוות כי כשיש עת רצון מלמע' יאיר בהצדיק האהבה בתענוגים בתגבורת יותר, כמו שאנו רואים גם בצ"ג הפרש גדול בין דביקותו לאלקות בכל היום לדבקותו בעת התפילה שהוא עת רצון למעלה, לכן אין ערוך דביקותו בעת התפילה מימי החול לדביקותו בתפילה בשבת ורגלים. וד"ל.

9הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמתו אלא ע"י כו' אהבה בתענוגים ואין כל אדם זוכה לזה כו' וכדכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם כו' ולכן אמר איוב בראת צדיקים וכו' וכדאיתא בתיקונים שיש בנשמות ישראל כמה מיני מדרגות ובחי' חסידים גבורים המתגברים על יצרם מארי תורה נביאים כו' צדיקים כו' ע"ש.

פירוש אין כוונתו שברא נשמות צדיקים או חסידים כו', היינו שאין באפשרי בנשמות אלו כשיבואו למטה בגוף להיות כ"א בחי' צדיקים, אם כן אינו נקרא בשם בוחר, אלא פירוש כמ"ש בפכ"ז וז"ל וע"ז אמר איוב בראת רשעים כו' ושני מיני נחת רוח לפניו כו' א' מביטול הס"א כו' והשנית כד אתכפיא הס"א כו' עכ"ל, וכוונתו שם שיש נשמות שנשתלשלו בהגוף על אופן שכל ימיהם לא יגיעו למדרגת צדיק בחי' אתהפכא, כ"א כל ימיהם יהיו בבחי' בינוני בחי' אתכפיא, כמ"ש ב' מיני נח"ר לפניו, ואין שייך בזה מניעת הבחירה כי גם הנשמה שיכולה להיות בגוף בחי' צדיק, אין הפירוש שההכרח היא שתהי' דוקא בחי' צדיק, כ"א כשיעמול בעבודה יש ביכולת נשמתו להגיע לבחי' צדיק, אבל הנשמה שרצון הבורא הוא שיהי' הנח"ר ממנה בבחי' אתכפיא, היינו אף אם יעמול בעבודתו לא יוכל להגיע כ"א לבחי' בינוני, אבל הבחירה נתונה בהב' מיני נשמות אלו להיות גם רשעים גמורים, רק אם יהי' בחירתם לטוב תוכל נשמה שנשתלשלה בבחי' צדיק להיות צדיק גמור, אבל הנשמה שנשתלשלה מרצון הבורא שיהי' הנח"ר ממנה מבבחי' אתכפי', לא יגיע גם בבחירתו רק לבחי' בינוני, אבל הבחירה נתונה בידו להיות גם רשע גמור בבחירתו, וזהו הפי' מ"ש איוב בראת צדיקים בראת רשעים, פי' שברא ברצונו נשמות שיוכלו להגיע בבחירתן למדריגת צדיק, ויש נשמות שנבראו שיגיעו בבחירתם רק לבחי' בינוני, היינו בראת רשעים כמ"ש שיגיע אליהם כמעשה הרשעים וד"ל. וכן הפירוש בתיקונים שיש בנשמות כמה מדריגות בחי' צדיקים בחי' גבורים היינו בחי' בינוני, ובכולם אין הפירוש שמוכרחים להיות דווקא בבחינתם, כ"א אחר בחירתם בעמל בתורה ועבודה יכולים להשיג מדריגתם, אבל בבחירתם יכולים להיות גם רשעים גמורים וד"ל.

אך אעפ"כ צריך לקבוע לו עתים גם כן לשית עצות בנפשו להיות מואס ברע כו' לקיים את השבועה כו' תהא צדיק כו'.

כוונתו בזה עמ"ש למעלה שמפני שאין לאדם הבחירה להיות צדיק, לכן משביעים אותו תחילה תהא צדיק ואם לא יגיע למדריגת צדיק מצד שאין לו בזה משפט הבחירה, לכן משביעים אותו שנית ואל תהי רשע עכ"פ, שבזה הבחירה נתונה כו', ואם כן קשה לו למה כלל משביעים אותו תהי צדיק, לא הי' מהצורך רק להשביע שלא יהי' רשע שזה בידו לקיים, לכן כתב שגם השבועה תהי צדיק אינו בחנם לגמרי, כי כשירגיל לקיים השבועה תהי צדיק היינו בעצת חז"ל אשה חמת מלא צואה כו', אף שבתחילה לא יהי' באמת כ"א דמיונות אבל לבסוף יכול להיות מההרגל טבע שני, או מצד שמקיים השבועה יזכה שיתעבר בו איזה רוח מבחי' צדיק ותתקיים בו באמת השבועה כו' וד"ל.

1) ראה גם להלן פכ"ה.

2) ישעי' נה, ו.

3) ראה תו"ח שמות שמח, א וש"נ.

4) ראה זהר חדש מדרש איכה ע"פ איכה ישבה.

5) ברכות ח, א.

6) יבמות עב, א. שו"ע אדה"ז מהדו"ת סי' א ס"ח.

7) קטע זה אינו בכת"י 578.

8) קטע זה אינו בכת"י 578.

9) מכאן עד סוף הפרק אינו בכת"י 578.