פרק טו

1ובזה יובן מ"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, שההפרש בין עובד אלקים לצדיק הוא שעובד הוא לשון הוה שהוא באמצע העבודה כו' והיינו הבינוני. אבל הצדיק נקרא עבד ה' בשם התואר כמו שם חכם או מלך כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה כו'.

פי' מ"ש ושבתם כו' בין צדיק כו' בין עובד אלקים כו' אין כוונת הכתוב לב' דברים, כי באמת אינו מובן זה כלל מ"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, כי לזה אין צריך הבחנה כלל, כמ"ש בדרך חיים סי' ס"ח וז"ל אך הנה זהו מ"ש ושבתם וראיתם כו' דאי אפשר לומר בין צדיק ורע לו ובין רשע וטוב לו, שזה רובו טוב ומיעוטו רע וזה רובו רע ומעוטו טוב דלזה א"צ הבחנה כלל, אלא צ"ל שכוונתו בבחי' הבינונים שזו"ז שופטן, שיש בהם הבחנה בין צדיק לרשע, שלפעמים נקרא צדיק ולפעמים נקרא רשע עכ"ל עיי"ש, הנה משמע מלה"ק שב' החילוקים מדבר רק מבינוני, ופי' מ"ש שלפעמי' נקרא צדיק ולפעמים נקרא רשע, ולכאו' מפורש בתניא בפי"ב וז"ל ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת כו' ע"כ, ובאמת גם שם צדיק לא נקרא עליו, כידוע שבחי' צדיק הוא אתהפכא ובינוני הוא רק אתכפיא, אך כוונתו בשם צדיק ורשע בשם המושאל, וכמ"ש אל תהי' בעיניך כרשע שפי' בינוני, כי הבינוני במחשבה הוא כרשע, שיכול להיות שיפול במחשבתו גם מחשבת איסור, רק שידחה מיד ובפועל הוא כצדיק בסור מרע ועשה טוב, לכן הוא בשם המושאל צדיק ורשע, ובכ"ז מתורץ הסתי' מכאן למ"ש בלקו"ת ראה בביאור אחרי ה' דף כ"ב, וז"ל ועיי' מזה בסש"ב עכ"פ דבחי' עובד אלקים הוא למעלה מבחי' צדיק גמור עייי"ש, שכוונתו ג"כ צדיק בשם המושאל היינו סתם בינוני שהוא צ"ג במעשה ומכל מקום לא נקרא עדיין בשם עובד כלל וד"ל, וזה הבחינה בינוני שהוא בשם המושאל צדיק ורשע, יש בו ב' בחי' עובד אלקים ואשר לא עבדו, ומכל מקום הוא בחי' בינוני, ומ"ש שההפרש בין עובד אלקים לצדיק כו', אין פי' לשם צדיק שכתב כאן כי זהו בינוני הנקרא עובד, רק כוונתו הוא לצדיק אמיתי בשם העצם.

ואמר שההפרש שהבינוני נקרא עובד אלקים ל' הוה שהוא באמצע עבודה, והצדיק נקרא עבד ה' בשם התואר כו', כי פי' עבודה ל' עורות עבודים2, שידוע שהעורות נשתנים אחר עבודם למהות אחר לגמרי מכמו שהיו קודם עיבודם, כן הוא עבודת הבינוני לעבוד ולשנות את מהות נפש הבהמית, להפכו שיתפעל לאהבת ה' כמו הנפש האלקית וזהו עבודתו כל ימיו, ואם גמר עבודתו והפכו נקרא צדיק, וכל זמן שלא גמר את העבודה נקרא בינוני ובשם עובד ל' הוה באמצע העבודה, וצ"ל מה שהבינוני נקרא עובד אלקים, והצדיק נקרא עבד ה' ולא עבד אלקים, הענין הוא כי אלקים גימט' הטבע3, ומלת טבע ל' טובעו בים, שהגילוי אלקות הוא שאין דבר חוץ ממנו מוסתר ונטבע בטבע, ושם הוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד למע' מגבול הטבע, ובאמת כתי' כי ה' הוא אלקים, היינו מי עשה וברא גבול הטבע הוא הוי' שלמע' מגבול הטבע, לכן עבודת הבינוני בתורה ומצות הוא רק להסיר הסתר הטבע משם אלקים שיתגלה שה' הוא אלקים, אך הוא באמצע העבודה ולא גמר עדיין, כי הנפש הבהמית בו בתקפו כתולדתו, לכן נקרא עובד אלקים ל' הווה שהוא באמצע העבודה כל ימיו וד"ל, אבל הצדיק הי' ג"כ מקודם בחי' בינוני לעבוד את שם אלקים, עד שגמר העבודה ונעשה בו הנפש הבהמית בחי' תשוקה לאלקות כמו הנפש האלקית, אשר הנפש האלקית נקרא נר הוי' נשמת אדם, והפך ג"כ את נפש הבהמית שהוא משמרי אופנים בחי' הסתר שם אלקים לבחי' הוי', לכן אין צריך הצדיק יותר להפוך את שם אלקים בתורתו ועבודתו, רק עבודת הצדיק הוא לצורך גבוה היינו להוסיף אור בשם הוי', וכמ"ש4 שנקראים בני עלי' שעבודתם הוא לצורך גבוה לכן נקרא הצדיק עבד ה' כי אין עבודתו שייך לשם אלקים כי מכבר הפך הסתר שם אלקים לגילוי הוי'.

אך צ"ל שעדיין אינו מובן למה לא נקרא הצדיק עבד אלקים, שעבד הוא לשון עבר שכבר גמר העיבוד דש' אלקים וגמר לגמרי עבודת המלחמה, אם כן הי' מהראוי שיקרא עבד אלקים שעיבד ש' אלקים למהות הוי', וגם אם עבד הוא ל' עבר אינו מובן איך יקרא הצדיק בשם עבד הוי', כי הוא ג"כ באמצע עבודת ה' כמו הבינוני באמצע עבודת שם אלקים, רק עבד אלקי' יתכן לקרותו כי גמר עבודת ש' אלקים, אך מקודם צ"ל מ"ש אבל הצדיק נקרא עבד ה' בשם התואר כמו שם חכם או מלך כן זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה ע"כ, משמע מדבריו שעבד הוא דווקא ל' עבר ושם מלך או חכם הוא ג"כ ל' עבר, ובאמת א"ז מובן כלל כי תיבת עבד הוא סובל עבר הוה ועתיד, לכן נקרא עבד משום שעבד לאדונו מכבר וגם כעת הוא עובד וגם למחר יעבוד, ואם עבד כבר וכעת לא יעבוד לא נקרא בשם עבד כלל, כי אף שכבר הי' עבד אבל כעת הוא בן חורין לגמרי, וגם תואר חכם פי' הוא שכלי מוחו מתואר בדקות לכן יכול להשיג השכלות דקות ועמוקות, לכן נקרא בשם תואר חכם אף בעת שלא ידבר שום דבר שכל ולא דיבר עדיין, רק ידוע שיש בכוחו להשכיל השכלות עמוקות, ואינו שייך לומר ששם חכם הוא דווקא ע"ש העבר כ"א מצד העבר והוה ועתיד,וכן שם מלך הוא בעיקר הוה ועתיד וד"ל.

אבל באמת יובן למשכיל שכוונתו באמרו שם חכם או מלך שכבר נעשה חכם כו' כך זה כבר עבד, אינו לשלול ההוה והעתיד רק לשלול שאינו כמו בחי' עובד שהוא רק הוה היינו באמצע ואין בו בחי' העבר כי לא גמר עדיין עבודתו, אבל עבד וחכם ומלך יש בהם גם בחי' העבר, אבל בוודאי יש בהם גם בחי' ההוה והעתיד כנ"ל, ובזה יובן מה שהצדיק נקרא עבד ה' ולא עבד אלקים, כ"א הי' שם עבד מורה רק על העבר הי' מהראוי שיקרא יותר עבד אלקים, כי הוא עיבד את שם אלקי' למהות אחר לבחי' הוי', אבל באמת שם עבד כולל עבר הוה ועתיד, ובהוה ועתיד אינו שייך שיקרא עבד אלקים, כי א"צ לעבדות זאת כי כבר עבד לכן נקרא בכלל עבד הוי', ואף על העבר שייך קצת קריאת שם עבד הוי' כי עיבד את שם אלקים למהות הוי', אבל בבינוני אינו שייך כלל עבדות דשם הוי' כי עדיין בהסתר שם אלקים לגמרי וד"ל.

מהדורה אחרת מהנ"ל 5

אבל הצדיק נקרא עבד ה' בשם התואר כמו שם חכם או מלך שכבר נעשה חכם או מלך כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע עד כי ויגרשהו וילך לו כו'

צ"ל זה כי ידוע שבחי' צדיק הוא אתהפכא, היינו שנפש הבהמית נתהפך בעצמה לתשוקה אלקית כמו נה"א, אם כן למה צריך לגרשו, ומה גם כי בחי' ויגרשהו הוא בחי' בינוני בעת התפילה, שהיא למטה ממדריגת צדיק שאינו גמור, ואיך מייחס כאן מדרגה זו לצדיק גמור, אך כוונתו בזה לא על עצם נפש הבהמית, כי עצם נפש הבהמית נתהפך לטובה ואין צריך לגרשו כלל, רק כוונתו הוא על לבושיה הצואים מתאוות עוה"ז שנתלבש עצם נפש הבהמית, שהי' בעצם שרשה רק תשוקה לאלקות משמרי האופנים, והצדיק מואס בלבושים הצואים ומגרשם ממנו ונשאר הנפש הבהמית בלא לבושים הצואים רק תשוקה לאלקות כמו שהוא בשרשו, וזהו ויגרשהו כו' היינו הרע הם הלבושים הצואים מתאוות עוה"ז, ועי' מזה מ"ש באריכות בפ' יו"ד וד"ל, ומזה ומאריכות ההסבר מענין נפש הבהמית המבואר בפ' יו"ד מובן היטיב כוונתו בפ"א, דלכל איש ישראל א' צדיק וא' רשע יש ב' נפשות נפש א' מצד הקליפה, והקש' שם איך כתב שגם לצדיק יש נפש הבהמית, הא מבואר למעלה שבחי' צדיק הוא בחי' ולבי חלל בקרבי ואין לו נפש הבהמית כלל, אך כמו שמבואר שם מענין נפש הבהמית שבשרשו הוא תשוקה לאלקות, רק מצד שהתשוקה היא מורגשת נקרא בחי' יש דקדושה, ומצד הישות מוכן הוא להלביש התשוקה בתאות עוה"ז, והצדיק שהוא מואס ברע בתכלית אזי הוסרו הבגדים הצואים מהנפש הבהמית שלו ונשאר בלא הלבושים כמו שהוא בשרשו תשוקה לאלקות, וזהו בחי' אהבה בכל נפשך שגם הנפש הבהמית משתוקק לאלקות, מכל מקום הפרש גדול יש גם בצדיק בין אהבה מנה"א לאהבה שמנפש הבהמית, כי הנפש האלקית הוא בחי' ביטול לאלקות כמו נר בפני אבוקה, כמ"ש במ"א שהוא בחי' אין בעצם, לכן א"א שיתלבש תאוות שלו בתאוות עוה"ז כמבואר בפ"י באריכות, אבל נפש הבהמית הנקרא תשוקה מורגשת מוכן הוא בכל עת להלביש את עצמו בלבושים הצואים מתאוות עוה"ז, לכן יכול להיות מאיזה סיבה גם מצדיק גמור רשע גמור, כמו יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה פ' שנים ולבסוף נעשה צדוקי, ומובן מזה שגם הצ"ג יש בו הנפש הבהמית בשלימות, רק בלא הלבשה בלבושים הצואים, והיא ממש כמו גילוי נפש הבהמית בהוולד בעת הוולדו שעדיין לא נתלבש בלבושים הצואים, ואעפי"כ בעת גידולו יכול להתלבש, מצד שהנפש הבהמית אף שהיא בחי' תשוקה לאלקות אבל מצד שהתשוקה הוא בחי' יש מורגש, בקל הוא שיפול ביש גמור דתאוות עוה"ז, כן הוא ממש נפש הבהמית שבצדיק, לכן כמו שברשע יש נפש הבהמית כן ממש יש בצדיק נפש הבהמית, רק ההפרש הוא שברשע נתלבש הנפש הבהמית בלבושים הצואים מתאוות עוה"ז, והצדיק הסיר הלבושי', אבל עצם נפש הבהמית יש בו כמו בוולד בעת הוולדו וד"ל, ועי' מענין זה ההסבר באריכות בפ"י ויהי' מובן יותר וד"ל.

ולכן זאת הפעם המאה ואחת כו' שקולה כנגד כולן כו' להיות נקרא עובד אלקים מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה' ע"י שמתבונן כו' לעורר את האהבה המסותרת כו'

פירוש עובד אלקים, לא כמו שסוברים העולם עובד ל' עושה מה שאלקים מצוה אותו, שאם כן הי' לו לכתוב עובד הוי' ולא שם אלקים, כמ"ש ויאמר ה' אל משה, כי רק בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם נזכר רק שם אלקים כמו ויאמר אלקים יהי אור כו', אבל באמת פירוש עובד בלשון הקודש הוא לשון תיקון הדבר, כמו עורות עבודים6 שהעור אחר עבודו נתקן אף שכמעט הוא דבר חדש ואינו כמעט ממהותו הראשון, וזהו פי' עובד אלקים שעיבד ותיקן את שם אלקים ושינה אותו ממהותו, כי אלקים בגימט' הטבע הוא בחי' כח הפועל בנפעל והוא העשרה מאמרות שבהן נברא העולם, ועולם מלשון העלם אלקות7, ותכלית הבריאה שגם בהעלם דשם אלקים יתגלה אור הוי', והוא מאמרז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, היינו שגם בתחתונים שהתהוותם הוא משם אלקים, שהוא העלם אלקות בגימט' הטבע יאיר שם הוי' שנקרא קוב"ה וזהו דירתו בתחתונים, וזהו מ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא אלקים, היינו מצד שיקיימו את התומ"צ יהי' עיבוד ותיקון את שם אלקים למהות שם הוי', לכן אם עבודתו בעצם טבעו אינו נקרא עובד אלקים, שאינו עושה את השם אלקים למהות אחר, כי נשאר במהותו הראשון היינו בטבעו שהוא בגימט' שם אלקים, ואי"ז תכלית הבריאה שנתאווה כו', אבל כשעבודתו הוא מצד ההתבוננות מעורר אהבתו להוי', ויאיר אהבת הוי' במידות הטבעי' זהו נקרא עובד אלקים, היינו שמעבד שם אלקים ממהותו הטבעי' למהות הוי', וזהו תכלית הבריאה שנתאווה כו', וגם אם אין יד שכלו משגת להוליד אהבת הוי' בהתגלות אהבה שכלית, רק בכוחו לעורר בשכלו את האהבה המסותרת ג"ז נקרא עובד אלקים שבהתבוננות שלו מושל על טבעו, אבל כשעבודתו הוא רק באהבה המסותרת בלי התעוררות מצד שכלו נקרא עבודה טבעי' ואי"ז נקרא בשם עיבוד ותיקון למהות אחר כי הוא נשאר במהות הראשון וד"ל.

פרק טו בתוספת ביאור

שההפרש בין עובד אלקים לצדיק הוא שעובד הוא ל' הווה שהוא באמצע העבודה כו' אבל הצדיק נקרא עבד הוי' בשם התואר כמו שם חכם או מלך שכבר נעשה חכם או מלך כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע

וצ"ל מהו הדמיון מחכם או מלך לשם התואר עבד שנקרא הצדיק, כי לכאורה שם החכם או מלך אינו דווקא בעת התגלות חכמתו או השתררותו אל זולתו, כי אף שהחכם אינו עוסק בשום דבר חכמה נקרא בשם התואר חכם, כי תואר כלי מוחו מוכן להשכיל כל שכל, וכן המלך כשקיבלו העם מלכותו ברצונם אזי אף כשהוא לבדו נקרא בשם מלך, כי מהותו מוכן להשתרר על כל, ולפי"ז מהראוי שיפול שם עבד הוי' דוקא על הבינוני, כי מוכן הוא לעבודה בכל עת שיבא לידו הרהור רע לגרשו, אבל הצדיק אין נופל עליו שם תואר עבד, כי כבר גמר עבודת גירוש הרע כי הוא מואס ברע לגמרי, רק שם עָבד בקמץ שייך בצדיקים וד"ל.

וגם צריך להבין מה שהבינוני נקרא עובד אלקים והצדיק נקרא עבד הוי' דוקא ולא עבד אלקים, אך הענין הוא כי מלת עבודה אינה כמו שהעולם סוברין שהוא ל' טורח וקושי, רק האמת הוא כמ"ש במ"א שעבודה נגזרת מל' עורות עבודים, פי' לשנות הדבר למהות אחר לגמרי, כידוע שהעורות נעשו אחר עיבודן כמעט מהות אחר לגמרי מכמו שהי' קודם, לכן נקרא התפילה בשם עבודה שבלב, ואין כוונתם על דיבורי התפילה רק רעותא דליבא, משום כי עיקר התפילה הוא התגברות הנפש האלקית, לשנות התאוות גשמי' מנפש הבהמית לתשוקה אלקית, וזה נקרא בשם עובד אלקים, כידוע שאלקים בגימט' הטבע ועובד אלקים היינו שמעבד ומשנה את טבע נפש הבהמית למהות הפכי לתשוקה אלקית, לכן נקרא הבינוני בשם עובד אלקים ל' הווה, כי הוא באמצע העבודה לשנות מהותו, ועדיין לא נשתנה כלל כי אינו מואס ברע כמו הצדיק, לכן נקרא עובד אלקים ולא עובד הוי', כי עדיין לא הפך הטבע משם אלקים לבחי' למעלה מן הטבע שהוא שם הוי' כידוע, אבל הצדיק נקרא בשם עבד הוי', כי כבר היפך תאוות נפש הבהמית לתשוקת שם הוי' שהוא למעלה מטבע שם אלקים וד"ל, ומה שנקרא הצדיק עֶבד בסגול ולא עָבד בקמץ, כי באמת שם עבד נופל על לשון עבר ועתיד, כמו שם עבד לאדון הוא מצד העבר דהיינו שכבר עבד ותיקן כמה עבודות להאדון וגם על שם העתיד שיעבוד להאדון כל מה שצריך, כן הצדיק נקרא עבד ה' ע"ש העבר כי כבר עיבד ותיקן טבע שם אלקים לבחי' למעלה מהטבע שהיא שם הוי', וגם נקרא עבד הוי' ע"ש העתיד, כידוע בענין העלאת המדות בהצדיק כי לעתים נופל מח"ז גם במחשבה הצדיק, רק שהם אינם מנפשו כידוע8 שאין לו נפש הבהמית כי לבו כלל בקרבו, רק המח"ז הוא מאחרים בכדי להעלותן לקדושה אלקית, ולכן נקרא בשם עבד שמשנה המ"ז למהות אחר לגמרי כמו במשל עורות עבודין, אבל הבינוני אינו נקרא רק בשם עבד לשון הווה כי הוא רק באמצע העבודה כנ"ל וד"ל.

ולפי הנ"ל מובן הדמיון משם התואר חכם ומלך לבחי' צדיק שנקרא עבד הוי', כי גם שם חכם הוא בחי' עבר ועתיד, כי יש הפרש בין מה שהעולם קורין משכיל ובין מה שקורין לאיש בשם חכם, כי המשכיל הוא שאינו נגמר עדיין בשום חכמה פרטית לתכליתו, רק הוא בעל שכל גדול להשכיל בכל מושכל, אבל כשישאלו אותו הלכה למעשה לא יוכל להשיב לתכליתו משום שעדיין לא עסק בכל חכמה כפי הצורך, אבל מי שעסק בכל החכמות פרטיות ועמל ויגע בהם כפי הצורך, לידע להשיב לשואלו דבר בכל פרט ופרט, זה נקרא בשם חכם, היינו שנתחכם לתכלית בכל החכמות, ונקרא חכם על שם העבר שנגמר בכל החכמות, ועל שם העתיד היינו כשישאלו ממנו דבר חכמה אזי ישיב מיד לתכליתו, וזהו משל ודמיון אמיתי לבחי' צדיק, שנקרא בשם עבד הוי' ע"ש העבר וע"ש העתיד כנ"ל וד"ל, אבל בינוני אין להמשילו כלל לשם התואר חכם, כי הבינוני לא תיקן שום דבר לתכליתו כי הוא רק באמצע העבודה, ויתכן לדמותו רק לאיש משכיל ל' מפעיל (בל"א ער קליגט זיך), היינו שהוא באמצע ההשכלה בכל פרט חכמה ועדיין לא השיג הגמר לתכלית, כן הבינוני נקרא בשם עובד היינו גם מה שעבד כבר לא נקרא עבד כי לא היפך המהות כלל, וגם מה שיעבוד במדריגות הבינוני לא יקרא בשם עבד, כי הבינוני לא היפך כוחות מנפש הבהמית כלל, לכן כשיבוא מחשבה זרה במחשבתו אין בכוחו רק לדחות אבל לא להפוך מהותו לעלותו לקדושה, כמ"ש בפרק כ"ח וז"ל ואל יהי' שוטה לעסוק בהעלאת המדות כו' ע"ש וד"ל.

1) קטע זה נמצא רק בכת"י 578.

2) תורה אור עו, א. וראה תו"ח יתרו רסח, ב ובהנסמן שם.

3) פרדס שער יב פ"ב.

4) בפרק י.

5) מכאן עד סוף הפרק כפי שהוא בשאר הכת"י.

6) ראה שבת מט, ב.

7) ראה בהנסמן בלקו"ש כרך ל ע' 112.

8) תניא ריש פכ"ח.