פרק יז

דלכאורה הוא בלבבך נגד החוש שלנו והתו' היא נצחית

פי' שזה נגד החוש שלנו שיהי' דבר נקל מאוד להפוך תאוות הלב, ואם נאמר שמשה אמר זה לדורו שהיו נשמות גבוהות, ולהם היה באמת אפשר דבר קל להפוך לבבם, ולזה אמר שהתורה היא נצחית, אם כן כוונת משה גם על דורינו.

וכשיתבונן כו' ממילא יוליד במוחו כו' האהבה כו'

אף שבפרק ט"ז מבואר שעיקר גילוי אהבה הוא בלב יותר מבמוח, לכן דקדק וכתב שם להוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה' במוחו ואהבת ה' בלבו, וכאן כתב אהבה במוחו, אך הענין הוא כי בפט"ז מדבר מאהבה בהתגלות רשפי אש שהוא התפשטות יתירה מעצמותה, זה הגילוי הוא דווקא בלב עיי"ש ההסבר בזה, ובפרק זה מדבר מאהבה שאינה בהתגלות, שהוא נקרא רק מחשבת אהבה היינו כנ"ל שכן יאתה לאהוב את הוי', אהבה כזו ישנה במוח יותר מבלב וד"ל.

והוא בחי' תשובה תתאה להעלות ה' תתאה להקימה מנפילתה כו' כמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם דהיינו כשאדם עושה מעשה אדום מוריד וממשיך לשם בחי' וניצוץ אלקות המחי' את נר"ן שלו כו' ונר"ן כבושים בגולה אצלה וכשנשבר לבו כו' קמה מנפילתה וגם נצבה

וצ"ל כוונתו בכפל הלשון, היינו להעלות ה' תתאה להקימה מנפילתה, ולבסוף כתב קמה מנפילתה וכפל לכתוב וגם נצבה, וגם כתב מוריד וממשיך לשם בחי' וניצוץ אלקות, ובהנר"ן כתב כבושים בגולה, ובחי' כבושים בגולה הוא גלות יותר מבחי' הורדה והמשכה כמובן, ועוד צ"ל מהו ההפרש בין ניצוץ אלקי ובין נר"ן, כי לכאורה ניצוץ אלקי היינו הנשמה וגם הנר"ן היינו הנשמה וד"ל, והענין הוא כידוע שה' תתאה היא אחרונה שבשם הוי', והוא בחי' מלכות דאצי' שנקרא בשם שכינה כללית, בחי' הפועל בנפעל המחי' עולמות בי"ע, וידוע שבבחי' מלכות דאצי' יש ב' בחינות פנימיות וחיצוניות, חיצוניות הוא בחי' כח הפועל המלובש בנפעלים להחיותם בבחי' הרגשה שכל נברא מרגיש חיותו, ונקרא ממלא, ופנימיות מלכות כמו שהוא באצילות אשר שם מיוחדת במאצילן, כמ"ש איהו וחיוהי וגרמוהי חד היינו מיוחד בא"ס, וזו הבחינה אינה בערך שיתלבש בבחי' גבולי הנבראים בבי"ע בבחי' פנימיות, רק בבחי' מקיף מאיר בבי"ע ונקרא בחי' סובב, ומכל מקום גם חיצוניות המלכות המחי' בי"ע עיקר הכח להחיות מקבלת תמיד הארה מפנימיות המלכות, רק הנבראים אינם מרגישים בתוך כליהם רק מהארת חצוניות המלכות הנקרא מלכות דמלכות, והמלכות המחי' בי"ע נקרא בשם דיבור העליון, ולכן בעשרה מאמרות נבה"ע.

ויובן כ"ז ממשל השפעת הרב לתלמיד שיש בהשפעתו ב' צמצומים, צמצום הא' הוא שצריך להעלים במוחו פנימיות עומק דקות ההשכלה, כי קטנות מוח התלמיד אינו בערך שיקבל, רק חיצוניות ההשכלה ישפיע להתלמיד, וצמצום הב' הוא שגם חיצוניות ההשכלה מוכרח לחלק באותיות רבות, והנה השגת התלמיד הוא רק מה ששומע מדיבור הרב, אבל פנימיות ההשכלה כמו שהוא במוח הרב בעת דיבורו אינו מרגיש כלל, והנה חיצוניות השכל הבא בהרגשת כלי מוח התלמיד נקרא בשם ממלא, ופנימיות ההשכלה כמ"ש במוח הרב נקרא בשם סובב, ולכאורה השכל כמו שהוא במוח הרב אינו שייך להתלמיד כלל, כמו השכלה אשר עדיין לא גלה הרב כלל להתלמיד אינו שייך שיקרא אף בשם סובב, ומה גם כי ידוע1 שבחי' הסובב אין פי' שהוא למע' ואינו מאיר כלל בבחי' פנימיות, כ"א שהוא ג"כ בבחי' פנימיות כמו הממלא רק שנקרא השפעה נעלמת שאין הכלי מרגישה, ואם כן אינו מובן איך יקרא ההשכלה הנעלה במוח הרב בחי' סובב להתלמיד, וגם ממארז"ל מובן שגם פנימיות שכל הרב ישנו בהעלם במוח התלמיד, כמאמר2 דלא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד מ"ם שנין, משמע דאחר מ' שנין קאים, ואם לא הי' אף בהעלם במוח התלמיד איך ישיג אחר מ"ם שנין, אך הענין הוא שעיקר כח ההשפעה מהרב תלוי בעומק השגת הרב לעצמו, אם ישיג ההשכלה בתכלית העומק יש בכוחו להסביר אף לתינוק קטן, ואם השגתו אינה עמוקה כ"כ לא יכול להסביר השכל לזולתו כלל, כי די לו להפקיע את עצמו, הנה מזה מובן שבעת השפעת הרב לתלמידו יש ב' בחינות, התחתונה הוא מה שהתלמיד משיג ומרגיש ההשכלה מאותיות דבורי הרב ויותר אין משיג התלמיד, והרב מרגיש בכל דיבור ודיבור עומק ההשכלה כמו שמושג אצלו, והרגשה זו הוא הנותן כח להסביר לתלמידו, מובן מזה שבכל דיבור ודיבור הנגלה להתלמיד ישנו בהעלם עומק ההשכלה, רק זה מרגיש הרב אבל התלמיד אינו מרגיש כ"ז, רק הרגשתו הוא חיצוניות השכל המורגש באותיות, אבל מכל מקום פנימיות השכל ישנו בהעלם בכל דיבור ודיבור, כי פנימיות השכל הוא החיות להשגת חיצוניות השכל, ובזה יובן מארז"ל דלא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד מ' שנה אבל אחר מ' שנה קאים, משום שגם בעת קבלתו הי' בהעלם בכל דבור פנימיות ההשכלה הוא דעתי' דרבו כמו שהוא לעצמו, רק מוח התלמיד לא הי' בערך הרגשה דקה כזו, לכן אחר מ' שנה כשנתרחב מוח התלמיד ישיג בהאותיות שקבל מהרב פנימיות ההשכלה כמו שהרגיש הרב בהאותיות בעת ההשפעה, ואחכ"ז יובן שהשכלה כמו שמרגיש התלמיד נקרא בחי' ממלא, והשכלה כמו שמרגיש הרב בכל דיבור נקרא בשם סובב והוא חיות הממלא.

וכן יובן למשכיל למע' בבחי' ה' תתאה בחי' מלכות דאצי' המשפיע חיות פנימי לבי"ע, שעיקר קבלת חיותם בבחי' הרגשה בפנימיות כליהם, הוא מחצוניות מלכות דמלכות דאצי' הנקרא בשם דיבור העליון, כמו במשל הרגשת התלמיד רק מהאותיות ששמע מהרב וזה נקרא בחי' ממלא, ופנימיות מלכות כמו שהוא באצי' א"א שיבוא בהרגשה בבע"ג דבי"ע, מכל מקום עיקר חיות בי"ע הוא מה שפנימיות מלכות מאיר בהעלם בחיצוניות מלכות אף שכלים דבי"ע אינם מרגישים זה, והוא כמו במשל שעיקר כח ההשפעה מהרב לתלמידו הוא מצד שעומק ודקות השכל מרגיש הרב בכל דיבור ודיבור, והדיבור אינו מסתיר כלל להשגת הרב רק ההסתר הוא בשביל קבלת התלמיד, לכן נקרא פנימיות מלכות בשם סובב, היינו שמאיר בפנימיות בי"ע בבחי' הסתר והעלם, אבל ישנו בפנימיות כמו חיצוניות המלכות ממש וד"ל.

וכמו"כ הוא שכינה פרטית היא הנפש האלקית יש בה ג"כ בחי' סובב וממלא, כידוע שהנשמה נחלקה לה' בחי'3 נרנח"י, בחי' הנר"ן הוא רק זיו הנשמה בחי' חצוני', לכן יכול לבוא בבחי' הרגשה בגוף, שהמוח הגשמי מרגיש ההתבוננות מהנשמה אשר משכנה במוח, והלב מרגיש התפעלות הדחילו ורחימו מהרוח, וכלי המעשה מרגישים חיות התפעלות המעשה מהנפש, וזה נקרא בשם ממלא שבנפש, ובחי' ח"י נקרא מקיפים בחי' סובב שבנפש, וגם אין הפי' שהמקיפים מהנפש אינם כלל במציאות בפנימיות הגוף, ואדרבא שעיקר כח הנר"ן להחיות את הגוף בגילוי אלקות הוא מהארת המקיפים בהנר"ן, רק הגוף אין בכוחו להרגיש זה, כמובן שהתפעלות אלקות מהתבוננות בחב"ד שבמוח אין עיקר ההתפעלות מצד ההשכלה, כ"א מצד שמאיר בהעלם במוח ממקיפי הנשמה שנקרא עצם הנפש ולא זיוה כמו חב"ד, ובחי' עצם הוא רצון לאלקות בלי טעם ודעת, כמו שנפש הטבעית א"צ טעם ודעת שירצה בחיות גשמי, כן הנפש האלקית א"צ טעם ודעת כי זהו חיותה העצמי, ונקרא רצון הנפש ורצון הוא ל' מרוצה4, שהנפש רץ בטבע לאלקות כמו שהנפש הטבעית רץ בטבע לחיות גשמי, רק שהגוף אינו מרגיש את בחי' מרוצת הנפש כ"א שמרגיש התפעלות השכל, ובאמת הכח והחיות להתפעלות השכל הוא רק מהארת מקיפי הנפש ומופת חזק לזה הוא כי אנו רואין אם יסביר אדם בטוב טעם ודעת השכלה עמוקה מסובב וממלא, ואיך שכל העולמות הם כלא וכאין ממש, ויסביר כ"ז לאיש אשר לא מבנ"י הוא ויבין זה לאשורו לעומקו, מכל מקום לא יתפעל מזה כלל לאלקות, כ"א כמו השכלת תכונה ואלגברע, והטעם לזה הוא כי באמת התפעלות איש הישראלי מהתבוננות אלקות אינו [כ]"כ מצד ההשכלה בעצמה, כ"א מצד הארת עצם הנפש שמאיר בהעלם בהשכלה זו, לכן מי שאין לו נה"א לא יתפעל כלל מהשכלה בעצמה.

ומכ"ז יובן שעצם הנפש הנקרא בחי' סובב ישנו ג"כ בכלי הגוף כמו בחי' הנר"ן, רק שמהנר"ן יש בגילוי ההרגשה בכלי הגוף, ובחי' מקיפי הנפש אין בכח הגוף להרגישו בגילוי, ומובן שהנשמה שנקרא שכינה פרטית גילויה בגוף ממש בשוה כמו שכינה כללית מלכות דאצי', והנה ידוע שמלכות דאצי' נקרא כשושנה בין החוחים עד שרגליה יורדות מות, היינו שגם הקליפות מקבלים ממנה חיותם, אך חיותם הוא במדה ושעור כאשר נמדד מקו המדה, היינו ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים כידוע5 שנקרא אדמת בני חם, ושם אלקים הוא בחי' גבורה וצמצום בחי' אותיות, עד שגם הקליפות יכולים לקבל חיותם בבחי' אחוריים וחיצוניות, והאותיות הוא דיבור העליון בחי' חצוני' מלכות דאצי', אבל למעלה מהמ"ח צירופים אינם יכולם לקבל, כן הוא הגילוי מקו המדה בחיצוניות מלכות שהוא בחי' גבורה וצמצום לגלות בשיעור ומדה וד"ל, וכמו במשל הרב המשפיע לתלמידו הקטן שמקודם ישער בעצם חכמתו איך לצמצם חכמתו שיושג לתלמידו הקטן, וגילוי השיעור והצמצום הוא בדיבורו באותיות רבות המחלקים את השכל לחלקי' רבים כדי שיותפס במוח תלמידו הקטן, הנה שורש ההשפעה נלקח מעצם חכמתו, וגילוי השיעור והצמצום שיותפס במוח תלמידו הקטן, הוא מחיצוניות דחיצוניות חכמתו הנלקח מאותיות רבות, וכן יובן למע' שעיקר ההשפעה לבי"ע הוא מפנימיות מלכות דאצי', והתפיסה בנבראים בע"ג דבי"ע הוא מחצוניות מלכות דמלכות, עד שגם הקליפות יכולים לקבל ממ"ח צירופי' אחרונים וד"ל, והנה כמו"כ הוא השפעת גילוי אלקות מהנשמה בגוף, עיקר כח הגילוי הוא מעצם הנשמה הנקרא בחי' סובב, רק שיתפס הגילוי במוח ולב ומעשה גשמי' הוא מבחינת ממלא שבהנשמה, והוא רק זיו מצומצם מעצם הנפש אלקית, רק הזיו מקבל הכח לגלות תמיד מעצם הנפש, כמו האור המאיר לארץ ולדרים עלי' הוא רק זיו מצומצם מעצם כדור השמש, מכל מקום נראה בחוש שבכל רגע הוצרך הזיו לקבל הארות מעצם השמש, כי כאשר יעבור הענן נגד השמש תומ"י יבטל הזיו ויחשך פני הארץ וד"ל.

והנה אחר כ"ז יובן שגם הנשמה ששרשה הוא מלכות דאצי', כמארז"ל6 כל ישראל בני מלכים הם, פי' ששרשם הוא מלכות דאצי', לכן נקרא הנשמה שכינה פרטית כמ"ש ושכנתי בתוכם כידוע, לכן התלבשות הנשמה בגוף הוא בדומה ממש להתלבשות מלכות דאצי' בבי"ע בב' הבחינות בסובב וממלא, לכן עיקר ההתלבשות בבחי' הרגשה בגוף הוא הנר"ן שנקרא זיו הנפש האלקית, והבחינה סובב מהנפש הוא בחי' ח"י, הם הנותנים כח ההתגלות לנר"ן והוא בחי' העלם כנ"ל, לכן בעת שאיש ישראל עובר עבירה פוגם את נשמתו הנקרא שכינה פרטית, וגם פוגם בשכינה כללית בחי' מלכות דאצי' בחי' ה' תתאה שהיא שורש נשמתו, ונקרא גלות השכינה בכלל ובפרט, והנה מבואר לעיל שבמלכות דאצי' בכלל ובנשמה בפרט יש ב' בחי' ממלא וסובב, והנה הפגם שבממלא מהנשמה הוא כמו אדם האסור באזיקים בבית האסורים, לכן כ' כבושים בגולה, וכבושים הוא כמו הכבוש בידיו ורגליו בבית האסורים, כן הנר"ן שהם מלובשים בגוף בבחי' הרגשה בבחי' ממלא, ובעת עשי' העבירה מרגיש המוח מהתפעלות התאווה מנפש הבהמית, וכן הלב מרגיש התפעלות וכן כלי המעשה, והנר"ן מנשמה אף שהעבירה הוא נגד חיותה, מכל מקום כבושה היא בגולה כמו האדם האסור בשלשלאות ומושלך בבור חשוך, אף שזה נגד רצונו וחיותו ממש מכל מקום שם הוא בע"כ בבחי' גלות, וכן העבירה מלפפתו בע"כ, וזהו כוונתו ונר"ן כבושים בגולה, וזהו הפגם מבחי' הנר"ן מהנפש האלקית שהוא מותפס ומלובש בכוחות נפש הבהמית כמ"ש רשע מכתיר את הצדיק, אבל בחי' מקיפי הנפש אלקית בחי' ח"י, אשר הם אינם מלובשים בנפש הבהמית בבחי' תפיסא בבחי' הרגשה, אין שייך לומר בהם בחי' כבושים בגולה, ועל בחי' סובב מנפש אלקית אמר בזוהר7 ונפש כי תחטא תווהא היא, כי החטא אינו שייך לעצם הנפש, לפי שאינו מלובש כלל בכוחות נפש הבהמית בבחי' תפיסה והרגשה, ומכל מקום קצת שייכות יש לעצם הנפש בבחי' ההעלם, כמבואר לעיל שעיקר חיות הנר"ן הוא מעצם הנפש, לכן יגיע מעט מפגם העבירה גם בעה"נ ואינו בחי' כבושים בגולה כמו הנר"ן, כ"א נקרא בשם נפילה כמו אדם שנפל שאינו נקרא בזה כבוש בבית האסורים, כן בעת שהנר"ן כבושים בגולה הוא נפילה ג"כ לעצם, כי עה"נ ישנו בהעלם בנר"ן להחיותו כנ"ל, וכן מגיע הפגם ג"כ באופן זה בשורש הנשמה מלכות דאצי', כמו למטה מצד העבירה מקבל הנפש הבהמית תוס' יניקה מקדושת נה"א, כן למעלה מקבלים החיצונים תוס' יניקה יותר ממה שנמדד להם ממ"ח צירופי אלקי', ובבחי' מלכות יש ג"כ הב' בחי' כנ"ל, והוא מה שיש בה עצם ה' ומילוי היינו ה"ה, והמילוי הוא בהעלם בנבראים וגילוי ה' הוא חיצוניות מלכות כח הפועל בנפעל, ומילוי ה"ה נותן כח בגילוי ה"ה להחיות הנבראים, לכן גילוי ה"ה הוא חיצוניות המלכות נקרא ג"כ כבושה בגולה, כי ממנה נשפע תוס' חיות להקליפה בפנימיות, ומילוי ה"ה פנימיות מלכות נקרא בשם ירידה ונפילה ממדריגתה וד"ל.

ובכ"ז יובן בפרטיות כפל לה"ק,

והוא בחי' תשו"ת להעלות ה' תתאה

פי' להעלות הוא מעמקי הקליפות, וזה אינו שייך כ"א על חצוניות מלכות הנתפסת בבי"ע עד שרגלי' יורדות מות כנ"ל,

להקימה מנפילתה שנפלה אל החיצונים

פי' להקימה מנפילתה הוא כמו אדם שנפל, שאינו כבוש בבית האסורים רק נפל לארץ ובקל יעמוד על עמדו הראשון, כן פנימיות מלכות שאינה נתפסת בבחי' גילוי והרגשה בנבראים, רק שמאירה בהעלם בחיצוניות המלכות ליתן כח להחיות כנ"ל אין שייך בחי' העלאה, כי לא נתפסת כלל ביניקת החצוני' מצד העבירה כמ"ש8 וכבודי לאחר לא אתן, לכן נקרא רק בשם נפילה ממדריגתה להשפיע בהעלם בחצוני' מלכות בעת שהוא אסור וקשור בידי החצונים, ובלב נשבר קמה מנפילתה וד"ל,

כמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם דהיינו כשאדם עושה מעשה אדום מוריד וממשיך לשם בחי' ונצוץ אלקות המחי' את נר"ן שלו

פי' ניצוץ אלקות המחי' נר"ן שלו הוא עצם הנשמה, בחי' יחידה שאינה מלובשת בגלוי רק שמאיר בהעלם בנר"ן, ולבחי' זו אין שייך שהיא כבושה בגולה, לכן כתב בלשונו הק' מוריד וממשיך, שהוא רק בחי' הורדה ממדריגתה הנעלה, כאדם שנפל לארץ שירד ממדריגתו אבל בעצמותו אין שום שנוי, כן בעצם הנפש האלקית בחי' יחידה אין שום שנוי מהעבירה, רק נפילת המדריגה הוא לגבי קדושתה להשפיע בהעלם לנר"ן שהיא כבושה בידי החצונים מהעבירה שעבר

ונר"ן כבושים בגולה

פי' אבל חיצוניות הנפש האלקית הם כבושים בגולה בנפש הבהמית, והנפש הבהמית מקבל מקדושת הנר"ן תוס' יניקה, לכן נקרא כבושה בגולה ממש.

וכשנשבר לבו בקרבו כו' היא קמה מנפילתה וגם נצבה

פי' קמה מנפילתה כוונתו על עצם הנפש האלקית בחי' יחידה שאינו נקרא רק נפילה ממדריגתה, וגם נצבה כוונתו גם בחי' נר"ן שכבושה בגולה גם היא נצבה ממאסרה, וגם נוכל לומר שכוונתו בכפל לשונו וגם נצבה כידוע מארז"ל9 מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים כו', וזהו מצד התשובה מלב נשבר קמה מנפילתה שיצאת מיניקת החצונים ויהי' הנפש אלקית זך ונקי כמו קודם החטא, ועוד זה שהנפש יהי' ביתרון מעלה מקודם החטא, וזהו וגם נצבה הוא מעמד חזק יותר מבחי' קמה, וזהו מארז"ל שזדונות נעשו כזכיות, פי' כמו הזכיות בהצדיק נתעלה במדריגה יותר עליונה, כן הרשע אחר תשובתו נתעלה במדריגה יותר עליונה מקודם החטא.

10בחי' וניצוץ אלקות המחי' את נר"ן שלו כו'

צ"ל פי' ניצוץ אלקות מהו, כי בכ"מ שנק' ניצוץ אלקות הכונה על הנשמה האלקית, ומהו ההתחלקות הניצוץ שהניצוץ הוא המחי' את הנר"ן, ויובן זה כי ידוע זה שבנה"א יש ה' בחי' נר"ן ח"י, והנר"ן הוא גילוי חיות בגוף, נשמה היא השכל המורגש במוח, והרוח הוא חג"ת מדות המורגשים בלב, ונפש הוא בחי' נה"י המורגשים בכלי המעשה, ואף על פי כן עיקר החיו' דהנר"ן היא מהמקיפים דחי', שאינם מלובשים בכלי הגוף בבחי' הרגשה הנגלית, רק נק' ההשפעה נעלמת, ויובן זה ממשל שאנו רואים כשנתגלה באדם רצון לדבר מה יש בו ג' בחי', א' הרצון הגלוי, והב' התעוררות מעצם הנפש להרצון, והג' עצם הנפש אשר ממנה נולד ההתעוררות, והנפש עצמה אינה אף בגדר מקור להרצון בדבר מה, כי היא בתכלית פשוט, כי כמו זיו השמש המאיר בחלל העולם, והזיו הכלול במאור, והמאור עצמו, ואנו רואים שגם הזיו הנגלה מיוחד הוא במאור העצמי, כנראה בחוש שכאשר יפסיקו במסך או ענן המפסיק בין הזיו להמאור אזי מיד בטל אור הזיו לגמרי, לכן במשל הנפש אם יופסק רגע כמימרא ההתעוררות מעצם הנפש יבוטל מיד הרצון הגלוי, מובן מזה שאף שעיקר ההרגש בכלי הגוף הוא רק רצון הגלוי מעצם הנפש, וההתעוררות אינו מורגש כלל בכלי הגוף, מ"מ עיקר חיות הרצון הגלוי הוא רק מההתעוררות עצם הנפש, לכן בנה"א יש הב' בחי' עצם הנפש הוא רק כח הביטול בלי טו"ד, כמ"ש נר הוי' נשמת אדם כמו ביטול הנר בפני האבוקה, והב' כוחות הנפש כמו שהם מיוחדים בעצמיות הנפש כמו זיו השמש הכלול במאור, וכמו שלהבת הקשורה בגחלת, והג' כוחות הנפש הם מאירים בגילוי בגוף ואינם ערך ודמיון כמו שהם כלולים בעצם הנפש, ועיקר חיותם הוא מעצם הנפש כמו מאור השמש והזיו כנ"ל, וזהו פי' ניצוץ אלקות המחי' נר"ן פי' עצם הנפש שאינו נרגש בגילוי בגוף, הוא המחי' את הנר"ן בבחי' השפעה נעלמת, כנראה בחוש שאף שבהרגש נראה לכאורה שמצד ההתבוננות שבמוח בגדולת אלקות יתפעל הלב באהבה או ביראה, אבל באמת עיקר חיות ההתפעלות הוא מקורו מעצם הנפש, וההשכלה הוא רק בחי' כלי לגלות ההתפעלות עצם הנפש, כי הגוף אינו בערך שיקבל ההתפעלות עצם הנפש בלתי כלי כלל, עי' באגה"ק ד"ה אין ישראל נגאלין כו' שבחי' נקודת פנימית הלב היא למעלה מבחי' הדעת כו' כי היא היא בחי' ניצוץ אלקות שבנפשו האלהית כו'.

ומופת לזה הנה אנו רואים שגם אם יסביר ההשכלה בגדולת אלקות בטוב טעם ודעת לאיש אשר לא מבנ"י הוא, אף שיבין וישיג ההשכלה בכי טוב, אעפי"כ לא יתפעל מזה בהתפעלות אלקות, רק כמו מהשכלת חכמת התכונה או מוזיקע משום שאין לו נפש אלקית וד"ל. והנה ידוע שנפש האלקית נק' שכינה פרטית11, ומל' דאצי' נק' שכינה כללית, כמ"ש12 כל ישראל בני מלכים, כי כל נפש שרשו ממל' דאצי', ושם שכינה היא האור ששוכן בגלוי בהרגשה בעולמות, הוא נק' כח הפועל בנפעל בחי' חצוני' מל' דמל' שמלובש בבי"ע להחיותם, אבל פנימיות המל' אינו ערוך להעולמות כמו זיו השמש אינו ערוך למאור העצמי, רק מ"מ מיוחד פנימיות המל' בתכלית עם חצוניות המל' כמו האור במאור השמש, וכמו שאנו רואים בבחי' הדבור, כשמדבר ההשכלה לזולתו קטן הערך אף שהמקבל אינו משיג רק חיצוניות השכל מאותיות המשפיע, מ"מ בהמשפיע עצמו מיוחד חיצוניות ההשכלה המאיר רק דרך האותיות עם פנימיות ההשכלה כמו שהוא מורגש לעצמו, וגם עיקר חיות השפע הוא דוקא מפנימיות ההשכלה כי ההודעה לקטן הערך תלוי דוקא בדקות עומק ההשגה, כי מי שאינו משיג בשכלו בתכלית העומק אינו יכול להוריד לקטן הערך כי די לו להפקיע את עצמו, מובן מזה שעיקר חיות ההשפעה בחיצוניות האותיות הוא ההשכלה מפנימיות דוקא, וכן הוא בתוך העולמות שמקבלים חיותם מע"מ אותיות דמל' הנק' דבור עליון, כי אין ביכולתם להרגיש הארת חיותם רק מחיצונות המל' דמל', ועיקר חיותם הפנימיות הוא בתוכם בבחי' השפעה בהעלם, כי אין ביכלתם להרגיש ההשפעה פנימי' בגילוי ההרגשה כמ"ש13 הושיט הקב"ה כו' וכמ"ש ההסבר בזה בביאור יביאו לבוש מלכות14 וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן הפי' וז"ל

להעלות ה' תתאה כו' שנפלה אל החיצונים שהוא סוד גלות השכינה כו' דהיינו כשהאדם עושה מעשה אדום מוריד וממשיך לשם בחי' וניצוץ אלקות המחי' את נר"ן כו'

הנה דובר כאן גלות השכינה בכלל, שהיא ה' תתאה דשם הוי' היא בחי' מל' דאצי' כח הפועל בנפעל, ומשכינה פרטית היינו הנ"א פי' מצד מעשים אשר לא טובים אשר יעשה איש הישראל ח"ו יש בע"ש תוס' יניקה לחיצונים, וזהו גלות השכינה בכלל ובפרט לנה"א, היינו בעשי' הרע מלובש הנה"א בע"ש בנה"ב והיא ממש בחי' גלות לנה"א, וגם לניצוץ אלקות המחי' את הנר"ן שלו כמו האדם שנתפס בתפיסה בעל כרחו, אף שגופו הגשמי אסור בזיקים מ"מ גם נפשו הרוחני המלובש בגוף גם הוא ביד זרים, כן נה"א אף שבגלוי מלובש בעת עשית הרע רק הנר"ן, מ"מ בהעלם גם ניצוץ אלקות המחי' את הנר"ן הוא ג"כ בבחי' גלות, וכ"ה לגלות השכינה בכלל כי ידוע ששרש כללות נש"י הוא בבחי' מל' דאצי' ה' תתאה דשם הוי', לכן כאשר פרטות נשמות ח"ו מלובש ברע מורידים גם שרשם ומקורם להשפיע תוס' יניקה לחיצונים15, וכמו בנה"א מלובש הניצוץ אלקות המחי' את הנר"ן שלו, כן בשכינה כללות חיצוניות המל' הבא בהרגשת החיות בהעולמות מלובש בהעלם בפנימיות המל', לכן בעת שחיצוניות המל' הוא בבחי' גלות לכן גם פנימיו' המל' הוא בבחי' גלות, ואף שמבואר בזהר שאין לעצם נפה"א שום הלבשה, כמ"ש ונפש כי תחטא תווהא היא וכמ"ש16 אע"ג דאזלא הכא והכא דיוקנא איתא בך, זה הכוונה על עצם הנפש הנק' יחידה מקיף כללי, אבל בחי' חי' מקיף הפרטי אשר מלובש בהעלם בכל כח וכח מהנר"ן ודאי גם הוא מלובש בעת עשית הרע בכחות הנפש הבהמית וד"ל.

1) ראה תניא פמ"ח.

2) ע"ז עה, ב.

3) ראה ב"ר פי"ד ט.

4) ראה תו"א א,ג. נר מצוה שער האמונה נד,א ובהנסמן שם.

5) ראה לעיל בביאור לפ"ז קטע המתחיל מפני שנקלטה.

6) שבת קיא, א.

7) ראה זהר ויקרא יג, ב. טז, א.

8) ישעי' מב, ח. מח, יא.

9) ברכות לד, ב.

10) 2 הקטעים הבאים הם מכת"י 922, 924.

11) ראה לעיל בביאור לפ"ו קטע המתחיל ולכן ארז"ל.

12) שבת קיא, א.

13) סנדהדרין לח,ב. וראה תו"א יז, ג.

14) נדפס באוה"ת אסתר ע' פב ואילך.

15) ראה אגה"ת פ"ו.

16) ראה זח"ב קיא, א.