פרק יח

שהיא אהבה מסותרת שבלב כללות ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו כו' והענין כי האבות הן הן המרכבה וע"כ זכו להמשיך נר"ן לבניהם אחריהם עד עולם מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אבי"ע כו'

וצ"ל מ"ש שאהבה מסותרת היא ירושה לנו מאבותינו, משמע שלבד הירושה לא הי' בכח נשמתינו האהבה הנ"ל, וכ"ז אינו מובן לכאורה כי מפי"ט מובן שהאהבה מסותרת הוא הכח שיש בכל איש ישראל למסור נפשו על קידוש השם בלי טעם ודעת, שהוא חכמה שבנפש שבה אוא"ס והוא פנימיות החכמה שהוא למע' מבחי' החכמה שמחי' את הנר"ן עיי"ש, ולכאורה זו הבחינה הוא עצם מהות בנין הנשמה שנקרא בחי' ביטול בלי טעם ודעת, והדחילו ורחימו שכליים וטבעיים וגם כח החב"ד הם כוחות וזיו הנפש, והביטול הנ"ל הוא נקרא בחי' יחידה, אם כן זהו עיקר בנין של כל מהות נשמה, ואיך כתב שבחי' זו היא ירושה לנו מאבותינו, ועוד צ"ל מ"ש אח"ז וע"כ זכו להמשיך נר"ן לבניהם כו' וזה אינו מובן כלל, דמשמע שאם לא המשיכו לא הי' גם הנר"ן בנשמתנו, אם כן איזה מהות הי' נשמתנו, בלי אהבה מסותרת שהוא עצם הנשמה ובלא הנר"ן שהוא כוחות הנשמה, וגם צ"ל שינוי לשונו הק', באהבה מסותרת כתב לשון ירושה ובהנר"ן כתב רק לשון המשכה להמשיך לבניהם כו'.

ולהבין כ"ז צ"ל מקודם ההפרש בין נשמתינו לנשמות האבות, למה גדלה כ"כ מעלת נשמתם על מעלת נשמתינו, הלא אב אחד לכולנו כי כל הנשמות שרשם חלק אלוק ממעל ממש, כי במלאכים יתכן חילוקי מדריגות, כי המלאך ששורש התהוותו מעולם היצי' אינו בערך כלל להשיג אור הבריאה, וכן מלאך דבריאה כו', אבל הנשמה מקור אחד לכולם ולמה יהיה התחלקות כ"כ בין הנשמות וד"ל.

ולהבין זה צ"ל מהות הנשמה כמו שהוא בשרשה חלק אלקי ואח"כ נשתלשלה בעולמות ואח"כ ירידתה בגוף הגשמי, והמשל בזה מבואר בפ"ב מה שנמשל הנשמה לבן כמ"ש בני בכורי ישראל, הנה בהתהוות הולד מהטיפה ממוח האב יש ג"כ ג' בחי', בחי' הא' התהוות הטיפה היא מכח התענוג מעצם נפש האב, הנה הגם שהתענוג הוא עיקר מקור התהוות הולד, מכל מקום אין שייך לומר שיש מהות ולד בהתענוג אף ברוחניות ובדקות, כמו בכח הצומח שבארץ אי אפשר לומר שיש מהות הפרי בכח הצומח אף ברוחניות ובדקות, מכל מקום ידוע שגשם הפרי עיקר התהוותו הוא רק מכח הצומח הרוחני, ואח"כ נשפל רוחניות התענוג במוח האב עד שמלחלוחית המוח נתהווה הטיפה, ומהטיפה אינו במציאות עדיין איברים גשמיים, רק באצטרלוב נראה בה בדקות אברים רוחני' בתכלית הדקות1, ובחי' הג' הוא כשנשתלשלה הטיפה דרך חוט השדרה ואח"כ שהתה בבטן האם ט"ח עד שנתהווה הולד הגשמי באברים גשמיים.

וכן הוא בנמשל מקור הנשמה הוא חלק אלוק ממעל ממש היינו מכח התענוג שבעצמות, כמ"ש במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים פי' שעיקר ברה"ע הוא מצד שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים, ושיער בעצמו שבנשמות הצדיקים יוגמר הדבר שיהי' בגופים גשמיי' ומכל מקום יהיו בטלים לאלקות, וזהו תענוג העצמי נתאווה הקב"ה, והנה מובן מזה שהתענוג מאלקות זהו שורש התהוות הנשמות, וזה מובן שאף ששרשם הוא מהתענוג מה שהי' מתענג מהם כשיהי' דווקא בגופי' גשמיי' כמ"ש נתאווה לו דירה בתחתונים דווקא, מכל מקום אין שייך לומר שהי' בתענוג העצמי אף בדקות וברוחניות ממהות הנשמה כמו שהוא בגוף שכל ומדות כו' כמו במשל תענוג האב כנ"ל, ואח"כ נשתלשל בחכמתו והי' שם מהות נשמה, רק בתכלית הרוחניות שכל ומדות רוחנים, אשר אינם בערך כלל להתלבש בגוף גשמי וד"ל, והשתל' הג' הוא כידוע שכל נשמה קודם בואה לגוף צריכה להתעבר בבטן המלכות מאיזה עולם, ומצד העיבור הורד השכל והמדות כוחות הנפש ממדריגתם הרוחני, עד שתוכל להתלבש בגוף ולהיות במהות שכל ומדות כמו שנרגשים בכ"א בגוף, וזהו מ"ש בפ"ג וז"ל והנה כל בחי' ומדריגה משלש אלו נפש רוח ונשמה כלולה מעשר בחי' כנגד עשר ספירות עליונות שנשתלשו הנשמה מהעולם לא הי' במציאות בהנשמה העשר כוחות, כמבואר לעיל שגם כשהיתה בחכמתו ית' הי' לה ג"כ העשר כוחות, רק שם היו הכוחות בתכלית הרוחני עד שלא הי' באפשרי שיולבשו בגוף גשמי, רק מצד שנתעברה באיזה עולם נקלט בה מהות ע"ס מזה העולם והורדה ממדריגתה הרוחני כמו שהיתה בחכמתו ית', ומצד הורדת המדריגה יכולה להתלבש בלבוש גשמי, וההלבשה הוא בדומה לע"ס מהעולם, היינו אם נשתל' מעוה"ב יהיו העשר כוחות שלה כמהות ע"ס דבריאה היינו דחילו ורחימו שכליי', ואם מעולם היצי' יהי' מהות יצי' היינו דחילו ורחימו טבעי' כו', וזהו פי' כנגד ע"ס עליונות וד"ל.

והנה מובן מכ"ז שיש בכל נשמה ג' מדריגות, הא' כמו שהיא בשרשה בתענוג עצם אלקות, ואינה נקרא עדיין בשם מהות בריאה רק מקור להיות בריאה, והב' הוא כאשר נמשך מהתענוג בחכמתו ית' נתהווה למהות בריאה בשכל ומדות, רק בתכלית הרוחניי' אשר אינה בערך וסוג מהות הכוחות כמו שמלובשים בגוף, והשתל' הג' הוא העיבור בבטן האם מלכות באיזה עולם, ומהעולם יש ביכולתה להתלבש בגוף במהות העשר כוחות הנרגשים בגוף וד"ל.

ואחכ"ז יובן ההפרש בין נשמות האבות לנשמותינו, כי הנה בבחי' הא' שהוא שורש הנשמות אין הפרש כלל בין נשמות האבות לנשמותינו, כי כמו שנשמות האבות הם חלק אלקי ממש מעצם תענוג עצמיות כן הוא נשמתינו כי אב אחד לכולנו, וכן בבחי' הב' אין הפרש, כי גם נשמותינו נתלבשו בחכמתו ית', רק ההפרש הוא בבחי' הג' העיבור בבטן המלכות באיזה עולם והוא באמת הפרש גדול, ויובן זה כי לכאורה מהו ההפרש בין נשמות למלאכים אשר הנשמות נקראי' מהלכים בלי"ג, כידוע שגם נשמה דעשי' יש בכוחה להשיג אף אורות דאצי', והמלאכים ידוע שמלאך דיצי' אינו יכול להשיג לעולם שום הארה מבריאה, וכן מלאך דבריאה כו', ולכאו' א"ז מובן כי כמו שיש מלאכים דבי"ע כן יש נשמו' דבי"ע.

אך הענין יובן מהנ"ל כי הנשמות הם כולם אב א' לכולנו ששרשם מעצמות תענוג אלקות, רק ההפרש בין נשמו' גבוהות ונמוכות הוא רק ההתלבשות, היינו מה שנקרא נשמה דעשי' הוא שבאמת שרשה הוא מעצם אלקות כמו נשמת משה והאבות, רק שנשתלשלה בעולמות דרך העולמו' עד עולם העשי' ואח"כ באה בהגוף, לכן נתעלם בה מהות רוחניות שרשה שהוא חלק אלקי אבל בהעלם יש בה כח שרשה, ולכן ארז"ל2 שכ"א יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם כו', אף שנשמת אברהם הי' נעלה מאוד ונשמותינו היא במדריגה התחתונה בתכלית בחי' עקביים, מכל מקום נוכל להגיע למדריגת אברהם מצד ששורש נשמותינו הוא שורש אחד, רק ההפרש הוא שנשמת אברהם לא נתעלם כלל בהשתל' העולמות לכן לא נתעלם בו כח שרשו חלק אלקי לכן בן ג' שנה הכיר את בוראו3, וכן משה שהי' נשמתו מחכמה דאצי', וחכמה ידוע שבה מאיר אוא"ס לכן הי' בבחי' ביטול עד שאמר ונחנו מה, וזהו פי' ישמח משה במתנת חלקו, פי' מתנת חלקו שחלקו הוא חלק אלקי ממעל ממש נתנה בו למטה בגופו, כי לא הי' מוסתר בו שרשו כמו בנשמותינו, ומכל מקום יש גם בנשמותינו בחי' השורש בהעלם כמו במשה והאבות, וההפרש הוא רק בזה שמשה והאבות לא היו צריכים לעמול בזה כלל לגלות כח שרשם בגופם, מצד שלא נתעלם כ"כ נשמתם בהעולמות, אבל נשמותינו נתעלם כ"כ עד ששורש נשמותינו הוא בתכלית ההעלם, לכן אמרו בלשונם מתי יגיעו מעשי, פי' מתי שצריך לזה עמל ויגיעה רבה להסיר ההסתרים והעלמות עד שיתגלה בנו שרשינו חלק אלקי, אבל בכח יש בכ"א מישראל כמו במשה והאבות, עיי' בלקו"ת4 בביאור יונתי דף י"ט5 וז"ל וצ"ל מהו הפי' והענין שהצדיקים הראשונים דייקא לבד הן נשמות דאצי' משא"כ שארי כל הנשמות שהן דבי"ע אך הענין כי נשמות הצדיקים הראשונים היינו שהנשמה המלובשת בגופם ממש הוא בחי' אצי' ממש כו' משא"כ שאר כללות נש"י כו' הנקר' נשמות דבי"ע היינו שעם היות שורש כל הנשמות הוא מאצי' אבל עכ"ז בחי' זו דשורש הנשמה שמאצי' אינו מלובש ואינו מאיר בגוף כלל אלא נשאר האור בבחי' אצי' בבחי' העלם ומקיף בלבד כו', אך עכ"ז שורש דשורש בחי' מזלייהו והמקיף יש בכל נש"י מבחי' שעלה במחשבה עכ"ל.

ובזה יובן ההפרש בין נשמות למלאכים כי המלאך שהוא מעשי' או מיצי' פי' שמעולם זה הוא שרשו ומקורו, לכן א"א להשיג למע' משרשו לכן נק' עומדים כו' במדריגה אחת, אבל הנשמות נקראים מהלכים בלי גבול כי יכולים להלוך עד שרשם תענוג עצמיו' אלקות, ובזה יובן מה שהמלאכים נקראים בשם בהמות וחיות6 ונשמות נקראים בבחי' אדם כמ"ש7 אדם אתם, כי נראה בחוש בגשמיות ההפרש בין אדם לבהמה, כי הבהמה אין הפרש בין מיום הולדה עד אחר שגדלה בשנים, שהדעת והמדות שיש בה ביום הא' בהולדה לא יתוסף בה אף אחר כמה שנים, והאדם אף [ש]ביום הולדו הוא ממש נדמה כבהמה, אך אנו רואין שמיום ליום נתוסף בו השכלות עד שברבות הימים יתעלה להיות חכם מופלא, ועוד זאת אנו רואין שיכול להיות שהאדם יולד במוח גס ועב עד שלפי הנראה לא יוצלח לשום השכלה, ואח"ז כשיהי' מתמיד בתכלית ובעמל גדול יכול להיות חכם מחוכם בתכלית הפלאה, והענין מובן כי בנפש האדם יש בהעלם כח לכל השכלים העמוקים בלי"ג, רק בעת הולדו עדיין אין כלי מוחו מוכן לגלות ההשכלות שבכח נפשו, ומיום ליום כאשר נתגדל ונתרחב כלי מוחו הגשמי יש מקום להתגלות כח השכלתו בגילוי עד כשיתרחב כלי מוחו בתכלית יתגלה במוחו השכלות מופלאות, וכן מי שנולד במוח גס ועב אין החסרון בנפשו כלל כי בכח נפשו יש להשכיל כל ההשכלות העמוקות רק גשם המוח שלו מסתיר לגילוי ההשכלה שבהעלם נפשו, לכן אחר שיעמול מוחו בריבוי התמדה יזדכך מוחו ויתגלה ממילא הכח שבנפשו, אבל הבהמה אין חסרונה מצד גשמיות כלי מוחה לבד א"א שיתגלה בפועל לעולם, וכן יובן ההפרש בנמשל בין נשמות למלאכים והמשכיל יבין.

והנה ממשל הבן מובן שמצד שנמשך מעצם תענוג האב שהוא עצם נפש האב, לכן גם אחר שנתגדל הבן והוא דבר נפרד לעצמו מכל מקום מושרש בו טבע האב כי שרשו הוא מעצמותו, אך זהו כשהוא בקירוב אצל האב אבל אם הוא בריחוק מקום מהאב יכול להיות שיתעלם בהבן טבע האב ובגילוי יקנה טבע אחרת, וכן זהו ההפרש בין נשמות האבות לנשמותינו כי נשמות האבות לא נתרחקו כ"כ משרשם עצמות אוא"ס, כי נשמותיהם לא נשתל' רק עד עולם האצילות בחג"ת דאצי', ואצי' הוא ל' אצלו היינו בסמוך וקרוב לאא"ס, לכן גם אחר התלבשות נשמתם בגופם לא הוסתר טבע אלקות בנשמתם והיו בטלים לאלקות בתכלית כמ"ש8 האבות הן הן המרכבה וד"ל, אבל נשמותינו מקודם בואם לגופים נתלבשו בעולמות בי"ע שנקרא עולמות נפרדים מאוא"ס כמ"ש ומשם יפרד, לכן מצד ריחוק המקום ובפרט בנפש הבהמית אין בכח נשמותנו לגלות בחי' הביטול שלמע' מטעם ודעת שהוא כח שורש הנשמה, אבל באבות לא הסתיר גופם וגילוי שורש נפשם הוא הביטול למע' מטעם ודעת, מצד שלנשמות דאצי' אין ביכולת הכלי להסתירם, מצד שגם בעולם האצי' אין הכלים מסתירים להאורות, כמ"ש בע"ח שעולם האצי' הוא איהו היינו עצמות אוא"ס וחיוהי היינו האורות מהע"ס, וגרמוהי היינו הכלים דע"ס, כולא חד מיוחדים בתכלית לאואו"ס, הנה מצד שטבע עולם אצי' הוא שהכלים אינם מסתירים להאורות, כן הנשמות שנתעברו באצי' יש להם ג"כ טבע זו, שאף שנתלבשו בגופים לא יסתיר כלל כלי הגוף לאורות הנשמה, וכן הנר"ן שלהם בגופם הי' במהותם כמו שהי' באצי' קודם התלבשותם בגוף, כי לא הסתירו כלל כלי גופם לשנות מהותם, ועוד זאת שהאיר בהם בהיותם באצי' מהות כח שרשם היינו ביטול למע' מטעם ודעת כנ"ל, מצד שאצי' הוא עדיין מיוחד באוא"ס וגם בגופם האיר בחי' זו בלי הסתר, אבל נשמותינו מעולמות בי"ע הנפרדים מעצמו' אוא"ס, לכן גם כשהיו נשמותינו בעולמו' העליונים לא האיר ג"כ שורש נשמותינו בחי' הביטול בלי טעם ודעת בגילוי נשמותינו, מצד שהעולמות בעצמם הם מסתירים להארת אוא"ס, ומכש"כ שא"א שיתגלה בהיות נשמותינו מלובשים בגופים, רק זה הכח שיתגלה בחי' שורש נשמותינו בגוף ניתן לנו מהאבות, וזה נקרא בחי' ירושה כי בחי' ירושה בגשמיות הוא שאביו הוריש לו הון רב אשר לא עמל בו כלל, אך לא נקרא בשם ירושה כ"א באופן שהבן הוא בר דעת היינו שגם בכוחו יש להרוויח הון כזה רק שבממון זה לא עמל כלל לכן נקרא בשם ירושה, אבל אם הבן אינו בר דעת כלל אינו שייך שיקרא בשם ירושה כמו שאינו שייך שהאדם הוריש לבהמתו הון רב, וכן הירושה מהאבות הנ"ל שייך שיקרא ירושה, כי בחי' הביטול ושורש הנשמה אין בנשמותינו אף בעולמות העליוני', לכן הכח הזה נקרא בשם ירושה שא"ז מכוחינו כלל רק מכוחות האבות, ואם לא הי' זה בכוחינו כלל 9כמו הממון שאינו בערך הבהמה כנ"ל, אבל באמת בחי' זו יש בשורש נשמותנו כמו בנשמת האבות, רק מצד הסתר העולמות א"א שיתגלה בנשמותינו ונקרא כמו גילוי מחדש, מכל מקום א"ז חדש מעיקרו לכן נקרא בשם ירושה כמו בבן שההון הוא דבר חדש אצלו אבל לא חדש מעיקרו כי בכוחו ג"כ להרוויח הון כזה וד"ל, אבל בנר"ן לא כתב ל' ירושה כי הנר"נ אינו דבר חדש כלל בנשמותינו, כי כל הנשמו' יש להם בחי' הנר"ן קודם בואם לגוף רק שאין בכוחם לגלות הנר"ן בגוף מצד שנשמותינו מסתיר כלי הגוף, והאבות יש בכוחם להמשיך בחי' הנר"ן למטה בגוף, והוא למשל כמו שיש לאדם הון רב רק שהוא במקום רחוק והאדם הוא חלש אשר אין בכוחו להוביל ההון למקומו, וכשאיש גיבור יוביל הממון למקומו אין שייך לומר שהגבור הוריש להאיש החלש את הממון, כי הממון הוא שלו מקודם רק שהאיש הגיבור המשיך ממקום רחוק למקום קרוב, כן אינו שייך שהאבות הורישו לנו את בחי' הנר"ן כי א"ז דבר חדש כלל, כי גם בעת שהי' נשמותינו בעולמות עליונים קודם התלבשותם בגוף הי' מהות הנשמה בעשר כוחות שהוא בחי' נר"ן, רק אין בנו הכח להמשיכם בגשם הגוף שלא יסתיר וזה הכח ניתן לנו מהאבות כנ"ל משום שכלי גופם לא הסתיר את כוחות נשמתם, וזהו כוונתו בלשונו הק' והענין הוא כי האבות הן המרכבה וע"כ זכו להמשיך נר"ן לבניהם כו' פי' כי ידוע שבחי' מרכבה הוא ביטול הגוף כמבואר בפכ"ג, וז"ל שארז"ל האבות הן הן המרכבה שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עוה"ז ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון כל ימיהם, ע"כ. מובן מלשונו הק' שבחי' מרכבה הוא ביטול הגוף הגשמי דווקא, ולכן מצד שגופם הי' קדוש לא הסתיר גופם לגילוי נר"ן שלהם, לכן נתנו זה הכח גם לנו שלא יסתיר הגוף לגילוי הנר"ן, וזהו שדקדק בלשונו הק' כי האבות הן הן המרכבה, פי' מצד שגופם הי' בטל לאלקות והי' בם הכח שיתגלה בהם הנר"ן ע"כ זכו להמשיך כו', כי בנו הוא חסרון הגילוי נר"ן רק מצד שהגופים מסתירים, לכן כתב בלשונו הק' זכו להמשיך נר"ן לבניהם, ודקדק לומר לבניהם כי בן אינו נקרא כ"א נפש בגוף, לכן פעולת ההמשכה שלהם הוא רק בנשמות בגופים שלא יסתיר כלי הגוף, אבל הנשמה כמו שהיא בעולמות עליונים א"צ כלל להמשכתם כי זהו עצם בנין מהות נשמה הוא נר"ן, אבל כדי שיאיר שורש הנשמה בגוף בחי' מ"נ למעלה מטעם ודעת זה נקרא כמו בחי' ירושה, כי זו הבחינה לא הי' בנשמה אף קודם בואה לגוף.

כפי מדריגתו וכפי מעשיו

פי' כפי מדריגתו היינו מאיזה מדריגה מהעולמות הוא השתל' נשמתו, אם מבריאה נתהווה הנר"ן שלו כמו מהות ע"ס דבריאה, וכן מיצי' או עשי', רק שהגוף לא יסתיר להנר"ן זהו כח המשכה להאבות, ופי' כפי מעשיו הוא כי יכול להיות שהנר"ן הוא כמהות ע"ס דעשי', מצד שנשמתו ירדה דרך העולמות עד שנתעברה בעולם עשיה, ומכל מקום מצד מעשיו הטובים נתעבר בו נשמת איזה צדיק שהנר"ן שלו הוא ממהות ע"ס דיצי' או דבריאה, גם גילוי הזה הוא ג"כ מכח האבות וד"ל.

מהדורה אחרת מהנ"ל10

שהיא אה' מוסתרת בלב כללות ישראל שיהא ירושה מאבותינו כו'

לכאורה אינו מובן, שאהבה מסותרת היא הביטול למעלה מהטעם, כמבואר בפרק זה בסמוך וז"ל ואין מוסרי' נפשם מחמת דעת והתבוננות בה' כלל עכ"ל ע"ש, וזה הכח יש בכל נפש מישראל אף נפש דעשי', כי הביטול זהו מהות הנה"א כמ"ש נר הוי' נשמת אדם כמו נר שבטל לאש היסודי בטבע מצד שזה שרשו, ובזה הבחי' שוה נשמת משה והאבות עם נשמות בחי' עקביים, וא"כ מהו הצורך לנו בזה הבחי' לירושה מהאבות, והב' מהו שבראש הפרק זכר רק אהבה מוסתרת היא ירושה לנו מאבותינו, ואח"ז כתב וז"ל וע"כ זכו להמשיך נר"ן לבניהם אחריהם עד עולם מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אבי"ע כו', מזה מובן שגם בחי' הנר"ן הוא לנו ירושה מאבותינו, וזה פלא כי ידוע שבכל נשמות יש בחי' כוחות הנר"ן גם קודם בואם לגוף כידוע שנק' כשלהבת הקשורה בגחלת, והג' מהו השייכות מהנר"ן להע"ס מהעולמות כי זהו מהות בנין הנפש בעצם, והד' אומרו שהמשיכו הנר"ן לכ"א כפי מדרגתו וכפי מעשיו לכאורה איך שייכים הנר"ן לבחי' מעשה, והה' צ"ל שינוי לשונו הק' באהבה מוסתרת לשון ירושה ובהנר"ן לשון המשכה וד"ל.

ומקודם צ"ל בהרחב הביאור ענין שורש הנשמה כמ"ש כלולה קודם לעולם, והב' אופן השתלשלותה בעולמות, והג' ירידתה בגוף ונה"ב, ומתחילה יש להבין מהו ההפרש הגדול בין נשמות האבות לנשמות דורינו אלו הנק' בחי' עקביים לגבי נשמותיהם, כי לכאורה אב א' לכולם כי גם נשמותינו הם חלק אלוק ממעל ממש כמו נשמות האבות, ועצמות אלקות אינו בגדר התחלקות ח"ו שהי' שייך לומר שנשמת האבות בשרשם בעצמות מפנימיות יותר.

ויובן כל זה ממה שנמשל גלוי הנשמה משרשה לגילוי הולד מהטיפה כמ"ש בני בכורי ישראל, וצ"ל משל הבן כי ידוע שמקור ושרש התהוות הבן הוא מתענוג המיוחד בעצם נפש האב ממש חלק עצמותו, רק אי אפשר שיתהווה מתענוג עצמיות ולד גשמי, כ"א שירד התענוג מתחילה בלחלוחית שבמוחו להתגשם להיות טיפה גשמי', ובהטיפה ישנו כל אברי הולד רק בדקות ברוחניות ואינו ערך ודמיון לגילוי האברים, ולכשיהי' ולד באברים גשמים הוצרך עוד לירד הטיפה בכל האברים דרך חוט השדרה, ועוד ירידה אחריה היינו ביאה בבטן האם, ובשהייתה ט' חדשים ירדה ממדריגה למדרגה עד שנתהווה ממנה ולד באברים גשמיים, ומצד שמקור הולד הוא מעצמות נפש האב לכן הבן דומה להאב בטבע שכלו ומדותיו, אם אביו חסדן או אכזר כן יהי' טבע הבן, אף שירד הבן כמה מדריגות מעצמות נפש האב, כמו למשל כשירקב גרעין מחטים ויצמח ג"כ חיטה בדומה לה ממש להחטה הנרקבת, ואף שירדה כמה מדרגות מרוחניות כח הצומח להתלבש באויר העולם ובלבוש גס דתבן, אעפי"כ לא נשתנה מהותה משרשו העצמי, כ"ה ממש הבן בדומה טבעו ושכלו לעצם האב, רק בריחוק מקום וזמן מאביו יכול שיקנה הבן טבע אחר מטבע האב, ואף זה אינו רק טבע שני מצד הרגילות, ובקל יוכל להפכו לטבעו ראשון משום כי עצמות האב היא שרשו ומקורו האמיתי ובנין מהותו ואיכותו מכל וכל וד"ל.

וכמו"כ כל פרטי הדברים יובן בנמשל בנה"א כי ידוע11 שז' דברים קדמו לעולם ונש"י א' מהם, והנשמות הן הקודמים בעצמותם מכל הז' דברים, כי בריאת העולמות והתומ"צ הוא רק בשביל העונג שיקבל מנש"י כמ"ש במי נמלך בנשמותיהם של ישראל, מובן מזה שמקור ושרש נש"י הוא פנימיות התענוג שבעצמות כמו הבן הנ"ל ונק' חלק אלקות ממעל ממש וד"ל, וכמו הבן אין שייך לומר שבעצמיות תענוג האב יש שום מהות אבר הבן אף ברוחניות ובדקות, כמו"כ ומכ"ש שאינו שייך לומר שיש בעצמות תענוג אלקות שום בחי' אף בדקות ממהות נפש בכוחותיה, כ"א שהוצרך להשתלשל מקודם עצם תענוג אלקות בחו"ב דאצילות, וכמ"ש בפ"ג וז"ל כך כביכול נש"י נמשכים ממחשבתו וחכ' ית' עכ"ל, וידוע שעצמות התענוג העליון הוא למע' מע' מבחי' חכ' ית' אף שנק' חכים ולא בחכמה ידיעה, עי' בהג"ה דפרק ב בד"ה והודו לו חכמי הקבלה.

והוא כמו משל הבן כשירד תענוג האב במוח החו"ב נתהווה הטיפה שנכלל בה הרמ"ח אברים בדקות, וברוחניות כן הנשמה כשירדה משרשה נתהווה בע"ס בעשר כחות שלה, רק הכחות הם בתכלית הרוחני' והדקות ואינם כלל בערך ודוגמה להכחות כמו שהם מלובשים בגוף ונה"ב, ואח"כ נמשכו ממחשבה וחכ' ית' בע"ס קדושות דאצי' שנק' אדה"ע בבחי' פרצוף ימין ושמאל כידוע, ואף שירדה הנשמה כמה ירידות מעצמות אעפי"כ אינה עדיין בגדר להתלבש בגוף ונה"ב, כמו במשל הבן שאף שירדה הטפה מהמוח בכל האברים, מ"מ א"א שיתהוה ממנה הולד כמו שהוא בגשמיות כ"א אחרי בואה בבטן האם, כן בנמשל א"א להנשמה להתלבש בגוף הגשמי כ"א שתתעבר תחילה בבטן המל', כידוע שכל הנשמות אף נשמת משה והאבות הוכרחו תחילה להתעבר בבטן מל' דאצילות, כידוע שתולדות הנשמות הוא מפנימי' כלים דזו"נ דאצי', ואח"כ יוכלו להתלבש בגוף הגשמי, ומזה הטעם נק' נש"י בני מלכים12 אף ששרשם הגבה למעלה מע"ס כי זהו שרש שרשם העצמי, אבל קודם ירידתה בגוף שרש כולם ממל' דאצי', כמו שכל הגלוי אף שירד כמה מדרגות ממקור השכל ההיולי מ"מ א"א שיתלבש בהשגת זולתו כ"א שיבוא השכל באותיות הדיבור, כמו"כ א"א שיבוא הנשמה בהתגלות בבחי' הגוף הנפרד כ"א שיתלבש מקודם בבחי' מל' הנקרא דיבור העליון, וכ"ז נק' נשמות דאצי' והנשמות הנק' נשמות דבריאה הם המשתלשלים למטה מאצי' היינו מע"ס דבריאה ובהתעברות מל' דבריאה ואח"כ מתלבשים בגוף גשמי, וכן עד"מ נשמות המשתלשלים עוד למטה בע"ס דיצירה ובהתעברות מל' דבריאה ואח"כ מתלבשים בגוף גשמי, וכן עד"מ נשמות משתלשלים עוד למטה בע"ס דיצירה ובהתעברות מל' דיצירה ואח"כ מתלבשי' בגוף נק' נשמות דיצירה, וכן בנשמות דעשי' כו' וד"ל.

והנה כמו הבן אחר הוולדו דומה טבעו ממש לטבע האב אף שירד כמה מדריגות ובהשתלשלות משרש עצם תענוג האב, כן בנמשל אף שירדה הנה"א כמה מדרגות בהשתלשלות מעצמות תענוג אלקות עד מל' דמל' דעשי' בגוף ונה"ב, מ"מ גם בגוף דומה לעליון כמ"ש13 אתם קרואין אדם כי יש בטבע כל נשמה הביטול לאלקות למע' מהטעם היינו שיש בה טבע אלקות, כי ידוע שמהו"ע אלקות הוא שהוא לבדו הוא ואין דבר יש זולתו ממש14 גם אחר הבריאה, לכך הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל ממש טבעה ממש טבע אלקות, היינו גם היא מרגשת שאין דבר יש מבלעדי אלקות וגם היא בעצמה אינה תופסת מקום כלל לבחי' יש ודבר מה כמו מהות טבע אלקות ממש, ואף שיש לה העשר כוחות שכל ומדות, והשכל ומדות רחוק מביטול העצמי כי בדבר המוחש בחוש הטבעי אינו שייך לזה השכלה כלל ומכ"ש המדות אהבה או יראה שהיא בחי' התפעלות מורגשת היפך הביטול כידוע, אך ההסבר ידוע במ"א15 איך בעצמות הנפש גם השכל ומדות הם בבחי' העצמי וד"ל, רק בכחותי' יש השתנות בגלוי מצד ירידתה בעולמות כמו הבן מצד ריחוק מקום יכול לקנות טבע אחרת בגילוי הנק' טבע שני כנ"ל, וכן הנה"א מצד ירידתה באיזה עולם נשתנה מעט טבעה לזה העולם, היינו שאין כחותי' בבחי' הביטול כמו שהיו מיוחדים הכחות בעצם הנפש רק כמו טבע ע"ס זה העולם, כמו אם ירדה בעולם האצי' ומאצי' ירדה לגוף הגשמי מוטבע בכחה טבע מע"ס דאצי', ואם ירדה עוד למטה בבריאה נשתנה כחותיה למהות ע"ס דבריאה וכן ביצי' ובעשי', והטבע שקנתה מע"ס מאיזה עולם אין זה רק טבע שני כמו בבן מצד הריחוק כנ"ל, היינו שבהתגלות דומין כחותיה לטבע הע"ס אבל בהעלם יש בכחה בחי' הביטול כמו שהי' בה קודם ירידתה בהעולמות, משום כי בחי' הביטול שיש בה היא טבע הראשונה שיש בה והוא ממש מהותה ועצמותה וידוע שבחי' העצמי א"א להשתנות מכל וכל כמו למשל הבן כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן ההפרש בין נשמות האבות שהם נשמות גבוהות ונשמות דורינו אלו הנק' עקביים, כי באמת אב א' לכולם בשוה מעצמות תענוג אלקות לכן יש בהעלם בחי' הביטול שלמעלה מהטעם ודעת אף בנשמת קל שבקלים כמו בנשמת משה והאבות, רק ההפרש הוא רק מצד השתלשלות בעולמות היינו בטבע שני בבחי' גילוי הכחות, כי נשמת משה ירדה משרשה העצמית רק ירידה קטנה היינו בחכ' דאצי' ונתעברה רק במל' דאצי' לירד בגוף, וכמעט לא נסתר נשמתו מטבע הראשונה בחי' הביטול כנ"ל, וכן היה גם בגופו בחי' הביטול כמ"ש ונחנו מה כי נשמתו האיר בגופו כמעט בשוה כמו שהי' בשרשה חלק אלוק ממעל ממש, וזהו פי' ישמח משה במתנת חלקו פי' שנתנה לו בגופו חלקו חלק אלוק כמו בשרשו, ונשמת אברהם ירדה מעט למטה ממדרגת משה, היינו שנשתלשלה דרך החו"ב דאצי' ונתלבשה בספי' חסד ונתעברה בבחי' מל' דאצי' וירדה לגוף, לכן אף שהי' בחי' מרכבה ממש מ"מ הי' ביטול דמשה גבוה מבחי' ביטול דאברהם שהי' בבחי' עפר ואפר שהיא קצת מהות, ונשמות השבטים הושפלו עוד למטה בע"ס דבריאה לכן הי' מדרגת ביטולם למטה הרבה מביטול האבות, לכן אמרו השבטים ליעקב16 כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, וידוע שכשם וכך הוא בכף הדמיון ודוגמה לביטול דיעקב, לכן נק' ביטול לאבות בשם יחו"ע וביטול השבטים נק' רק בשם יחו"ת וד"ל, לכן הנשמות שנתלבשו בע"ס דיצי' ועשי' קנו טבע ביטולם רק כמו טבע הביטול דיצי' או דעשי' וגם זה רק טבע שני וד"ל, ואף שגם הנשמות משה והאבות א"א לבא בגוף השפל כ"א שגם הוכרחו להשתלשל דרך הע"ס דבריאה ויצי' ועשי' עד הגוף הגשמי, א"כ הדרי קושי' לדוכתי' מהו ההפרש הגדול בין נשמותינו לנשמתם.

אך הענין ידוע שהוא ההפרש בין מעבר להתלבשות17, שנשמותינו נתלבשו ממש בהע"ס דבריאה או דיצי' כו' לכן נשתנה מהותה לקנות טבע הביטול מזה העולם, אבל נשמות משה והאבות נתלבשו רק בעולם האצי', ובבי"ע ירדו רק דרך מעבר לבד לכן לא נשתנה מהות נשמתם לטבע הע"ס דבריאה, כי בין מעבר להתלבשות יש הפרש גדול, כי ידוע כמו השכל המתלבש במדות שבלב נשתנה מהות השכל להסברא שבמוח שהיתה סברת שכל רק להטות למדת חסד או גבורה, וכשבא השכל בלב נשתנה מהות הסברא להיות הרגשת התפעלות, שהוא מעט מהות אחר לגמרי ממהות שכלו וזהו נק' בשם התלבשות, כמו הלבושים באדם שישנו מראיתו לגמרי, היינו אם מראיתו לבן נשתנה מראיתו למראה לבן וכשנתלבש בלבוש אדום נשתנה מראיתו למראה אדום, ובחי' מעביר הוא כמו גילוי השכל בכתב שאף שיש כמה הסתרים להשכל עד שיבא על הנייר ודיו הגשמיים, היינו משכל לאותיות המחשבה ואח"כ לחיבור הלב ואח"כ לכח התנועה באצבעות ואח"כ לגשם הקולמוס, אעפי"כ לאחר כל ההסתרים לא נשתנה השכל ממהותו כלל, כי גם דרך אותיות הכתב יובן השכל כמו שהוא במוח הכותב, והטעם לזה הוא מצד שהשכל לא נתלבש כלל בהסתרים אלו רק הלך בדרך מעבר לבד, משום שהנייר והקולמוס אינו ערך השכל שיתלבש בהם, כי השכל הוא בתכלית הרוחני והנייר והדיו הם בתכלית הגשמי, כמו המחשבה שבאדם שחושב בציור בנין הרחוק ממנו אלף פרסה והמחשבה משוטטת ברגע א', וכשיצטרך לילך לשם יהי' שהיית זמן כמה ימים, כי ההילוך הוא גשמי בערך המקום לכן נתפס ההילוך בכל פסיעה ופסיעה לכן נצרך שהוי זמן כביר, אבל במחשבה הרוחני א"א לה להתפס בדבר גשמי כמו המקום, ואף שהמחשבה ישנה שם הוא נקרא רק דרך מעבר.

ולהשכיל יותר יובן מזיו השמש המאיר בבית הבושם, א"א לומר שהזיו קיבל ריח טוב מבית הבושם אף שאנו רואים שהזיו מלא במקום ריח טוב, משום שהזיו הוא תכלית הרוחני והמקום תכלית הגשם, לכן אין שייך לומר שזיו מותפס במקום עד שיקלוט את הריח הטוב, רק הזיו שם הוא דרך מעבר בלבד ואין שייך להזיו כלל אם יש במקום ההוא ריח טוב או ריח רע, וכמו"כ נשמות האבות שירדו רק דרך מעבר הבריאה והיצירה, כי אין שייך לנשמתם כלל הע"ס לשנותם למהות אחר וד"ל, וכן נשמות דבריאה שבאים בבריאה בהתלבשות גמורה נקנו מהות הע"ס דבריאה, וגם עבודתם הוא בדחילו ורחימו שכליים כמו בחי' ע"ס דבריאה כידוע שאימא מקננא בכורסיא בבריאה ומיצירה לעשי' ירדו בו דרך מעבר, וכן בדרך זה נשמות דיצ' ונשמות דעשי' הם המתלבשים בע"ס דעשי' ונשתנה מהותם וכוחותיהם למהות ע"ס דעשי', ועד"ז יש כמה מדריגות המחלקים הנשמות גם בעולם אחד מצד התחלקות מזיגת הספירות כידוע, ועכ"ז באמת כל ההתחלקות הוא רק בגילוי כחות הנפש אבל בעצם מהות הנפש היינו בכח הביטול שלמע' מהטעם והדעת שוה נשמת משה עם נשמות דעשיה רק שבנשמת משה כח שרשה הוא בגילוי בגופו מצד שלא הסתירו העולמות לנשמתו שלא ירדה בהם בהלבשה רק בדרך מעבר כנ"ל, אבל נשמות הבי"ע מצד ההלבשה נתעלם בהן כח שרשם, אבל בהעלם ישנו בשלמות כמו נשמות האבות.

ובזה יובן מאמר רז"ל שיוכל כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי כו', ולכאורה המאמר הזה הוא פלא איך יש ביכולת כל אדם לומר זה אף נשמות דעשי', איך יבוא נשמות דעשי' למדריגת האבות אשר נשמתם הוא מאצי', כמו שלא יתכן לומר שהדומם יגיע למדריגת המדבר, כי הד' עולמות הם בבחי' דצח"מ כידוע, ולפי"ז יובן כי באמת אב א' לכולם רק נשמתם הגבוהות כח שרשם בגילוי יותר ונשמות נמוכות כח שרשם בהעלם מצד ההלבשה כנ"ל, ובהעלם יש גם בנשמות דעשיה כח הביטול כמו בנשמות האבות, רק בהנשמה הנמוכה א"א שיתגלה הכח מהעלמות רק אחר יגיעות רבות להסיר ההסתירים והעלמות או בעת קדוה"ש כידוע, אבל אחר היגיעה בודאי יבוא לשרשו כי העלמות הוא רק טבע שני, וכח שרשה זהו טבעה הראשונה שהוא עצמות הנשמה, לכן יכול לומר כל אחד מתי כו' אבל רק מתי שהוא אחר יגיעות רבות כמובן מל' מתי וד"ל, ומזה יובן שמ"ש זכו להמשיך נר"ן כו' מע"ס דקדושה שבארבע עולמות אין כוונתו שבלא המשכתן לא הי' בחי' נר"ן כנ"ל, ומה גם כי אם כן הקושיא חזקה מי ממשיך נר"ן לאבות, כי בודאי אבי אברהם לא הי' בכחו להמשיך בחי' נר"ן לנשמתו, רק באמת יש לכל נשמה בחי' נר"ן בעצם שהנר"ן נק' בשם כחות הנפש, רק שהכוחות כמו שהם בעצמיות גבהו מעלתן מעלה מעלה בדקות וברוחניות לכן א"א שיתלבש בגוף הגשמי, רק אחר התלבשותם בע"ס מאיזה עולם ונק' טבע הגבול כידוע שע"ס הם אורות וכלים, והכלים מסתירים על האורות ומגבילים בגדר שיוכל להתלבש בגוף הגשמי, מ"מ צריך כל נפש בגוף להמשכות האבות כי בלתי כח המשכתן אף שמצד הלבשת הנה"א בע"ס הקדושות הורד מהדקות והרוחניות מכמו שהוא בשרשו ויכול להתלבש בגוף הגשמי, ועכ"ז צריך עדיין הנפש לכח המשכה מהאבות כי בלתי המשכתן הי' נחשך אור הנה"א מצד חשכות הנה"ב, וזהו כוונתו בלה"ק שהמשיכו נר"ן לבניהם ולא לנש"י כי יש לכל נפש בחי' הנר"ן כמו להאבות, רק לבניהם הם הנשמות המלובשים בגוף דווקא כי אינו נק' בן רק נפש בגוף, היינו גם כי הנפש בהגוף הגשמי לא יסתיר גם הנה"ב לאור כחות הנפש שקבלו טבע אלקות מע"ס דקדושה וד"ל.

אך צ"ל אם באמת כל הנשמות בשוה בשרשן חלק אלוק ממעל ממש, א"כ למה נגרע כח נשמותינו מנשמת האבות, אם מצד שנשמותינו נתעלם דדך העולמות ג"ז פלא שגם נשמות האבות נתעלם משרשם בירידתה בעולם האצי', וידוע שעולם הוא לשון העלם אלקות כי גם עולם אצילות נגבל האורות בכלים, אך ידוע שיש הפרש גדול בין עולם האצילות לבי"ע, כי באצי' אין נק' הכלים בשם הגבלה כלל כי גם הכלים הם אלקות כמו האורות וגם הכלים נק' בורא, כמ"ש בע"ח שמכלים דאצי' נעשו נר"ן לבי"ע כי האורות וגם הכלים דאצילות מיוחדים ממש במאציל ב"ה, וזה מורה שם האצילות לשון אצלו וכמו"ש באצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד, וכמו"כ נשמות האבות שנתעלמו רק באצי' קנו טבע האצילות שלא יסתיר הכלי את האור, ולכן אף שנשמת אברהם ירדה עד עולם העשי' בגוף הגשמי שהמשיכו תרח אביו, אעפי"כ לא הסתיר את נשמתו כלל שהפך גם גופו ממש מרכבה לאלקות, כי בן ג' שנים הכיר את בוראו ואמר אל עולם פי' שגם העולם שנק העלם אלקות גם ההעלם בעצמו הוא אלקות משום שאין דבר שחוץ ממנו, וזה הטבע קנה אברהם מהתלבשות נשמתו בחסד דאצי' אשר שם גם הכלי אלקות כמו האור, לכן בכחם המשיכו גם לנו נשמות בי"ע זה הכח, אף שבבי"ע הכלי מסתיר על האור אעפי"כ לא יוסתר ולא יוחשך כחות הנר"ן שלו מההסתר כלי הגס והחשך נה"ב.

ובזה יובן לשונו הק' וע"כ זכו להמשיך כו' לכאו"א כפי מדרגתו וכפי מעשיו, כפי מדרגתו היינו באיזה עולם שנתעברה הנשמה אם בעולם הבריאה המשיכו בכחם מעולם הבריאה לגוף שלא יסתיר וכן נשמות דיצירה ועשי' כו', ולפי מעשיו פי' היינו שיכול להיות אף נשמות דעשי' יכול להגיע למדריגת נשמות דיצירה או דבריאה מצד מעשיו הטובים, כידוע שיכול להתעבר בו בבחי' עיבור נשמת איזה צדיק מצד מעשה הטוב, הנה אף שמצד מעשיו הטוב העלה את נפשו לקנות טבע עולם היצירה או הבריאה, מ"מ לכשיתגלה ג"ז הכח למטה בנפשו שבגוף נה"ב ולא יוסתר ויחשיך אותו צ"ל גם כן כח המשכה מהאבות וד"ל, וזהו כוונתו שאה' מוסתרת היא ירושה לנו מאבותינו, אין פי' שבלתי הירושה אי"ז הכח בנש"י כי באמת אה' הנ"ל זהו מהות הנשמה, רק פי' שבלתי כח האבות לא הי' התגלות כח שרשו בגוף הגשמי, כי בשרשה היא עדיין בלא מהות כלל כנ"ל רק שורש ומקור להנברא, כמו כח התענוג באב שאין שם עדיין מהות בן אף לא בדקות וברוחניות, וכמו כח הגרעין בכח הצומח, לכן אינו בגדר כלל שיתגלה זה הכח העצמי בבחי' מהות נברא ומכ"ש בגוף הגשמי ונה"ב, רק האבות שנשמתם מבחי' אצילות אשר הי' התגלות כח שרשם גם בגופם כנ"ל לכן הי' בכוחם גם להוריש זה התגלות גם בנשמות בניהם וד"ל.

וגם יובן כוונתו בדקדוק לשונו הק' אשר בבחי' אה' מוסתרת כתב לשון ירושה, ובבחי' נר"ן כתב לשון המשכה, משום כי אהבה מוסתרת הוא רק בבחי' כח ושרש עצם הנפש כשהיא עדיין בלי שום מהות ונברא כלל, ואף כמו הנשמה מלובשת בע"ס דבריאה או דיצירה כי הגם ששם היא עדיין בדקות וברוחניות ואינו ערוך לכמו שהוא מלובש בגוף הגשמי, מ"מ אינו גם שם בערך שיתגלה בה כח שרשה שבעצמיות כו' מצד הלבשה בכלים מוסתר בה כח שרשה מכל וכל, וכ"ש וק"ו כשהנשמה מלובשת בגוף ונה"ב, לכן כשהאבות מגלים זה הבחי' כנ"ל בנש"י בגופם נק' זה הגלוי בשם ירושה, כמו הבן שירש מאביו הון עתק אשר לא עמל בו ולא הי' מעולם בכוחו להשיג הון רב כזה, גם להבן צ"ל כלי שיכול לקבל ההון הזה שיהי' דומה לאביו בדעת אבל אם הבן אינו בר דעת כלל אי"ז נק' בשם ירושה כלל, כמו שלא שייך לומר שאדם הוריש לבהמתו הון רב משום שהבהמה אינה בגדר כלל לקבל זה, וכמו"כ הוא בנמשל אם לא הי' זה הכח מאה' מוסתרת בנש"י כלל אף לא בשרשם לא הי' שייך להם אף לירש זה הבחי' מהאבות, אבל באמת יש זה הכח בנש"י בשרשם כמו בהאבות לכן יוכלו לקבל מהאבות זה הכח בהתגלות אף בגוף גשמי וד"ל, אבל בבחי' הנר"ן אין שייך להקרא בשם ירושה כי גם בכל נפש כמו שהיא גם בבחי' מהות נברא כשהוא נתעבר באיזה ע"ס מאיזה עולם יש בו בחי' הנר"ן בשלימות בגלוי דוקא, רק מצד הסתר הגוף ונה"ב א"א שיומשך הנר"ן בגילוי בגוף הגשמי כ"א בכח נשמת האבות וד"ל, לכן אינו נופל על בחי' זו רק לשון המשכה, כמו למשל כשיש לאדם הון רב במקום א' ואין בכוחו להוביל ההון למקום רחוק, וכשאדם גבור יובילם למקום רחוק אין שייך שיקרא שם האיש בשם מוריש רק בשם ממשיך, שהמשיך את ההון למקום רחוק אשר לא הי' בשום אופן בכח האדם החלש וד"ל.

כלומר שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך

פי' דקדק בתיבת תמיד כי הביטול שמצד הדעת והתבוננות לא יכול להיות תמיד בהשוואה אחת, כי בעת שמוחו הגשמי הוא זך יתפעל בקל, וכשאכל אכילה גסה ועולים אדים גסים מהבל הלב להמוח לא ישכיל כלל, או מצד שנתגשם בתאוות היתר ומכש"כ באיסור לא יתפעל מכל עומק ההתבוננות, אבל הביטול שלמע' מטעם ודעת אין בו שינוי כלל, כמ"ש בסמוך שאפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קדושת השם וד"ל.

שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן

פי' כוונתו שהמ"ן הוא מבחי' כח שורש הנשמה שהיא למע' גם מהחכמה המחי' את הנר"ן, כי יש בבחי' חכמה ב' בחי', חיצוניות החכמה המחי' נר"ן ופנימיות החכ' שאינה מלובשת בכלי כלל, כי החכמה נקרא כח מ"ה ויש בו ב' פי'18 א' כח מה ל' מהות והוא חיצוניות החכמה שמתלבשת בהשגה דבינה, וגם קודם התלבשותה בבחי' בינה היא ג"כ בחי' מהות דבר מה, אף שהוא עדיין אינו מושג בהתרחבות במוח כמו השגה דבינה, רק בבחי' הברקת המבריק כידוע מכל מקום ישנו במוח בבחי' הרגשת דבר מה לכן נקרא כח מ"ה ל' מהות, אבל בחי' פנימיות החכמה אינה מורגשת כלל במוח אף בבחי' הברקה, ונקרא כח מה ל' מה פשפשת19 היינו שאינו מורגש כלל, וכשיתגלה זה הכח בגוף ימסור נפשו אף הקל שבקלים אף שפגם בנר"ן ואף בבחי' החכ' המחי' את הנר"ן, מכל מקום פנימיות החכמה לא פגם כ"א הכוחות המלובשים בכלי הגוף, אבל בחי' פנימיות הכח מה שאינו מלובש כלל בכלי הגוף לא יגיע לה הפגם מעונות, ולזה יכול כל אחד מישראל לאמר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אף הקל שבקלים, כי עצם הנשמה לא נפגמה, לכן מזה הבחינה יכול להיות מסירות נפש אף בקל, וכן הוא מפורש בפי"ט שבחי' מ"נ אינה בבחי' חיצוניות חכמה המלובש בגוף, וז"ל אלא שגלות הזה אינו אלא לבחי' חכמה המתפשטת בנפש כו' אבל שורש ועיקר של בחי' חכמה כו' הוא במוחין ואינה מתלבשת בלבוש דקליפה כו' עכ"ל עיי"ש, לכן מובן כוונתו שהוא למע' מהדעת ושכל מושג ומובן, שכפל לומר מושג ומובן כוונתו מובן הוא בחי' בינה ומושג הוא בחי' חיצוניות החכמה אף שאינו מובן עדיין רק בבחי' הברקת המבריק מכל מקום נקרא מושג שכלי המוח מרגיש ההברקה, אבל פנימיות החכמה הוא לגמרי למע' מהשגה אף מהברקה וזה הבחי' הוא הכח למסנ"פ בכ"א מישראל וד"ל.

1) ראה דרך חיים סג, ד.

2) ראה תנא דבי אליהו רבה רפכ"ה.

3) נדררים לב, א.

4) על שיר השירים.

5) טור ג.

6) תניא רפל"ט.

7) יחזקאל לד, לא.

8) ב"ר מז, ו. פב, ו.

9) כנראה חסר כמה תיבות ואוצ"ל: לא הי' נק' בשם ירושה

10) בכת"י 922, 924.

11) בב"ר פ"א, ד: "ששה דברים". וראה פסחים נד, א. תנחומא נשא יא. ועוד. פירוש מהרז"ו הארוך לב"ר שם.

12) ראה לקו"ת במדבר ה, ב. אוה"ת בלק ע' תתקמב.

13) יבמות סא, א וש"נ.

14) ראה תניא פל"ה בהג"ה.

15) ראה תו"ח שמות קלב, ג.

16) פסחים נו, א.

17) ראה בענין מעבר והתלבשות באוה"ת ויקרא ח"ב ע' תסב ואילך.

18) ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' שמא. פרשיות ח"ב ע' תרמד, תשפו, תתיח.

19) ראה זח"א א, ב.