פרק יט

מ"ש נר ה' נשמת אדם כו' היא למשל כאור הנר שמתנענע כו' מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה ביסוד האש כו' ואף שעי"ז יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו אעפי"כ בכך הוא חפץ בטבעו כך נשמת כו'

וצ"ל המשל מאור הנר והנמשל, שבאמת זה ידוע שכל דבר טבעו להתקרב לשרשו כי משם לוקח, אבל צריך להיות מי שיתקרב, ובמשל אור הנר כתב שהאור חפץ לדבוק בשרשו אש היסודי ואף שעי"ז יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למע' יתבטל אורו במציאות, וצריך להבין אם שלמטה יכבה ולא יאיר כלום וגם למע' יתבטל במציאות לגמרי אם כן אין מי שיתקרב לשרשו, ואיך שייך לבחי' כזו תשוקה וחפץ כשלא יהי' שם מי שיתקרב, כמו למשל שאינו שייך שהאדם ישתוקק שלאחר מותו יהי' מלך על כל הארץ, וכן הנמשל אינו מובן לכאו' מ"ש כך נשמת אדם כו' חפצה לצאת מן הגוף ולידבק בשרשה הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון אעפי"כ זה רצונה כו' ע"כ, הנה גם הנמשל אינו מובן כמו המשל, וצריך לשום לב להבין אריכות לשונו הק' הגם שתהי' אין ואפס, לכאו' זהו די להבין כוונתו ועוד כפל בלשונו הק' ותתבטל שם במציאות לגמרי, ועוד כ' בלשונו הק' ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון, כי לכאו' הוא שפת יתר כי כ"ז מובן מב' התיבות שתהי' אין ואפס.

ולהבין כ"ז צ"ל מקודם המשל מאור הנר כידוע קושיית הרמב"ן1 למה לא יאיר אש היסודי בלילה כידוע שאש היסודי נראה בחלל העולם כי הוא תחת גלגל הירח, ותירץ שאש היסודי הוא ממש היפוך מהות האש הפרטי הנגלה בנר, כי האש הפרטי הוא חם ויבש, ודבר ממשי ומאיר, ואש היסודי הוא היפוך מכ"ז שהוא אויר דק ולא ממשי וקר ולח וחשוך לכן אינו מאיר כלל כי הוא עצם חשוך, והנה אש היסודי הוא כח היולי לפרטי האישים הנמצאים בעולם, כמו צור החלמיש המוציא נצוצי אש וכל הנצוצים בהכרח שנמצאי' בצור, ומכל מקום נראה בחוש שהצור אינו כלל ממהות וסוג האש, כן כל פרטי האישים ימצאו בהכרח באש היסודי רק השינוי מהעלמו באש היסודי העצמי להתפשטותו הוא בב' דברים, א' שבגילוי' לאש פרטי תתראה למהות דבר מה, ולכשתכלל באש היסודי אף שבודאי נמצא שם כי אם לא כן מאין בא בהתגלות מכל מקום אינו נתפס שם כלל למהות דבר מה, כמו נצוצי אש הטמונים בצור החלמיש או כמו זיו השמש הכלול במאור השמש, אשר לא נראה למהות אף ששם במאור הוא בתוקף גדול יותר מבחלל העולם מכל מקום מצד תוקף בהירות אור עצם השמש לא יתראה הזיו, וכן בכל דבר הכח כשהוא כלול בעצם אינו נתפס לשום מהות כידוע, והשנוי הב' הוא במהותו העצמי השתנות מכל וכל, כי בעת התכללות האש הפרטי ביסודו אשר עדיין לא נתגלה הוא בדומה ממש ליסודו היינו קר ולח ואויר דק וחשוך, ובהתגלותו נשתנה בכל פרטים אלו להיפוכו, והנה טבע האש תמיד להתנענע למע' דווקא כנראה בחוש ולא לצדדין כלל, והוא טבע תשוקתו לכלול באש היסודי שהוא למע' תחת גלגל הירח לכן המשכתו רק למע', ואף ששם לא יהי' נרגש לדבר מה ויתבטל במציאות וגם יאבד מהותו לגמרי ויהי' היפוך ממהותו לגמרי, היינו שלא יאיר כלל למטה ולא למעלה, והנה ב' השינוים שיאבד מהותו להפוכו וגם לא יורגש לשום מהות כמו זיו הכלול במאור השמש כנ"ל, והוא כמעט בחי' מיתה וכליון לגמרי מכל מקום בכך חפץ והתשוקה מאש הפרטי לכלול במקורה ושרשה כי משם לוקחה, וזה אין להקשות שלא יהי' מי שיתקרב לשרשו, כי באמת גם קודם התגלות האש למטה הי' ג"כ במציאות באש היסודי, רק שמהותה הי' היפוך מהות התגלותה וגם לא הי' מורגש לדבר מה, ותשוקתה וחפצה להיות כן גם עתה רק שתהי' מקורבת לשרשה כמו קודם התגלותה כי יהי' האש נמצא גם אחר התכללותו בשורשו, ולכן דקדק לומר ואף שעל ידי זה יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למע' יתבטל אורו, ולא כתב שלמע' יתבטל לגמרי רק כתב שיתבטל אורו ויהי' עצם חשוך כמו אש היסודי, אבל לא שתתבטל לגמרי להיות כלה ונפסד כמו קודם הבריאה וד"ל.

ואחר כל זה יובן הנמשל מהנשמה ויהי' בדומה להמשל מהאש, ולהסביר הענין נקדים בקצרה המבואר בפ"ב ובפי"ח מענין ג' בחי' השתלשלות הנשמה, הא' בעת שהי' בשרשה ומקורה בתענוג אלקות לא היתה מהות כלל אף בדקות ורוחניות, כמו הפרי שמקורה הוא הכח הצומח מכל מקום אין בכח הצומח ממהות הפרי הגשמי, והשתלשלות הב' שירדה מתענוג עצמותו ונתלבשה בחכמתו ושם נתהווה הנשמה מהות, אבל בתכלית הרוחניות והדקות אשר אינה בערך שתתלבש בגוף הגשמי, והשתלשלות הג' הוא המשכתה מחכמתו ית' ונתעברה בעולמות אבי"ע עד שנתהוו הכוחות מהנשמה בדוגמת ע"ס מהעולמות, שמצד הלבשה בעולמות ביכולתה להתלבש בגוף הגשמי להיות מורגש בכוחות חב"ד חג"ת נה"י הנקרא בשם נר"ן, ובכלל יש בנשמה ה' בחי' נר"ן וח"י הם בחי' מקיפים, ובחי' חי' נקרא מקיף פרטי היינו שנתלבש בגוף רק בהעלם גדול כמבו' במ"א, ובחי' יחידה נקרא עצם הנשמה אשר לגבה נקרא נר"ן כמו בחי' זיו מעצם השמש, שמאור השמש אינו מהות זיו כלל לכן גם כשהזיו כלול במאור אינו נראה למהות זיו כלל, כן עצם הנשמה כמו שהוא במקורה אין בה עדיין מהו' כוחות שכל ומדו' רק מהותה הוא בחי' ביטול עצמי למע' מטעם ודעת, ואף בהשתלשלות הב' בחכ' ית' אף שיש בה שכל ומדות אבל אינם בערך השכל ומדו' הנרגשים כמו שהוא בגוף, לכן מובן מזה שהנשמה כמו שהיא למטה היא ממש מהות אחר לגבי כמו שהוא בשרשה, כמו אש הפרטי לגבי אש הכללי, לכן כמו שטבע האש ליכלל ולהבטל בשרשו אש היסודי אף שבשרשו ישתנה ממהותו לגמרי, כן בנמשל הנשמה שנק' נר ה' ששם ה' הוא מקורה ושרשה, תשוקתה תמיד שתכלל בשרשה בעצמו' שם ה', ואף כשתבטל בשרשה תהי' ג"כ בחי' מהות אלקות, פי' שלא תרגיש עצמותה למהות ודבר כמו שהוא מרגשת למטה וגם בחי' הנר"ן לא יהי' במציאות כלל, כמו הזיו הכלול במאור השמש אינו במציאות כלל, והנה עפ"י טעם ודעת היא כמו כליון למהותה, מכל מקום בחי' חפץ ותשוקה הוא בחי' טבע אין הטעם ודעת מושל ע"ז כלל, וגם כאן בהנשמה אין להקשות כשתבטל ממהותה אין מי שיתקרב לאלקות, כי לא יהי' הביטול מכל וכל שתוחזר לכליון כמו קודם הבריאה, כ"א שמהותה יהי' בתכלית הביטול אשר לא תרגיש מהותה כלל כמו שהוא דבר מורגש כשהי' מלובשת בגוף גשמי, כמו במשל זיו השמש הכלול במאור השמש, ועוד שמהות הנר"ן לא יהי' במציאות כלל, אחר כ"ז זהו חפצה ורצונה בטבע.

ואחר כ"ז יובן לשונו הק' בפרטיות, כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה, פי' ולא לצדדין רק למע', והוא מצד ששרשו אש היסודי הוא למע' תחת גלגל הירח לכן חפץ בטבע לידבק בשרשו, ואף שע"י זה יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למע' בשרשו יתבטל אורו במציאות, ולא כתב שיתבטל רק שיתבטל אורו, משום שאש היסודי הוא היפוך האור שהוא עצם חשוך כנ"ל בשם הרמב"ן, אבל לא ביטול עצמותו מכל וכל, כ"א הי' בטל לגמרי אין מי שיתקרב לשרשו, וגם כח האור לא נתבטל כלל שבכוחו יש להאיר אם יתגלה עוד למטה, לכן דקדק בלשונו הק' יתבטל אורו במציאות בשרשו ובשרשו זה הב' הוא כפל לשון, וכוונתו פי' שבשרשו אינו מצוי בגילוי אורו אבל ישנו בכח כשיתגלה למטה, כך נשמת האדם וכן בחי' רוח ונפש חפצה כו' ולידבק בשרשה כו' הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי, פי' מה שכפל לאמר ותתבטל שם במציאות, פי' שלא תאמר שבחי' אין ואפס הוא כליון לגמרי שאם כן אין מהות כלל מי שיתקרב לשרשו, לכן פי' שתהי' רק בטל במציאות ולא כתב סתם ותתבטל רק תתבטל במציאות, היינו שלא תהי' מורגשת למהות דבר מה כמו שהיא מלובשת בגוף שהיא מהות מורגש בשכל ומדות, רק כמו הזיו במאור השמש אף שישנו שם בוודאי מכל מקום אינו נראה כלל למהות דבר מה, ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון, פי' ממהותה היינו הכוחות הנגלים בגוף זה נקרא מהות, כי מהות הוא ל' מהו כמו כאשר ישאל מהו בחי' צומח יאמר שמהותו הוא שאין בו חיות רק הוא נגדל מקטנות לגדלות, הנה הצמיחה אינו עצם הדבר כי עצמותו הוא דבר ממשי רק הצמיחה הוא התגלות אופן מהותו וזהו שם מהות בכ"מ, המהות מהדבר העצם היינו איך הוא אופן התגלותו, וכן מהות הנשמה פי' אופן התגלות כוחותיה היינו הנר"ן וזה לא יהי' במציאות כלל בשרשה, וגם מעצמותה הראשון לא ישאר ג"כ בה כי בעת התלבשות הנשמה בגוף הגם שעצם הנשמה היא פשוטה מושלל מכוחות פרטים מכל מקום יש בעצמותה ההתעוררות לגלות הכוחות הפרטים אבל כשתהי' בשרשה לא יתגלה ממנה דבר מה, הנה מובן שיש הפרש גדול בין עצמות הנשמה להכוחות נר"ן כי עצמות יהי' במציאות גם בשרשה רק שלא תרגיש מציאותה מצד הביטול, וזהו חפצה ורצונה שתהי' בטילה עד שלא תרגיש עצמותה, אבל הנר"ן לא יהי' מהותם במציאות לגמרי רק כוחם יהי' נטוע בעצם הנפש, ואם יתגלו בגוף יש בכחה לגלות הנר"ן כמו במאור השמש יש בכח לגלות הזיו אבל בפועל אינם במציאות לגמרי, מכל מקום גם הנר"ן חפצים בביטול זה כי זהו טבע למע' מהטעם ודעת וז"ש וכן רוח ונפש חפצה כו'.

מהדורה אחרת מהנ"ל

ולתוספת ביאור צריך לבאר היטב מ"ש נר ה' נשמת אדם פי' שישראל הקרוים אדם נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה כו' ואף שעי"ז יכבה כו' וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות כו' כך נשמת אדם וכן בחי' רוח ונפש חפצה כו' לצאת מן הגוף ולידבק בשרשה כו' הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון אעפי"כ זה רצונה כו' והיא בחי' חכמה שבנפש שבה אור א"ס ב"ה

וצ"ל כוונתו במשל הנר ובנמשל מביטול הנשמה לשרשה, כי במשל הנר כתב שאור האש חפץ בטבעו ליפרד מהפתילה ולידבק למעלה ביסוד האש כי אף שלמטה יכבה לגמרי וגם למעלה יתבטל האור במציאות לגמרי, א"כ אינו מובן איך שייך ע"ז לומר שהאש חפץ בטבע לדבקה באש היסודי כיון שאין מי שיתדבק, כי ממהותו כמו שהוא ולמטה יכבה לגמרי, וגם למעלה יתבטל לגמרי במציאות ותהי' אין ואפס ולא ישאר, וגם בנמשל צ"ל כמו"כ אם תתבטל הנשמה ממהותה לגמרי ותהי' אין ואפס ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה א"כ אין שום מהות שידבק בה.

אך הענין הוא שאין כוונתו בהמשל כשיוכלל האש הפרטי באש היסודי יהי' כלה ואבד לגמרי, כי א"כ אין מי שידבק בשרשו, רק הענין הוא שידוע שאש היסודי כולל בהעלם האישים שבאור העולם, ואש היסודי בעצמו אינו ממהות אורות הגשמי' הנגלה בחלל העולם, לכן יש הפרש גדול גם באש הפרטי בין שהוא נכלל בהעלם באש היסודי לכשהוא נגלה למהות פרטי בחלל העולם, א' כשהוא בגילוי פרטי הוא מהות ממש וכשהוא נכלל באש היסודי אף שישנו גם שם בודאי שאם לא כן מאין יהי' גלוי, אעפי"כ אין שם מהות ממשי כלל ובטל שם בתכלית כמו זיו השמש בשמש, וההפרש הב' הוא במהותו כשיוכלל בשורש גם מהותו קר ולח יחשב כמו עצם האש היסודי, וכשנתגלה לאש פרטי נעשה מהותו הפכי לגמרי היינו שהוא דבר המאיר וחם ויבש, ולכן דקדק בלשונו הק' שהאש חפץ בטבע כו' ולידבק בשרשו כו' ואף שעי"ז יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות, כוונתו שיתבטל אורו למטה ולמעלה היינו שיהי' כמו שרשו אור חשוך שהוא ממש היפך מהות בנינו כמו שהוא בפרטיות בגילוי בגשמיות, ואף על פי כן חפץ בטבע לידבק בשרשו אף שיהי' במקורו כמעט ברי' אחרת, כי זהו בטבע למעלה מהטעם והדעת בכל בריאה להבטל בשרשה אף שתהי' שם מהות אחרת ממש, וגם בביטול מישותו לגמרי שנק' ביטול במציאות היינו שיבטל רק מציאותו ולא שיבוטל לגמרי מכל וכל, רק שיהיה כלול בהעלם בשרשו כמו אש הפרטי כשהוא באש היסודי טרם שיתגלה למהות בחלל העולם, או כמו זיו השמש בשמש הכלול במאור השמש קודם שנתגלה בחלל העולם, ובזה שפיר מובן ששייך לומר שאש הפרטי חפץ בטבעו לדבק בשרשו כי יש מי שידבק אף שאין אותו מהות וד"ל.

ובאופן זה ממש יובן בנמשל בהנשמה, ועיין מזה בהביאור על פי"ח מההפרש בין הנשמה כמו שהיא בשרשה ומהותה וכמו שנשתלשלה דרך העולמות עד תוך הגוף הגשמי, והקיצור מהמבואר שם שהנשמה כמו שהיא נכללת בשרשה אינה עדיין שם מהות מהעשר כחות הללו, אף שבהעלם דהעלם יש בה כל העשר כוחות בשלימות שאם לא כן מאין ימצא כוחות הללו אם לאו ממקורו, והוא כמשל הבן אף שמקור כל הרמ"ח אברים הוא מעצם תענוג האב, אעפי"כ א"א לומר שיש מהות האברים בתענוג האב אף לא ברוחני' ובדקות, כן א"א לומר על הנשמה כמו שהיא בשרשה שהיא מהות העשר כחות וכשנתלבשה בגוף דרך השתל' בעולמות נתהוו מהות הנפש בע"כ בגילוי, רק הע"כ והעצמי' מהות הנפש כמו שהוא בשרשו הוא בהעלם גדול תוך הנפש כמו שהוא בגוף ונק' אה' מוסתרת ועיין בפ' הנ"ל, והאהבה הנ"ל נק' בהנשמה טבע הראשון כמו"ש בשרשה חלק אלוק ממעל ממש הנק' נשמה לנשמה, לכן אף שמהות גילוי בנין נפש האלקית שבגוף הוא רק עשר כוחות, התפעלות השכל מחב"ד שבמוח והתפעלות דחילו ורחימו מהמדות הנק' רוח שבלב והתפעלות המעשה הנק' נפש, ויש הפרש גדול מהכחות הנ"ל לנשמה כמו שהיא בשרשה בב' ענינים, הא' שבשרשה היא בחי' ביטול במציאות פי' שאינה בחי' דבר מהות יש ששייך לומר עליו שהוא מציאות דבר מה, רק כמו למשל הבן בעצם תענוג האב או כמו אש הפרטי כשהוא נכלל באש היסודי וכמו זיו השמש בשמש, והב' שיש שינוי גמור במהות הנפש בין העולמו במקור לגלוי בגוף, כי בשרשו אין שייך כלל בחי' התפעלות אלקות מהתבוננות כוחות חב"ד כמו שלא שייך באדם התפעלות אהבת עצמו מצד השכל והתבוננות, כי לזולתו הנפרד א"א שיתפעל באהבה רק מצד שהשכל יכריח אותו ומלבד השכל לא יתפעל כלל לאהבת זולתו הנפרד, אבל לאהבת עצמו א"צ כלל לשום התבוננות, וגם אינו נופל לשון אהבה והתפעלות על עצמו כי התפעלות הוא לשון פעולה ותנועה והזזה ממקומו וזהו שייך רק לזולתו הנפרד שנתפעל ויזוז מעצמו למשוך לאהבת זולתו הנפרד מעצמותו לגמרי, אבל לעצמו אינו שייך לא לשון התפעלות ואהבה והתבוננות כמו שלא שייך לומר שרצון האדם שרוצה לחיות ואינו רוצה למות הוא מצד התבוננות השכל, כי אנו רואים שגם הבהמה שאין לה שכל ודעת כלל שוה ברצון החיות כמו האדם, וגם ברי' קטנה כמו הזבוב והפרעוש שוה ברצון החיות כמו האדם, וכן הנשמה כמו שהיא בשרשה אין בנין מהותה כלל מכחות חב"ד חג"ת נה"י כי מצד שהיא חלק אלוק ממש לכן אין שייך לומר שהנשמה מתבוננת ושתתפעל לאהבת הוי', כי על עצמה אינו שייך ל' התבוננות או התפעלות או אהבה, רק לשון ביטול שייך שהנשמה בטלה לאלקות כמו חלק שבטל בהכלל וכמו הברואים שבטלים לחיותם, ונמצא מובן מהשינויים הנ"ל שהנפש הגלוי בגוף הוא כמעט מהות אחר ממהותו כמו שהוא נכלל בעצם אלקות, אעפי"כ זה רצונה וחפצה ליפרד ולצאת מהגוף ולדבק בשרשה ומקורה חיי החיים ב"ה, כי באמת הכחות חב"ד חג"ת כו' הם לגבי ביטול הנפש כמו"ש מדובק בשרשה בחי' הסתר גמור כי עצם הנפש אינו בגדר התבוננות והתפעלות כנ"ל לכן חפצה לדבק בשרשה ומי החפץ הכחות הגלוי' בגוף היינו הנר"ן היינו כח השכל שבנשמה וכח המדות שברמ"ח וכח המעשה שבנפש הם המשתוקקים לדבק בחיי החיים, ואף כשידבקו בשרשם יהי' מהותם כלה לגמרי ויהי' ממש מהות אחר וגם יתבטלו מישותם לגמרי, ולא שיה' בחי' אין ואפס וכליון לגמרי שא"כ לא יהי' מי שידבק, רק פי' שלא יהי' במציאות דבר נפרד לעצמותו רק יתבטלו במקורו ממש, ועי' דמיון לזה בדרוש בוקע ים2 בענין ההפרש שבין ברואים דיבשה לברואים דים, שברואים דים הוא ג"כ מהות ברואים כמו ברואים דיבשה, רק ההפרש הוא באופן קבלת חיותם, שברואים דיבשה אף שעיקר חיותם הוא מהארץ אעפי"כ הם נפרדים ממש ממקור חיותם, והברואים דים אנו רואים שהם ממש דבר א' עם חיותם היינו שהדג מובלע בתוך המים שבים וגם בתוך תוכו הוא ממש דבר א' עם חיותם, וכדמיון הזה הוא ביטול הנה"א כשהוא דבוק במקורו בשרשו, אבל כוחות הנפש כמו שהם בגוף הגם שעיקר חיותם הוא התפעלות אלקות מ"מ אין נק' בחי' זו אין ואפס כי יש מי שיתפעל וכנ"ל.

ועתה ית' כוונתו פרטי דבריו מ"ש נר הוי' נשמת אדם פי' שישראל הקרוים אדם כו', כוונתו על הנשמה כמו שנתלבשה בגוף בעשר כחותיה, כי אתם קרוין אדם ואין אוה"ע קרוין אדם קאי על נפשות אוה"ע בגופם, כמו"כ אתם קרוין אדם קאי על הנשמה המלובשת בגוף, ואף שהנשמה כמו שהיא בגוף ירדה כמה מדריגות וירידות מכח עצמותה כמבואר בהביאור בפ' י"ח, אעפי"כ הוא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה כו', פי' כמו אור הנר הגשמי שהוא אש פרטי אף שהורד ממדריגת יסודו כנ"ל אף על פי כן טבעו תמיד להבטל לאש היסודי, כמו"כ הנשמה המלובשת בגוף טבעה להבטל תמיד בשרשה עצמיות תענוג אלקות כי משם לוקחה, ואף שעי"ז יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למעלה בשרשו באש היסודי יתבטל אורו במציאות כו', פי' לא כשידבק בשרשה יכלה לגמרי כמו קודם הבריאה משום שא"כ אין מי שידבק באש היסודי, לכן דקדק בלשונו הק' יכבה ולא יאיר, היינו שלא יאיר למטה בהתפשטות בבחי' מהות נפרד מיסודו וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות דוקא אורו יתבטל אבל לא שיהי' כלה לגמרי וד"ל.

כך נשמת האדם וכן בחי' רוח ונפש חפיצה וחשקה כו' ולידבק בשרשה כו'

פי' נשמה הוא כוחות חב"ד ורוח הוא המדות שבלב ונפש הוא חיצוני' המדות ששייך רק למעשה, אף שכחות אלו ירדו כמה מדריגות מכח הביטול שבעצם הנפש המודבק בשרשו שעצם הנפש אינה בגדר התבוננות או התפעלות המדות, אעפי"כ יש גם בכחות הנר"ן תשוקה נפלאה לדבק בשרשם.

הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי

פי' לא שתכלה לגמרי בשרשה כי כשתכלה לגמרי מי ידבק, אבל באמת כוונתו בלשונו הק' הגם שתהי' אין ואפס, שגם בחי' אין ואפס הוא בחי' מהות אבל לא מהות נפרד כמו כוחות הנפש בגוף, רק שתהי' בחי' בריאה בתכלית הביטול בשרש חיותה כמו דמיון ברואים שבים כנ"ל, והיינו כוונתו בתיבות ותתבטל שם במציאות לגמרי, כי אם כתב ותתבטל שם לגמרי היה פירושו בחי' כליון לגמרי כמו קודם הבריאה, אבל אומרו ותתבטל שם במציאות הנה תיבת במציאות מורה כוונתו שתהי' גם בשרשה מהות בריאה רק לא בריאה נפרדת כ"א בתכלית הביטול והתכללות כמו ברואים שבים כנ"ל וד"ל

ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון

פי' כמו במשל האש הפרטי הוא מהות אחר ממהותו כשהוא באש היסודי, כי אש הפרטי הוא ממשי וחם ויבש, וכשהוא נכלל באש היסודי הוא אויר דק וחשוך וקר ולח ממש היפוכו, כמו"כ הנשמה כשנתלבשה בגוף מהותה היא עשר כחות חב"ד חג"ת כו' וכשתדבק בשרשה חיי החיים תתאבד ממהותה לגמרי כנ"ל שלא שייך כלל בחי' התבוננות ומכל שכן בחי' התפעלות אף על פי כן גם הנשמה שהיא כח ההתבוננות והרוח והנפש הוא כח ההתפעלות הכוחות האלו בעצמם תשוקתם לידבק למע' בשרשם אף ששם נשתנו למהות אחר לגמרי, היינו מהות ביטול אלקות שרחוק ממהות השכלה והתפעלות, לכן עפ"י טו"ד רחוק הוא מהשכל שהבריאה תחפוץ לדבקה למקורה שתאבד את מהותה לגמרי, משום כי באמת זה הרצון נק' טבע, וטבע הוא שם המושאל לכ"ד שאינו בבחי' טו"ד, ובנה"א נק' זה הבחי' בשם חכ' שבנפש שבה מאיר אוא"ס ב"ה והוא בחי' נצוץ אלקות המחי' נר"ן, והוא כי עצם הנפש כמו"ש בשרשו מאיר גם זה הכח בנר"ן בבחי' השפעה נעלמת, וזהו טבע הראשונה בנה"א והנר"ן הוא רק כמו טבע שני' שנקנית להנשמה מע"ס הקדושות כמבואר כ"ז בהרחב הביאור בפרק י"ז וי"ח עיי"ש היטב, ולכן יש גם בהנר"ן כח התשוקה לידבק בשרשו וד"ל.

1) ראה בפירושו עה"ת תחילת בראשית. וראה מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ד ע' א'רנ ובהנסמן שם.

2) ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"א ע' שסז.