פרק ו

והנה זלעו"ז עשה אלקים

פי' כמו שיש עשר כוחות וג' לבושים בנפש האלקית, כן יש דוגמתו עשר כוחות וג' לבושים בנפש הבהמית, כי עיקר ירידת הנפש האלקית הוא לברר בירורין שנתערב הרע בטוב, ובחי' תערובות לא שייך כ"א מין במינו, כמו חיטים יפות ברעות ואין ניכר לעין תערובתם, וזה נקרא בירור שצריך לזה השכלה להכיר מי הטוב ומי הרע, ולכן בחכמה אתברירו1 דווקא, אבל מין בשאינו מינו אינו נקרא בשם תערובות כלל, כי הם מבוררים ונפרדים, לכן את זה לעומת זה עשה אלקי', היינו שכמו שיש בנפש האלקית שכל ולבושין ומדות, כן עשה בנפש הטבעית שיהיו התערבות בכל פרט ופרט, ואעפי"כ יתברר בתכלית במעשה בדיבור ובמחשבה, כמו דרך משל במעשה משא ומתן, שהקונה נותן מעות מידו ליד המוכר זהו לבוש המעשה מסטרא אחרא, ואף שאין זה שום רע, רק אם אין כוונתו לשם שמים רק לגרמי' נקרא בחינת סטרא אחרא, שהוא צד אחר שאינו אלקות, ולעומת זה הוא נתינת מעות לעני מיד ליד, וכן הוא התערובות בדיבור כשמחליף פרה בחמור על השוק אין בו שום צד מהקדושה, אבל כשהאדם לומד המשנה המחליף פרה בחמור הוא חכמתו ורצונו ית', וכן בלבוש המחשבה ובכל הכוחות יש זה לעומת זה, וד"ל.

והנה זה לעומת זה כו'

פירוש היפוכו ממש, היינו סדר השתלשלות מעשר כתרין דמסאבותא הוא ההיפוך ממש מסדר השתלשלות עשר ספירות דקדושה, היינו בע"ס דקדושה, הכתר הוא אור גדול וחזק יותר מהחכמה, והחכמה מהבינה כו' עד שבחינת המלכות שהוא במיעוט האור, עד שרגלי' יורדות מות2 שגם הקליפות יכולים לינק ממנה, וסדר השתלשלות הקליפות הוא להיפוך ממש, היינו כתר דקליפה אינו כח חזק כ"כ כמו הכתרין דמסאבותא התחתונים במדריגת חג"ת נה"י דקליפה, עד שמלכות דקליפה שהיא במדריגה התחתונה מכולם, היא קליפה חזקה ביותר מכל היו"ד כתרין העליונים במדריגות, וכן בכל ד' עולמות אבי"ע, הקליפה שהיא בעולם הרוחני היא דקה ביותר, ובעולם שהוא במדריגה התחתונה הקליפה קשה וחזקה ביותר, כמו בעולם האצי' כתי' לא יגורך רע היינו שאין שם קליפה כלל רק מקור לקליפה כמ"ש במ"א3, ובעולם הבריאה התחתון במדריגה מעולם האצי' יש קליפה חזקה עד שמיעוטו רע, ובעולם היצירה הקליפה יותר חזקה עד שהיא חצי רע, והעשי' שהיא במדריגה התחתונה שאין למטה ממנה הוא רובו רע.

הנה מובן שגם בכלל בעולמות סדר השתל' הקליפות הוא להיפוך מהשתל' דקדושה, שבקדושה בעולמות העליונים הקדושה בריבוי אור, ובעולמות התחתונים האור במיעוט אחר מיעוט, ובקליפה הוא להיפוך, בעולמות עליונים הקליפה היא במעט ובביטול, ובעולמות התחתונים הקליפות בריבוי ביותר, והטעם לזה הוא כי מציאות הקליפה הוא מהסתר הקדושה, והסתר דקדושה הוא הכלי, וידוע שבעולמות עליונים כמו האצי' הכלי אינו מסתיר כ"כ על האור, כמ"ש4 איהו וחיוהי וגרמוהי חד, היינו שהכלי מיוחד ובטל להאור, וידוע שמקור הקליפה הוא רק מהסתר הכלי, לכן כתי' על עולם האצי' לא יגורך רע , אבל עולם הבריאה שהכלי מסתיר על האור, לכן יכול להיות מצד ההסתר מיעוטו רע, עד שבעולם העשי' שהכלי מסתיר לגמרי על האור לכן יכול להיות רובו רע וד"ל.

וכן הזלעו"ז בנפש, הנה כמו שיש שכל אלקי בנפש האלקית, כמו"כ יש זלעו"ז שכל מנפש הבהמית וכן חג"ת נה"י כו', מכל מקום סדר ההשתל' הוא בהיפוך כי בנפש האלקית השכל הוא אור חזק ביותר מכל כוחות הנפש, ולכן נקרא הנפש נפש משכלת דווקא מצד שכח השכל מיוחד ביותר בעצמיות הנפש מכל הכוחות, לכן אורו רב יותר ואין הכלי מסתירו כ"כ, אבל אור המדות הכלים מסתירים, לכן נקרא בשם מדות שהם במדה ושעור היינו שהכלים מגבילים, וכן כוחות השייכים לעשיה הם בקטנות האור יותר מצד הגבלת הכלי, וכוחות נפש הבהמית הוא להיפוך ממש שעיקר תוקף [גילוי הוא דוקא בכוחות הנמוכים היינו במדות ועשי' גשמי', וכח השכל מנפש הבהמית הוא חלוש ביותר כו' מצד שעיקר תוקף] הקליפה היא מהסתר הכלי, וכלי השכל מנפש האלקית הוא בביטול גדול לאור השכל, לכן שכל מנפש הבהמית הוא בטל לגבי שכל מנפש האלקית, אבל מדות נפש האלקית אינם חזקים כ"כ וגם הכלי' מסתירים, לכן הלעו"ז היינו מדות דקליפה חזקים ביותר ומכש"כ במדות נה"י כו' וד"ל.

וכן הוא בסדר העבודה, כאשר צריך האדם להתגבר כוחות נפש האלקית על כוחות נפש הבהמית, א"א שיתגבר כח המעשה מנפש האלקית על כוח המעשה מנפש הבהמית, מצד שבמדריגות התחתונות כוחות נפש הבהמית הם בתוקף יותר מכוחות נפש האלקית, וכן מדות כנגד מדות כנ"ל, רק עיקר התגברות נפש האלקית הוא דוקא בהתבוננות השכל, כי עיקר תוקף נפש האלקית הוא בכח השכל דווקא, ועיקר חלישות הכח בנפש הבהמית הוא דווקא בהשכל, ולכן בקל ינצחנו וד"ל.

כי כמו שנפש האלקית כלולה מע"ס קדושות כו' כך הנפש דס"א כו' כלולה מעשר כתרין דמסאבותא כו'

וצ"ל בלשונו הקדוש למה שינה לשונו הק' בנפש האלקית בשם עשר ספירות, ובנפש הבהמית בשם כתרין, וגם יש להבין כי בפ"ג בכוחות נפש האלקית מזכיר תחילה בסדר הכוחות חב"ד ואח"כ מדות, וכמ"ש וז"ל השכל כלול חב"ד והמדות כו', וכאן מזכיר בהיפוך סדר הכוחות תחילה מדות ואח"כ חב"ד, וכמ"ש וז"ל שהם ז' מדות רעות כו' ושכל המולידן כו', וגם יש להבין כי ידוע שהשתלשלות המדות רעות מקורן הז' מלכים קדמאין, שמצד שבירתן נפלו למטה מטה ונעשו ז' מדות רעות, ואם כן מנין להם העשר כתרין, כי בנפש האלקית גם מקורו ע"ס שבכל עולם שנשתלשלו מהם כמבואר בפ"ג, לכן שפיר מזכיר גם בה העשר כוחות וד"ל.

אך יש להבין בקיצור ענין שבירת הכלים, כי ידוע ומבואר בכמה דוכתי5 שיש ג' בחי' עשר ספירות, שנקראים עקודים נקודים וברודים, בחי' העקודים הוא שכל הע"ס עקודים בכלי א', כמו כח המשכיל שיש בכוחו בכלל כל ההשכלות פרטיות, אבל אין בו שום התחלקות פרטי כידוע, כן הוא בעקודים שכל הע"ס נכלל בכלי אחד ואין בה התחלקות ספירה פרטית, ובחי' נקודים הוא שלכל ספירה וספירה יש כלי מיוחדת בהתחלקות, רק נקרא יו"ד נקודות משום שבהתגלות הוא רק בבחי' נקודה, כידוע שיש בכל ספי' ג' בחי' נקודה, ספירה, פרצוף. כמו בחי' חסד העצמי שזה נקרא בשם נקודה עצם הדבר, ובחינת ברודים הוא כשנתגלה הע"ס בכלים, כמו חכמה שבחסד ובינה וגב' שבחסד כו' אז נקרא בשם ברודים בחי' קווין, וזהו בחי' התיקון, והשבירה הי' בע"ס הנקרא נקודים, כי מצד שאין לכל ספי' וספי' רק כלי אחד, וגם הוא בתוקף גדול שהוא בחי' כתר, לכן מצד תוקף ורבוי האור ומיעוט הכלי לא הי' יכולת בהכלי לסבול את האור, עד שנפלו ונשברו עד שנתהוו מהם למטה בחי' קליפה, ומבואר במק"א6 שהשבירה לא הי' רק בז' מדות דנקודים, אבל בבחי' חב"ד לא הי' השבירה כמ"ש7 ימותו ולא בחכמה, רק מבחי' חיצוניות חב"ד ירדה עם הכלים למטה רק בבחי' ירידה והשפלה אבל לא בבחי' שבירה, וההפרש מירידת חב"ד לשבירת הכלים מהז' מדות יובן על דרך משל8 כמו תיבת ברוך שאמר והי' העולם, הנה האותיות והתיבות הם כלים אשר בהם שורה השכל שרק בדיבור א' נתהוו העולמות, אבל כשיתפרדו האותיות כל אות ואות בפ"ע זה נקרא שבירת הכלים, משום שכעת אין בהאותיות שום שכל לכן אינם נקראים בשם כלים, כיון שאין בהם שום אור השכל, רק מכל מקום מעט הארה חיצונית מהשכל נשאר בהאותיות גם אחר הפירוד, כמו הרשימו הנשאר על הקלף גם אחר שנמחק הכתב, כן מצד שכשהיו האותיות מחוברים יחד הי' מאיר בהאותיות בשלימות אור השכל, לכן גם אחר הפרדם נשאר [בכל אות] מעט [רשימו מאור] מהשכל, כן הוא למעלה מצד שקודם השבירה הי' מאיר בחי' חב"ד בז' הכלים מהמדות דתוהו, לכן גם אחר שבירתם מצד שלא יכלו לסבול האור נשברו הכלים ונסתלקו האורות לעצמו', אעפי"כ מעט מהאור נשאר בבחי' רשימה גם אחר שבירתם ונפילתם למטה, לכן מובן שאף חב"ד ירד עם הכלים השבורים למטה וד"ל.

ואחר הדברי' האלה יובן כוונתו בלשונו הזהב כי מקור הע"ס מנפש האלקית בבחי' תיקון בחי' ברודים, אשר שם כל ספירה יש לה עשר כלים, כי כל ספי' כלולה מיו"ד כוחות, כמו חב"ד שבחסד וחסד שבחסד וגבו' שבחסד וכן כולם, לכן כתב בנפש האלקית בשם ספי' משום שכשכלולה מיו"ד נקרא ספירה כידוע, אבל נפש הבהמית מקורו הוא מהיו"ד נקודות, שהם רק הכתרים שביו"ד כוחות לכן נקרא בשם יו"ד כתרין דמסאבותא, וגם בנפש האלקית זכר מקודם חב"ד ואח"כ מדות, משום דנפש האלקית בנינו מכל העשר כוחות שבקדושה, וסדר השתלשלות הוא מקודם הג' אמות ואח"כ ז' ימי הבנין שהם חב"ד ואח"כ מדות, אבל נפש הבהמית מקור יסודו הוא רק מז"מ דתוהו כי השבירה לא הי' רק בז"מ, לכן זכר הז"מ קודם חב"ד כי זהו עיקר בנין נפש הבהמית, ומה שזכר כלל אח"כ חב"ד בנפש הבהמית אף שבניינו הוא מהז"מ לבד כי לא הי' השבירה בחב"ד, אך הנה מבואר למעלה שגם חיצוניות חב"ד ירד והושפל עם הכלים הנשברים מז"מ, לכן יש הפרש גדול בזה בין נפש האלקית לנפש הבהמית, כי עצם נפש האלקית נקרא בשם נפש המשכלת, כי עצם מהותה תענוג מהשגת אלקות והמדות זהו דבר הממילא, כי מצד התפעלות השכל נולד ממילא אהבה ויראה בלב, אבל נפש הבהמית עיקר מהותה הוא התפעלות הלב בתשוקה מורגשת לכל התאוות, כמו הבהמה אף שאין לה שום דעת כי זהו החוש נקרא טבעי' הבהמה ולדבר הטבעי א"צ שום התבוננות, כמו בנפש הטבעית אין שייך שום התבוננות שירצה לחיות ולא ימות, כן הוא טבעי' נפש הבהמית לחשוק לכל מיני תאוות, רק נפש הבהמית שבאדם מברר בשכלו מה שראוי לחשוק, לכן מובן שבנפש הבהמית אין התפעלות נולד מהשכל רק שהשכל מראה אותו מהו טוב לו, וזהו שכתב שהמדות הם לפי ערך השכל, אין כוונתו להתפעלות המדות, רק כמ"ש בסמוך כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים לפי ששכלו קצר להשיג דברים יקרים מהם, לכן מובן בפירוש שאין כוונתו לענין התפעלות כלל כי באמת אנו רואים ההיפוך ממש שהקטן יתפעל יותר במדותיו מהגדול בדעתו, משום שבאמת השכל הוא בחי' מנגד להתפעלות כי באמת עצם התפעלות המדות שבנפש הבהמית אין שייך כלל לשום שכל, כי טבע הוא שם המושאל לדבר שלמע' מטעם ודעת, וד"ל.

והנפש האלקית הוא היפך ממש מנפש הבהמית, כי נפש הבהמית עיקר בניינו הוא התפעלות התשוקה כמו בחי' בהמה, אבל נפש האלקית כי נר ה' נשמת אדם כמו טבע הנר ליכלל באש היסודי כן טבע נפש האלקית להבטל ולהדבק בה', ומהו דבקותה זהו השכלותה באלקות, ואין המכוון בהשכלה לבחי' בכן להתפעל מזה באהבה או ביראה, רק ההתבוננות עצמה זהו דביקותה כמו נר כו', ועיין בזה בדרוש מעניין ההתבוננות9 שזהו בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא ולא יותר, רק ההתפעלות האוי"ר בא ממילא והוא רק כמו טפל לעיקר השגתה באלקות, ובנפש הבהמית הוא ממש ההיפוך, כי עיקר מהותה הוא התפעלות התשוקה [לדבר הבהמי' רק דרך מעבר הולך התשוקה] דרך השכל, כדי שהשכל יודיעהו מהו הדבר הטוב כמו שמראין לבהמה דבר מאכל ותיכף כשתראהו רצה אחריו. וד"ל.

10והנה לכאורה אנו רואים סתירה לזה לגמרי בקליפות הגשמי' שנתלבשו בזה העולם, כמו קליפת נבוכנדצר שנא' עליו11 שהוא רישא דדהבא כו' שהוא כתר דקליפה, ויון הוא בחי' חכמה דקליפה12 ואדום הוא בחי' רגלוהי דנחש13 כמ"ש בדניאל14 הרי נבוכנדצר הרשיע מאוד שהחריב בהמ"ק ראשון ובגלות יון היו כל הצרות קשות כידוע, אבל באדום וישמעאל שהם מבחי' נה"י דקליפה אין הרשעות כ"כ רק שעבוד הגלות לבד ולפי המבואר שקליפה הגבוה דקה ביותר, והקליפה התחתונה גסה ביותר הי' צריך להיות בהיפוך וד"ל.

אך הענין הוא שבאמת פי' הפשוט מזלעו"ז הוא שהשתל' הקליפות צ"ל בשוה כמו השתלש' דקדושה, ובקדושה מצינו שכל מי ששרשו למעלה באצי' ממדריגה גבוה, כן יהי' מהות התלבשותו בגוף בעוה"ז בעילוי המדריגה יותר מזולתו ששרשו נמוך במדריגה, כמו נשמת אברהם אבינו ע"ה הי' מאור החסד דאצי', הי' בגופו במדריגה יותר גבוה ממדרגת שמואל הנביא שהי' מבחי' נה"י דאצי'15 וכדומה לזה, והטעם הוא ידוע שעולם אצי' הוא המקור והכח לנפעלים, כי ע"ס דאצי' הם בלי מה16 פי' בלי מהות עדיין, היינו חכמה דאצי' אינו מהות חכמה כלל רק שהוא מקור להתהוות חכמה דבי"ע, וכן חסד, אם כן כל שבמקור נשפע ממדריגה גבוה כן יהי' ג"כ ערך הנפעל, וכמו"כ בהשתלשלות הקליפו' הגשמי' בגוף העוה"ז ממקורם, מבחי' ז"א דקליפו' דאצי' נמשך שפע מדות רעות בגופים בעוה"ז, והם ישמעאל ואדום, ומבחי' חו"ב דקליפה דאצי' נמשך שפע חכמה יונית באנשי יון וכדומה, ולפי"ז יהי' השפע קליפה הנפעלת לפי ערך מקורה מכח הפועל שלהם, אך לפי"ז בהשתל' הקליפות המטה הוא בהיפוך מלמעלה ממקורם, והטעם לזה הוא שכל הגבוה יותר נופל למטה מטה ביותר כמו אבן הנופלת מעל חומה גבוה, אבל בקדושה שוה המטה עם המעלה וד"ל.

ומכ"ז יובן ששניהם אמת, שהקליפות כמו שהם ברוחני' למעלה, הבחינה הגבוה כמו הכתר והחכמה הם עדיין בבחי' ביטול לאלקות ואין כח הקליפה חזק כ"כ, והנמוכה במדריגה כמו המדות והמלכות דקליפה חזק ביותר, כי מצד הסתר הקדושה נתחזק כח הקליפה, וזהו פי' זלעו"ז היפוך השתל' הקדושה, אשר הכתר והחכמה הוא אור חזק והמדות והמלכות אינו חזק כ"כ, וזהו כמו שהם במקורם, אבל גילויים בעולמות הם בשוה הקליפה להקדושה, כמו שבקדושה גילוי הכתר והחכמה הוא הארה חזקה בעולמות והמדו' והמלכות אין אורם חזק כ"כ כן הוא בקליפה ג"כ, וזהו פי' הפשוט מזלעו"ז בשוה וד"ל, הנה מובן מהנ"ל שלמע' במקורם ברוחניות, סדר השתל' הקליפות היפוך מסדר השתלשלות הקדושה, ובנפילת הקליפה למטה בגשם עוה"ז הוא בשוה להקדושה.

והנה ב' הבחינות יש ג"כ בנפש הבהמית בגוף, בחי' הא' הוא תחילת ירידת נפש הבהמית בגוף האדם, אשר עדיין לא נצח הנפש האלקית לנפש הבהמית, ולא הנפש הבהמית לנפש האלקית, כמו האדם בעת הוולדו או כמו הבינוני, שהנפש הבהמית הוא בשלימתו ולא נתהפך כלל וגם נפש האלקית לא נפגמה כלל, והוא כמו הקדושה והקליפה במקורם ברוחניות כנ"ל ולא נפל עדיין הקליפה למטה, הנה גילוי נפש הבהמית הוא היפוך גילוי נפש האלקית בכוחות הגוף, היינו שבכוחות הגבוהים בנפש האלקית הכח וההארה הוא בריבוי גדול, כמו ברצון היינו בחי' הכתר שבנפש האלקית או בהתבוננות אלקות שהוא בחי' חו"ב שבנפש האלקית כוחם חזק ביותר לנצח את נפש הבהמית, ומצד רבוי האור בכוחות הנ"ל בנפש האלקית יוחלש ממילא כוחות הכחב"ד שבנפש הבהמית, אבל בכוחות הנמוכים שבנפש האלקית היינו מדות ומעשה נתמעט אור הנפש האלקית, לכן נתחזק כוחות נפש הבהמית ביותר, וזהו פירוש לעומת זה בבחי' מנגד והיפוך, לכן הסדר עבודה לנצח את נפש הבהמית כתי'17 וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' כו', פי' מתחילה וידעת היינו לעורר כח ההתבוננות עד שיבוא לבחי' התקשרות המושכל שהוי' הוא האלקים, ואח"כ והשבות אל לבבך כו' היינו התפעלות מדות שבלב, ובזה הסדר יכול לנצח את נפש הבהמית, כי כאשר יתחילו לעורר כוחות הגבוהים שבנפש האלקית היינו בחי' החו"ב, אשר הארת הנפש האלקית ברבוי ובחוזק גדול וכוחות החו"ב שבנפש הבהמית הם חלשים, בקל ינצח את הנפש הבהמית וכאשר יתחיל לנצח הנפש הבהמית בכוחות הגבוהים ממילא ינצח אף בכוחות הנמוכים, אבל כשיתחיל לעורר מקודם את כוחות הנמוכים שבנפש האלקית היינו מדות ומעשה, דבר רחוק הוא שינצח את נפש הבהמית, כי במדות ומעשה האור מנפש האלקית הוא במיעוט וכוחות נפש הבהמית הם חזקים ביותר, לכן לפי הנ"ל טעות גדול בדמיון העושים תחלת העבודה בכוחות הנמוכים שבנפש האלקית היינו התפעלות הלב, ואף שבדמיונם מרגישים התפעלות אלקות, אבל באמת ידוע שבהתפעלות כזו יש חלק גדול מחמימות הדם שבנפש הבהמית וד"ל.

וכל הנ"ל הוא סדר גילוי הכוחות מנפש האלקית ונפש הבהמית כאשר בעצם קודם נצוח היינו כמו בחי' בינוני כנ"ל, אבל כאשר מנצח הנפש הבהמית את נפש האלקית כמו ברשע, הנה סדר הכוחות הוא להיפוך מבחי' הנ"ל, היינו שעיקר חיזוק נפש הבהמית הוא דווקא בכוחות הגבוהים, כמו בסדר השתל' הקליפות אחר נפילתם למטה כנ"ל שכתר וחכמה דקליפה הם בגסות יותר ממדות ומלכות כנ"ל מצד הנפילה ממקום גבוה כנ"ל, כן אנו רואים ברשע אשר נפל ממדריגתו הנה הפגם שבחו"ב הוא יותר קשה מפגם במדות ובמעשה, לכן בבע"ת העבודה הוא להיפוך מעבודת הבינוני כמבואר לקמן, כ"א שהתחלת התשובה הוא חרטה בלב ממעשיו הרעים היינו יעזוב רשע דרכו, ואח"כ תשובה מעומק התפעלות הלב ואח"כ במוח, ואם יתחיל התשו' מהמוח לא יוכל לנצח את פגם נפש הבהמית, מצד שבנפילתו כוחות החב"ד שבנפש הבהמית הם יותר חזקים, ועבודת הבינוני הוא להיפוך, וכן אנו רואים שמי שנפילתו מצד שיבוש השכלה במוח אינו מאמין בעקרי דת יהודית ורחוק הוא מאוד מתשובה, אף שלא נפגם בעבירות חמורות, והוא נקרא מין ישראל כו', אבל מי שנפילתו הוא במדות ומעשה היינו שחטא בפועל ממש בעברות חמורות מצד התחזקות נפש הבהמית רק לא פגם בחו"ב, היינו שהוא מאמין בעקרי הדת קרוב הוא בכל עת לתשובה אמיתית, משום שהנפילה במדות ומעשה כוחות נמוכים אין הנפילה גדולה כ"כ מצד שהכוחות בעצם אינם גדולים כ"כ, אבל החו"ב שבנפש הבהמית הם כוחות גבוהים לכן גם נפילתם הם ביותר למטה וד"ל.

ובכ"ז יובן מ"ש בפ"ט וז"ל והנה מקום משכן נפש הבהמית כו' הוא בחלל השמאלי כו' ומהלב הן מתפשטים בכל הגוף וגם עולה למוח שבראש כו', ובנפש האלקית כתב להיפך, וז"ל מקום משכן נפש האלקית הוא במוחין שבראש ומשם מתפשטת לכל האיברים וגם בלב בחלל הימני שאין בו דם כו' עכ"ל, ולכאו' אינו מובן מה ששינה בלשונו הקדוש, בנפש הבהמית עיקר מקומו בלב ומהלב הוא רק התפשטות למוח, ובנפש האלקית להיפוך עיקר הארתה הוא במוח ובלב הוא רק התפשטות מהמוח, ובכל הנ"ל יובן זה כי כל סדר העבודה מזה החיבור עיקרו מדבר מהבינוני, וכל העצות היעוצות הוא איך לאכפיא נפש הבהמית שהוא עבודת הבינוני, והבינוני הוא שלא עבר עבירה מימיו רק הנפש הבהמית הוא בתוקפו כתולדתו, ובתולדות נפש הבהמית מבואר לעיל שכוחות הגבוהים כמו החו"ב אינם בחוזק הרע כ"כ כמו כוחותיו הנמוכים כמו המדות כו', לכן עיקר תוקף נפש הבהמית הוא במדות שבלב ובמוח הוא רק התפשטות מהלב, ובנפש האלקית הוא להיפוך שעיקר תוקף הארתו הוא בכוחות הגבוהים בחו"ב לכן עיקר משכנה היא במוח, ובלב הוא רק התפשטות, וד"ל.

ולכן ארז"ל שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה, וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם

פי' לפי שאמר שאין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו, משום כי באמת אין דבר זולתו אף אחר הבריאה ממש כמו קודם הבריאה, לכן אם הנברא הוא דבר נפרד לעצמו אף שלגבי אלקות הוא ממש אין ואפס כמו קודם שנברא, אבל הנברא לעצמו הוא נפרד ואין זה נקרא בשם השראת השכינה, כי בחי' השראה הוא בחי' גילוי ובתוך הנברא הזה יש אלקות רק בהעלם, לכן אמרו כשא' עוסק בתורה שכינה שרויה בו בגילוי, משום שמבטל בגילוי את ישותו שלא לעסוק בדבר השייך לעצמו, כ"א עוסק בתורה דאוריתא וקוב"ה כולא חד.

אבל כל בי' עשרה שכינתא שריא לעולם, פי' אף שאינם עוסקים באיזה דבר שבקדושה אעפי"כ שכינה שרוי' ביניהם, משום שידוע כי נש"י מקורם בבחי' מלכות דאצי', וידוע שמלכות דאצי' מחי' בחי' בי"ע בבחי' כח הפועל בנפעל, לכן נקרא המלכות בשם שכינה ששוכן בתוך הנבראים18, והמלכות כלולה ג"כ מעשר ספירות, וכל ישראל נקראים בני מלכים19 שכ"א מישראל יש לו שורש במלכות דאצי' מספירה אחת, ואין ב' נשמות משורש א20', זה מגבור' וזה מחסד או מחכמה כו', ואף שלפעמים יש ב' נשמות משורש אחד, היינו מחכמה שבמלכות או מחסד כו' אעפי"כ אין זה שורש א' ממש, כי אף ששניהם מחסד משום שגם חסד כלול מעשר, לכן זה שרשו מנצח שבחסד וזה מגבור' שבחסד, לכן אין ב' שכלים שווים בעולם, מצד שבשרשם הם מחולקים בהכרח, לכן כשיש עשרה מישראל ביחד יש גילוי שכינה אף שאינם עוסקים בשום דבר שבקדושה, משום שעשר בחי' הם שכינה בשלימות, כ"א הי' יכול להיות ב' משורש א' יכול להיות אף באלף מישראל ביחד שלא יהי' עשר בחי' בשלימות, אבל באמת אין בכל ישראל ב' נשמות משורש אחד ממש, לכן כשיש יו"ד מישראל ביחד מוכרח הוא שיהי' כל היו"ד בחי' בשלימות וזהו השראת שכינה, אבל ישראל אחד אין בו רק פרט א' מהשכינה אם מחסד שבמלכות או גבו' שבמלכות כו', לכן דקדק בלשונו שאפי' אחד שאין בו [בחינת] שכינה [בשלמות] רק פרט כח כפי שרשו אעפי"כ כשיושב ועוסק בתורה היינו שמבטל כוחותיו להוי' כי הביטול עצמו זהו גילוי שכינה. וד"ל.

ולכן כל מעשי עוה"ז כו', וע"ז רשם ההג"ה וז"ל עם היות בתוכו ע"ס דעשי' כו' ונמצא אוא"ס מלא כל הארץ הלזו כו'. עכ"ל ההג"ה.

כוונתו בהג"ה להסביר הענין שאף שעוה"ז מלא קליפות שהם ממש נגד אלקות, ולכאורה בכלל עולם העשי' הוא נפרד מאלקות לגמרי, ובאמת איך יכול להיות כזה, כי ידוע שאין דבר חוץ ממנו ואין שום שנוי בין קודם הבריאה לאח"כ, לכן ביאר בהג"ה שגם בעוה"ז הנפרד מלא אוא"ס כמו בעולמות העליונים הרוחנים, ע"י התלבשות הספי' זה בזה עד שבתוכו אוא"ס כו', רק מצד הצמצומים והעלמות רבות מוסתר אוא"ס, עד שהנברא איננו מרגיש שאוא"ס מלא כל הארץ ויכול להיות נפרד מאלקות ומנגדו וד"ל.

ונקראו במרכבת יחזקאל רוח סערה וענן גדול כו'

צ"ל למה הקליפת נוגה רק קליפה אחת וקליפה הטמאה נחלקת לג' בחי', אך הענין הוא כידוע שקליפת נוגה היא הממוצע בין הקדושה ובין ג' קליפות הטמאות לגמרי, משום שאם לא בחי' הממוצע מקליפת נוגה לא הי' באפשרי לקליפה הטמאה לקבל חיותה מאלקות משום ואת עשו שנאתי21, רק מצד שנוגה לו סביב22 סמוך לקדושה אלקית מצד שבנוגה מעורב גם טוב, לכן יכול הטוב שבנוגה לקבל מהקדושה ממש, והרע שבנוגה שסמוך לקליפה הטמאה לגמרי יכול גם קה"ט לקבל חיותה ממנה, לכן לעתיד כשיתברר הטוב מהרע, ויהי' הרע לבדו בלא שום תערובות מהטוב, ולא יהי' שום ממוצע בין הטוב והרע בתכלית לא יכול לקבל מהטוב, לכן יהי' ממילא בלע המות לנצח23 ואת רוח הטומאה24 כו'

ובדרוש מענין המסעות מאדמו"ר נ"ע25 מבואר שם שענין המסעות במדבר הי' כדי להכניע את ג' קליפות הטמאות, אשר משכנם הוא במדבר העמים שנקרא נחש שרף ועקרב26 למטה, ומקורם הרוחני למעלה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת27, ולכן מקומם דווקא במדבר, כי ידוע ההפרש בין הקדושה לקליפה, כי טבע הקדושה רק להשפיע מעצמותה לזולתה, וטבע הקליפה הוא רק לגרמי' כמ"ש28 הב הב ואין שום השפעה ממנה לחוץ, לכן ארצות הישוב הם מקליפת נוגה וקליפת נוגה מעורב מעט מטוב, לכן יש בארצות השפעת הצמיחה, וארץ ישראל שבה מאיר מקדושה אלקי' בעצמה, היא משובחת יותר מכל הארצות בכל מיני צמיחה ומעינות טובים, אבל המדבר ששם משכן ג' קליפות הטמאות לגמרי ואין בהם תערובות טוב מהקדושה כלל, לכן אין שם שום השפעה בצמיחה וגם אין מים לשתות, רק חלק המדבר הסמוך לישוב הי' שם עיי"ן תמרים וי"ב מעינות29, לפי שהמקום הי' קרוב להישוב שהוא מקליפת נוגה שיש בו מעט טוב, לכן הי' במדבר ג"כ מעט התפשטות מהישוב, אבל מדבר סיני שהוא רחוק מהישוב לגמרי, לא הי' שם שום התפשטות הטוב ושם לא הי' שום צמיחה כו', מצד שבמקום רחוק מאוד מקליפת נוגה אין שם שום התפשטות מקדושה.

מובן מזה שיש התחלקות מדריגות גם בג' קליפות הטמאות, שהקליפה הטמאה הקרובה לקליפת נוגה אינה קליפה קשה כ"כ, מצד שהיא קרובה לקליפת נוגה וקליפת נוגה קרוב ממש להקדושה לכן יש מעט בחי' הביטול גם בקליפה הטמאה, דרך משל כמו הקרוב יותר אל מי שרגיל ליכנס אל המלך, יש בו מעט ביטול להמלך מצד שישמע ממנו תמיד מגדולת המלך, אבל מי שהוא רחוק מאוד ממי שרגיל לכנוס אל המלך ולא שמע כלל מגדולת המלך אין לו שום ביטול כלל להמלך, ומובן מזה שגם הג' קליפות הטמאות אותם שקרובים לקליפת נוגה אינו קליפה קשה כ"כ, וכן הוא במדות הרעות שבנפש אנו רואים שיש התחלקות המדריגות, כמו הקליפה ממאכלות אסורות או מגזל ועריות בקל הוא לאפרושי מהם, משום שהקליפה הטמאה הזו אינה רחוקה כ"כ מקליפת נוגה, כי גם בקליפת נוגה היינו בהיתר יש דוגמתה כמו מאכל היתר, ואשתו המותרת לו, וענין המו"מ המותר, לכן מצד שיש לו דוגמתם בהיתר נקרא הקליפה הזאת קרובה אל בחי' קליפת נוגה, לכן אינה קליפה קשה כ"כ ובקל הוא לאכפי', אבל הרע שעיקרו הוא רק טמא מעיקרו כמו ע"ז, הרע הזה הוא קשה מאוד מצד שהוא רחוק מאוד מהקדושה, היינו שאין בדוגמתו בהיתר בקליפת נוגה, לכן בימי מלכי ישראל הגם שהיו נשמות גבוהות מכל מקום לא יכלו לפרוש מעוון ע"ז30, לכן מובן מכל הנ"ל שבקה"ט יש חילוקי מדריגות, אבל קליפת נוגה הוא רק קליפה אחת במדריגה אחת, כמ"ש ונוגה לו סביב היינו בקרוב ממש להקדושה, אבל ג' קליפות הטמאות אינם רק קרובים לקליפת נוגה לכן נתחלקו לג' בחי', כמו בכל דבר יש ראש תוך סוף31 לכן הראש הוא הקרוב ממש לקליפת נוגה יש בו מעט ביטול, והאמצע היא קליפה קשה והסוף היא קליפה קשה יותר, אבל בקליפת נוגה אי אפשר להיות בה ג' בחי', כי קליפת נוגה אינו נקרא רק הסביב להקדושה, לכן אם הוא רחוק מעט מהקדושה אינו נקרא בשם קליפת נוגה, לכן אין בה רק בחי' אחת וד"ל.

ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אוה"ע וקיום גופם

לכאורה נפשות כוונתו הנפש הבהמית המחי' את הגוף, וקיום גופם כוונתו התהוות הגוף כמו שהוא בלא החיות, לכן נפשות בע"ח הטמאים וקיום גופם מקורם מהשתלש' הג' קליפות הנ"ל, אבל באמת אין כוונתו כאן על גשם הגוף, כי הנה מבואר בכמה דוכתי ובפרט בדרוש שביאר על יביאו לבוש מלכות מאדמו"ר שי'32, שהנפשות מכל הבע"ח נלקחו מבחי' ממלא, והגופים התהוותם מבחינת סובב, ואף למעלה בבריאה ואצילות הע"ס, האורות נלקחו מבחי' ממלא והכלים מבחי' סובב ואיך אמר כאן שהתהוות הגופים נלקח גם הוא מהג' קליפות הנ"ל שזהו מבחי' ממלא, אך מבואר בכמה דוכתי שבכל ספי' יש אורות וכלים, ולבד האור יש עוד אור שבכלי עצמו, וכן הוא למטה בכל בע"ח יש נפש שנקרא אור והגוף נקרא כלי, ולבד הנפש יש בגוף עצמו כמו אור שבכלי, כידוע שגם בדומם כמו האבן יש בו אור ולא נקרא רק אור שבכלי, לכן כוונתו כאן בתיבת וקיום גופם לא על הגוף גשמי כ"א קיום גופם האור שבגוף, לכן דקדק לומר וקיום גופם ואם הי' כוונתו על הגוף גשמי הל"ל וגופם וד"ל. ועוד ראיה ממה שכתב בסמוך וקיום וחיות כל מאכלות אסורות, ולא זכר כאן מהגוף כלל רק מהחיות, והחיות הוא כח הצמיחה מהצומח וכח התנועה שבחי, שזהו הנפש שבחי וחיות שבצומח, כי בצומח לא שייך נפש כי אין בו כח התנועה, והקיום הוא האור שבגשם הצומח, לבד האור שמגדלו, והוא אינו נקרא חיות רק בשם קיום לבד, אבל מגוף גשם הצומח לא דיבר כלל וד"ל, [כי שרשם הוא מסובב וד"ל,] כי כל הגופים נתמזגו מד' יסודות ארמ"ע, כי הנה הגוף אין בו שום תואר מהד' יסודות רק תואר אחר לגמרי, רק אחר רקבון הגוף יתפרדו היסודות מחיבורן ויחזרו להיות בתוארן, לכן עצם מהות גשם שנתחבר התהוותו הוא מהד' יסודות, אבל כח התחברותו שיהי' בתואר כזה זהו הנקרא קיום הגוף, היינו שיתראה בתואר הגוף כמו שהוא, זהו כמו למעלה בספי' הנקרא אור שבכלי וד"ל.

וראי' לזה33 שאי אפשר לומר שכוונתו וקיום גופם גשם ממשות הגוף שנלקח מג' קליפות הטמאות, כי הנה ידוע שהבירור הוא רק לקליפת נוגה שמעורב טו"ר, אבל לג' קליפות הטמאות אין עליה כלל כ"א אבודם זהו תקונם, וכמ"ש34 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, והענין הוא כי צ"ל כי באמת גם הג' קליפות הטמאות אין להם ח"ו חיות עצמי רק מאלקות כי אין דבר חוץ ממנו ח"ו, ואם כן יפלא איך יכול להיות התהוות מאלקות בעצמו דבר שהוא מנגדו והפוכו ממש, אך ידוע שהממוצע בזה הוא קליפת נוגה שמעורב טוב ורע, וכמ"ש ונוגה לו סביב לו פי' קרוב לקדושה אלקית מצד הטוב שבו, וגם הוא קרוב לג' קליפות הטמאות מצד תערובות הרע שבו, לכן הטוב שבקליפת נוגה יכול לקבל מעצם הקדושה והרע שבקליפות הטמאות יכולים לקבל מהרע שבקליפת נוגה, לכן עיקר הבירור הוא בקליפת נוגה להפריד ולברר הטוב מהרע שמעורב בקליפת נוגה, וממילא אין שום חיות להרע כי עצם רע מעצם טוב וקדושה א"א לקבל כלל, לכן מוכרח להיות בלע המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר, והנה אחר כל זה מובן שמהות ג' קליפות הטמאות לא יהי' במציאות כלל לעתיד, ואם נאמר שכוונתו וקיום גופם הוא גשם ממשות הגוף, יפלא מה שמבואר בכמה פסוקים ומאמרם ז"ל שגם לעתיד יהיו במציאות כל הבהמות וחיות הטמאות, וגר זאב עם כבש35 יהי' הזאב במציאות, ורז"ל אמרו36 לכן נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור וליטהר, והנה לפ"ז מובן שגם לג' קליפות הטמאות יהי' עלי' לעתיד וד"ל.

אך באמת כוונתו37 נפשות אוה"ע הוא חיותם וקיום גופם נקרא בל' הפילוסופים נפש המעמדת, פי' חיות רוחני יש בגשם הגוף המעמיד התחזקות הד' יסודות שיתראה הגוף בתואר זה דווקא, וזהו כח רוחני לבד כח החיות, ומהגוף הגשמי לא דיבר כלל כאן, כי בגוף הגשמי אין הפרש כלל בין בהמות טמאות או טהורות או גופות וישראל ואוה"ע, כולם נלקחים מד' יסודות כנ"ל.

ובזה מתורץ כל הנ"ל שבאמת יבוטל לעתיד ג' קליפות הטמאות ולא יהיה במציאות כלל, אבל זהו רק החיות שבגוף הבהמה וגם החיות שמעמיד התמזגות הד' יסודות כנ"ל, רק הנפשות יהיו רק בחי' קדושה לאלקות מצד שלא יהי' במציאות המנגד אלקות, ומהות הגופים מהבהמות והחיות יהי' במציאות כי עצם התהוותם אינו מג' קליפות הטמאות כלל כנ"ל וד"ל.

וביאור הענין הוא שכל הגופים מדצח"מ התהוותם הוא מהתמזגות הד' יסודות38, כמו גם בהדומם ישנם כל הד' יסודות, רק מצד שיש בו יסוד העפר יותר מהג' היסודות האחרים לכן יש בו כבדות יותר מהעץ שיש בו יסוד הרוח יותר, וכן כל בחי' הדצח"מ שנוי תוארם ומהותם הוא מצד שנוי התמזגותם מהד' יסודות, וכח התמזגותם הוא נפש רוחני הנקרא נפש המעמדת, רק בו נוסף עוד כח הצומח, וכן בהחי ג"כ כנ"ל רק נתוסף בו עוד נפש החי, ובמדבר נוסף בו נפש המדברת, הנה הנפשות כולם מהדצח"מ הוא מקליפת נוגה והטמאים מג' קליפות הטמאות, וגשמיות גופם שנתהווה מד"י היא ג"כ מקליפה, כי באכילת אדם מעץ הדעת נעשה תערובות טו"ר גם בד' יסודות, רק שהקליפה היא רק קליפת נוגה כמו בהד' יסודות, וכן נפש הבהמית מישראל וגשם גוף מישראל הוא ג"כ מקליפת נוגה כמו בהמות הטהורות, ולעתיד אחר הבירור טו"ר יהיו נפש הבהמית וגופים מישראל רק מהטוב, כי יובדל הרע מהטוב וממילא יבוער הרע ויכלה, כי אין להרע חיות עצמי בלתי יניקה מהטוב, וכן נפשות וגופי' מבהמות הטהורות יהי' רק טוב, ובהמות הטמאות גופם שהוא מקליפת נוגה ישאר ג"כ רק הטוב ונפשותם יהי' ג"כ מהטוב, כי בחי' הרע לא יהי' במציאות כלל וד"ל.

אך לפ"ז אפשר לומר שגשם גופים דבהמות הטמאות הם ג"כ מג' קליפות הטמאות, אך לאחר הבירור יהי' גם בנין גשמותם מהטוב והקדושה כי יבוער הרע, אך מובן למשכיל שאא"ל כזה, כי בהנפשות יתכן זה שיהי' דבר חדש חיותם מהטוב והקדושה, כי באמת א"ז חדש מעיקרו מה שנתגלה בגוף הבהמה הטוב והקדושה אלקית, כי גם מקודם הי' בוודאי במקום הזה הקדושה אלקית כי באמת אין דבר חוץ ממנו ח"ו, רק שהקליפה הסתירה גלוי', ואחר העברת הרע ממילא יתגלה הקדושה האלקית, אבל אם נאמר כן על גשם הגופי' אשר מקודם הי' בנין גשמיות גופם מג' קליפות הטמאות ואחר העברת הרע נבנה מחדש בנין גופם מהקדושה, אם כן מהצורך שיבטל גופות הקודמי' מגופות הטמאים ויברא בריאה חדשה גשמיותם מקדושה האלקי', וע"ז אין שייך לומר שעתיד חזיר ליטהר, כי החזיר שהי' טמא לא יטהר כלל כי זה גוף אחר לגמרי כו' וד"ל.

1) ראה זח"ב רנד, ב.

2) משלי ה, ה.

3) ראה אוה"ת בראשית ע' תתמה ואילך.

4) תקו"ז בהקדמה (ג, ב). תניא אגה"ק ס"כ.

5) ע"ח שער מטי ולא מטי רפ"א. וראה תו"א י, ג ובכ"מ.

6) ראה מאמרי אדמור האמצעי דברים ח"א ע' רצט ובהנסמן שם.

7) איוב ד, כא.

8) ראה לקו"ת במדבר פב, ג.

9) ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי - קונטרסים ע' תקצא.

10) מקטע זה עד קטע המתחיל ולכן ארז"ל – נמצא רק בכת"י 578.

11) דניאל ב, לב.

12) ראה תו"א מא,א ובהנסמן שם.

13) ראה מדרש אסתר בתחלתו.

14) ז,יט.

15) ראה אוה"ת נו"כ ח"ב ע' תשנ ואילך.

16) ס' יצירה בתחלתו.

17) דברים ל, לט.

18) ראה תניא פנ"ב.

19) שבת קיא, א.

20) ראה בהקדמת התניא.

21) מלאכי א, ג.

22) עפ"י יחזקאל א, ד. כז.

23) ישעי' כה, ח.

24) זכרי' יג, ב.

25) ראה לקו"ת מסעי צב, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר ח"ה ע' א'תתעב.

26) דברים ח, טו.

27) יחזקאל א, ד.

28) משלי ל, טו.

29) שמות טו, כז.

30) ראה סנהדרין קב, ב.

31) ראה אוה"ת בלק ע' תתקפ.

32) כן הוא בכת"י 924. וראה אוה"ת מגלת אסתר ע' פה ואילך. בכת"י 119, 2459: בדרוש עד שהמלך, וראה בציונים לאוה"ת הנ"ל שבכמה כת"י מצויין שזהו ביאור לד"ה עד שהמלך במסבו ושזהו דרוש משנת תקצ"ה.

33) מכאן עד ד"ה ונק' במרכבת יחזקאל – מופיע רק בכת"י 578. מהדורה שניה מזה נמצא בכת"י האחרים להלן בתחילת פ"ז.

34) זכרי' יג, ב.

35) ישעי' יא, ו.

36) ראה בהנסמן בהמשך מים רבים תרל"ו ע' פז. וראה להלן בביאור לפכ"ד קטע המתחיל וראי' חזקה.

37) ראה אגרות קודש מאדמו"ר זי"ע ח"ג אגרת תקז.

38) ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד ה"ב.