CXXIII) ואף שערב בשעת מתן מעות אין צריך קנין (טוש"ע סי' קכט ס"ב), מ"מ היינו דוקא בהלוואה, מטעם שכן על אמונתו הלוהו (ב"ב קעה, ב). וגבי מתנה ראה רמ"א שם ס"ה וש"ך סקט"ו, וטוש"ע סי' קכו סי"ט וש"ך סקע"ח.

CXXIV) וצריך לדקדק שבמכירה הזאת לא יהיה נכלל חמצו של הערב קבלו עצמו (שער הכולל שם אות לו), וכמ"ש בסדר מכירת חמץ של רבינו הזקן "לישראל אחר שלא היה החמץ שלו עדיין מעולם". וע"כ יהי' הע"ק אחד שמכר החמץ לרב המוכר לנכרי אחר, או אחד שאין לו חמץ משלו (כמו תלמיד ישיבה וכיו"ב).

CXXV) מה טוב שיהי' הדמי קדימה סכום חשוב, כדי שיהי' שוה שני פרוטות לכל אחד מהמוכרים והמשכירים, א' עבור קנין החמץ וא' עבור השכרת המקומות (ראה דברי מלכיאל ח"ד סכ"ד סקנ"ו). וי"א דהיינו בכל מקום המטבע הכי קטן שבאותו מקום (ראה סדר מכירת חמץ כהלכתו פ"ח).

CXXVI) טוב יותר למסור לנכרי גם את השטר בתרגומו לשפת המדינה, ויש העושים ממנו שני טופסים חתומים, א' נשאר אצל הנכרי וא' אצל הרב, כדי שיהי' ביד המוכר ראי' לגבות מהע"ק (ראה שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סכ"ד סק"ס וסקפ"ב. ראה סדר מכירת חמץ כהלכתו פ"י סקנ"ב).