ספריית חב"ד ליובאוויטש
אחרי הסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, ובפרט אחרי שנדפס הנוסח בהוספות לשלחן ערוך שלו, פנו כמה מגדולי החסידים אל אחיו המהרי”ל, הכותב בתשובתו שנדפסה בספרו שארית יהודה (סי' י):
ומבאר המהרי"ל שם, שהכוונה היא לשיטת הרי"ף וסייעתו, שבמקום דעייל ונפיק אזוזי לא מועיל מה שכותב "והשאר זקפתי עליו במלוה".
פירוש הדברים הוא, שיש שני סיבות שהאדם מוכר את חפצו, א) שהיא עומדת למכירה ולכן מוכרה, ב) שהוא בהול להשיג מעות ולכן מוכר את חפצו.
והנה באופן הא' שאינו זקוק מיד למעות, אזי מועיל מה שמקבל רק דמי קדימה ואת השאר יקבל במשך הזמן. אמנם באופן השני, שהוא מוכר את חפצו כיון שהוא זקוק עתה למעות, שהוא עייל ונפיק אזוזי, אזי אינו מועיל מה שמקבל רק דמי קדימה, ואת השאר זוקף עליו במלוה, שהרי עתה הוא זקוק למעות.
וכך הוא גם במכירת חמץ, כיון שהוא עייל ונפיק אזוזיCXV, לכן לא מועיל מה שכותב והשאר זקפתי עליו במלוה, ורק באופן שמעמיד ערב קבלן על שאר המעות, שאזי מפרש בזה שאינו מצפה לשום תשלום נוסף מהנכרי.
באותו אופן מבאר את דברי רבינו הזקן נכדו אדמו"ר הצמח צדק בכמה מקומות, וכבר הרבו לדון בזה בכמה ספריםCXVI.
CXV) ב"שדי חמד" (מערכת חמץ ומצה סי’ ט' סעיף י, ומערכת בכור בהמה, סי' ג' סעיף א) מלקט את דברי הדנים בזה, וכותב אשר: הנהגתי פה מזה כמה שנים, אחר שראיתי דברי הגאון מוהרש"ז, לעשות כדבריו לקבל על המותר ערב קבלן ישראל.
אמנם שם ד"ה אפריון מעיר על כך: ועם שיש לפקפק במה שכתב הגאון צמח צדק על פי מה שכתב הרי"ף דבדעייל ונפיק אזוזי לא קנה וכו', והמעיין בספרי שם יראה שנזהרתי מזה וכתבתי לדבר פשוט שבמכירות הללו לא חשבינן להישראל עייל ונפיק אזוזי, ואין כונתו אלא להנצל מאיסור ולא יתן עיניו בממון.
ולכאורה היא קושי' אלימתא, שמאיזה טעם יחשב המוכר חמץ לפני הפסח כמי שמוכר חפציו מחמת בהילותו להשיג עתה מעות?!
מלבד הערתו של השדי חמד לא מצאנו שידונו בזה בספרים, וגם בתשובות שארית יהודה וצמח צדק הנ"ל כותבים בפשיטות שיש לזה דין "עייל ונפיק אזוזי" ואינם מבארים הטעם בזה.
[למרות מה שכתב בשו"ת הצמח צדק (סי' מה אות ב) בפשיטות גבי מסירת המפתחות: "והנה מכירת חמץ קוה"פ ודאי אין לך מוכר מטלטלין מפני רעתן גדול מזה"].
וראה מש"כ בזה בקובץ יגדיל תורה (חוברת כא סי' צו), אשר אמת נכון הדבר שבשעה שמוכר החמץ אינו זקוק עתה למעות, והרי מפורש בשטר המכירה שאינו צריך לשלם עד אחר חג הפסח; אמנם מיד אחר הפסח רוצה שישלם לו מיד, או שישלם לו את המעות או שימכור לו בחזרה את החמץ.
תאר נא לעצמך, אם מיד בתחלת הפסח הי' הנכרי לוקח את כל החמץ ואוכלו או מוכרו, ואחר חג הפסח הי' הגוי אומר לישראל שאין לו עתה מעות ובמשך הזמן ישלם לו עבור החמץ שקנה, האם לא ידאג על זה המוכר?! וכיון שכך, הנה לפי דעת הרי"ף הנ"ל תיבטל עי"ז המכירה, ומלכתחלה אינה חלה עד אשר יקבל היהודי את מעותיו.
וראה גם מש"כ שם בשם הראב"ד: אפי' קבע לו זמן הפירעון וכשהגיע זמן דחקו לפרוע מעותיו וזה דחהו, גם זה נקרא עייל ונפיק אזוזי.
וראה מ"ש בזה גם בס' "מכירת חמץ בערב קבלן" עמ' קכח, אשר כיון שהקונה הוא נכרי, ובפרט אם הוא עני שאין בידו לשלם בעד הכל, לא סמכה דעת הישראל כלל שיקבל מעותיו אי פעם, וכיון שאינו בטוח במעותיו גרע מעייל ונפיק אזוזי.
[וכיון שכל הטעמים האלו אינן שייכים לענין מסירת המפתחות, לכן גבי מסירת המפתחות כבר בצמח צדק בפשיטות דהוי מוכר מפני רעתן, וכנ"ל].
CXVI) ראה מה שדן בזה בארוכה בס' "מכירת חמץ בערב קבלן" (נ.י. תשמ"ה), ומה שציין בזה ב"אוצר מנהגי חב"ד", ניסן אייר סיון (ירושלים תשנ"ו) עמ' עה.
וראה מ"ש בסדר מכירת חמץ כהלכתו, שביבי אש סי"ג-יד, שלכמה שיטות קנין אגב מהני רק כנגד מעותיו, ולא מהני בזה זקיפה במלוה.