שם בקו"א סק"ג

כן כתבו הב"ח והמג בסי' תמ"ז ועו"ש בסי' תס"ז וצ"צ בסי' (פ"ו) [פ'], והח"י עצמו הסכים לדבריו וכו', ופשיטא שאין לסמוך על הט"ז והח"י נגד מהר"ם ורשב"א ור"ן וטור וב"י ורמ"א בד"מ וב"ח ומ"א ועו"ש וצ"צ (וח"י)1 ופר"ח.

בקובץ הערות וביאורים בהלכות תערובת חמץ (כולל צ"צ תשנ"ג) הקשו על מה שהביא רבנו דברי הח"י (סתמ"ז סקל"ד) שהסכים עם הצ"צ (שאסר ליתן חלב בהמה וחלב חטה לתוך יין כדי שיהיה לבן וצלול משום ביטול איסור לכתחילה) כדי להוכיח שאסור לבטל חמץ קודם הפסח, והרי הח"י גופיה (שם סקט"ז) הוא שהתיר לערב חמץ קודם הפסח ע"מ לאכלו בפסח, כפי שהביא רבנו בעצמו בסוף דבריו. וכתבו שם שלא הביאו אלא משום דלדינא מכריע כהצ"צ, וכדי להוכיח שדינו של הצ"צ מקובל בפוסקים, אף שהוא מטעם אחר כפי שביאר בספרו מנח"י כלל ס' אות א'. ועפ"ז כתבו שמה שנזכר הח"י בסוף הדיבור בין הפוסקים האוסרים הוא טה"ד, ולכן נדפס במוסגר להורות שהוא מחוק.

והנה ז"ל המנח"י שם (אחר שהביא דברי הצ"צ): וצ"ל דלא דמי למ"ש הרב לעיל כלל מ"ו דין ח' גבי דבש דמותר לחממו ולסננו ואין כאן מבטל איסור לכתחילה כיון דאין כוונתנו אלא לתקן הדבש וכו', וא"כ הכא ג"כ אין כוונתו רק לתקן היין, יש לומר דשאני התם דבשעה שמחמם הדבש או כשעושה היין שרף וכדומה אינו חפץ כלל בתולעים וטעמן רק שחפץ בדבש עצמו, וכן ביין שרף אינו חפץ כלל בתולע וטעמו רק בטעם הפרי, משא"כ כאן כשנותן החלב לתוך היין הוא חפץ בחלב עצמו להשים תוך היין, א"כ שפיר מקרי מבטל איסור לכתחילה. ולפי אותו דעה שהובא בא"ח סי' תקי"ג בב"י שם דמידי דלחזותא עבידי לא בטיל, א"כ פשיטא דיש לאסור היין אפי' בדיעבד מטעם דלא בטיל והוה כאילו החלב הרבה בתוכו ושמא יבוא לאכלו עם בשר וכו', ועוד טעם לאסור משום דאסור להונות ולגנוב דעת הבריות וכו', וצ"ע שלא הרגיש בכל חששי איסורים אלו בתשובת צ"צ שם. עכ"ל המנח"י.

הרי לנו שהמנח"י כתב כמה טעמים לאיסור בדין הצ"צ, והטעם הראשון (שבנדו"ד חפץ בחלב עצמו ליתנו בתוך היין) הוא ליישב דברי הצ"צ עצמו דאסור משום ביטול איסור לכתחילה, ורק אח"כ כתב עוד טעמים לאסור אפילו בדיעבד (משום חזותא ומשום דאסור להונות ולגנוב טעם הבריות), אבל מ"מ לא מצינו שחוזר בו ממ"ש בתחלה דאסור נמי משום ביטול איסור לכתחילה אף שעדיין היתר הוא. וכן כשמציין לדברים אלו בח"י כותב תחלה "ויישבתי שם דבריו" (היינו דברי הצ"צ גופיה), וקאי על טעם הא' הנ"ל, ואח"כ ממשיך "וכתבתי שם שיש חששות לאיסור ביין זו", וקאי על ב' הטעמים האחרונים שהם מדיליה ואינם באים ליישב דברי הצ"צ (וגם מה שנקט לשון חששות הוא כלשונו במנח"י "חששי איסורים אלו").

וזהו כוונת רבנו במ"ש "והח"י עצמו הסכים לדבריו" (כעין לשון הח"י "ויישבתי שם דבריו"), וכוונתו בזה לטעם הא' שבמנח"י המיישב דברי הצ"צ גופיה דאסור משום ביטול איסור לכתחילה, וכיון שכתב ליישב דברי הצ"צ וגם אח"כ לא חלק עליו, נמצא שהסכים לדברי הצ"צ דאסור לבטל איסור לכתחילה אפילו בשעת היתר (ולא רק שהסכים עמו לדינא כמ"ש בקובץ הנ"ל). ומטעם זה גופא הביאו רבנו למימרא דפליגא דידיה אדידיה. ועפ"ז א"צ למחוק הציון לח"י בסוף הקו"א2.

1) . בהוצאה החדשה השמיטו החצע"ג.

2) . ראה גם פסקי אדה"ז סצ"ט ס"ו (ד).