שם בקו"א סקט"ו

דפירורין אינן בטלין בקמח דאינן מתערבין יפה כמ"ש הח"י סי' תס"ו סקי"ג, והוה כמו יבש בלח ואי אפשר לסננו כגון שנפל ברוטב עבה, דאע"פ שאי אפשר לברר האיסור משם בידים מחמת דקותו, אעפ"כ כיון שבמקומו מובדל הוא מההיתר ויש הפרש בין זה לזה שזה לח וזה יבש ואין נבללין זה בזה, לכך אינו מתבטל בתוכו לדעת הט"ז ביו"ד סי' ק"ד, והסכימו עמו המנחת כהן ופר"ח ומנחת יעקב כלל פ"ה סקנ"ז.

רבנו עירב בחדא מחתא דעת המנחת כהן והפר"ח והמנח"י, אף שבשו"ת סי"ח האריך לבאר שיש חילוק ביניהם, שלדעת הפר"ח והמנח"י לא אמרינן שיבש בלח אינו בטל אלא אם ניכר עכ"פ במשמוש ידים, משא"כ לדעת המנחת כהן בתירוצו הב' אפילו אם אינו ניכר כלל אינו בטל כיון כיון שהוא מובדל ועומד במקומו (וכן דעת רבנו, כמ"ש להדיא בהגה"ה לסוף ס"ק זה)1. והיינו משום דבנדו"ד דפירורים שנתערבו בקמח לא נ"מ מידי, דפירורים שנתערבו בקמח ניכרים הם עכ"פ במשמוש ידים (שהרי אף המנח"י דס"ל שאינו אסור אלא כשהאיסור ניכר הסכים בח"י לאסור בפירורים)2.

1) . וכן העירו במ"מ למהדורה החדשה.

2) . ראה גם פסקי אדה"ז סי' ק' ס"ג.