סי' תמ"ג ס"י

וכל זה מן התורה, אבל מדברי סופרים אסור לו ליהנות מדמי החמץ או מחליפיו שמכרו או שהחליפו מתחלת שעה ששית ואילך, דכיון שאלו הדמים או אלו החליפין באו לידו על ידי החמץ הרי זה משתכר באיסורי הנאה.

כתב במ"מ וציונים וז"ל: שאלו הדמים – רש"י ע"ז נד, ב ד"ה למעוטי, ועיין רא"ש קדושין שם [פ"ב סל"א] דמשמע משום גזירה, עכ"ל. ובאמת משתכר וגזירה היינו הך, שכיון שמשתכר באיסורי הנאה גזרו עליו חכמים. וראיה לדבר, שהרי הרא"ש עצמו שכ' שהוא משום גזירה העתיק לפנ"ז מדברי רש"י חולין ד' ע"ב שמשתכר באיסורי הנאה. ואדרבה, דברי הרא"ש שם בשם רש"י בחולין הם הם המקור ללשון רבנו כאן "הרי זה משתכר באיסורי הנאה" (ועיין בל' רש"י שם), ולא כמ"ש כאן שהמקור הוא בדברי רש"י בע"ז.