סי' תמ"ה סי"א

וכל זה כשמבער החמץ אחר שהגיעה שעה ששית, אבל כשמבערו קודם שעה ששית שהוא מותר בהנאה אין צריך לעשות לו מדורה בפני עצמו, אלא מותר להסיק בו התנור ולבשל עליו וכל שאר מיני הנאות.

מכאן נ"ל ראיה ברורה שאפילו מאן דאסר בזה וזה גורם לא אסר אלא באיסורי הנאה, אבל באיסורי אכילה מותר אפילו לכתחילה, שהרי כאן אין אלא גורם של איסור בלבד (דהא מיירי נמי כשיש בהיסק החמץ בלבד כדי לאפות הפת או לבשל התבשיל כמבואר לעיל ס"י), ואעפ"כ התיר רבנו להסיק התנור קודם שעה ששית קודם איסור הנאתו, אף שכבר נאסר באכילה משעה חמישית (והוא ממשמעות הש"ס פסחים כ"א ע"א שדוקא משנאסר בהנאה לא יסיק בו תנור וכיריים). וראה ש"ך יו"ד סי' ס' סק"ה שנחלקו בזה הפוסקים1.

אלא דלכאורה יש להקשות ע"ז מדין זוז"ג בולד טריפה, דלמאן דאסר בזוז"ג אסור בין לגבוה ובין להדיוט כדאיתא בחולין נ"ח ע"א, והתם איסור אכילה הוא ואפ"ה אסר. ובשערי יושר שער ג' פכ"ה כתב ליישב דהתם היינו משום כל היוצא מן הטמא טמא. אבל עדיין קשה מולד איסורי מזבח שאף הוא אסור משום זוז"ג למאן דאסר כמבואר בש"ס תמורה ל' ע"ב, ובזה דוחק ליישב משום הך כללא כל היוצא כו', שלכאורה אינו שייך אלא באיסורים ולא בקדשים2. ועצ"ע.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סי' ס' ס"א.

2) . ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך יוצא מן הטמא (חכ"ג ע' שח). וש"נ.