סי' תמ"ו ס"ב

ואפשר שאף כשמבער משעה ששית ואילך עד הלילה אין צריך לברך עליו אלא אם כן מבערו בתוך הפסח, דכל שלא הגיע הפסח עדיין לא נגמרה מצות הבדיקה והביעור, שהרי אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא עד הלילה, ולא צותה תורה לבער החמץ בערב פסח מחצות היום ולמעלה אלא כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא בתוך הפסח, כמו שנתבאר בסי' תל"ב.

א. כתב במ"מ וציונים וז"ל: דכל שלא הגיע הפסח וכו' – לכאורה מקורו מלשון הרא"ש שם [פ"ק] ס"י ובתשובה כלל כ"ה אות ג' שהוא לצורך המועד וכו', ועיין ב"ח תל"ב ד"ה וא"א הרא"ש ופרישה שם אות ד' בשם מהרש"ל. אך הרא"ש לא הזכיר תשביתו לשיטתו שם שהבדיקה אינה משום תשביתו, עכ"ל.

ולא ציין עיקר החילוק בין שיטת הרא"ש לשיטת רבנו, שהרא"ש ס"ל שאיסור ב"י הוא מחצות היום ולמעלה (כמבואר בקו"א שציין להלן), דלא כמ"ש רבנו כאן שבחצות יש רק ציווי לבער החמץ כדי שלא יעבור בב"י וב"י בתוך הפסח.

ב. כתב במ"מ וציונים שכוונת הציון לסי' תל"ב היא לקו"א שם סק"א1, אבל אינו נראה שיציין רבנו בפנים להמבואר בקו"א.

ונראה שהכוונה לס"ג שם וז"ל: ולמה אין מברכין שהחיינו קודם הבדיקה והרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן, לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד, עכ"ל.

וכן מוכח מדברי כ"ק אדמו"ר (שליט"א) [זי"ע] בהדרן על מסכת פסחים משיחת י"א ניסן תשל"ב (נדפס בסוף הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים, ועוד) ס"ח, שמביא בחדא מחתא את דברי רבנו כאן עם דבריו בסי' תל"ב שם.

1) . וכ"כ במ"מ להוצאה החדשה.