ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם ס"א

כל מאכלות אסורות מותר להשהותן זמן מועט כמו חודש או שני חדשים, ואין חוששין שמא ישכח ויאכלנו, כמו שנתבאר ביו"ד סי' נ"ז.

א. מלשון "כל מאכלות אסורות" משמע דמיירי גם במאכלות המותרות בהנאה ויכול להאכילם לעבדו או לשפחתו בתוך ביתו, ואעפ"כ מותר להשהותם ולא חיישינן שיתערב בשלו, ודלא כמ"ש הט"ז ביו"ד ספ"ד סק"ז דבכה"ג אסור להשהותן אפילו זמן מועט.

ב. יש לבאר כוונת רבנו במ"ש "כמו חודש או שני חדשים", דהנה המקור לשיעור זה הוא מהמבואר ביו"ד סנ"ז שם (ברמ"א סי"ח ובש"ך סקמ"ז) בדין עוף נקבה שנולד בה ספק טריפה שמותר להשהותה עד שתגמור להטיל כל הביצים של טעינה ראשונה ועוד כ"א יום (שהוא שיעור עיבור בעוף), והשהיה זו אינה פחותה לעולם משיעור קרוב לחודש (ולפחות כ"א יום) ואינה יתרה על ב' חדשים (כיון שאם אינה מטלת עתה אפשר שתשהה מלהטיל עוד כ' יום ותטיל, ואז יצטרך להשהותה עוד כ"א יום אחרי שתגמור מלהטיל, ועם ימי ההטלה עצמן הוו כמו ב' חדשים). ועפ"ז י"ל שאין אנו מתירין להשהות אלא בכה"ג, שהשיעור שיודע מתחלה שיצטרך להשהות אינו אלא יותר מחודש, אלא שאפשר שימשוך עד ב' חדשים, ולזה כיוון רבנו במ"ש שהשיעור הוא כמו חודש או שני חדשים1.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז ספ"ד ס"ה אותיות ב-ג.