ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם

ואפילו נתערבה חתיכה זו באלף חתיכות יבש ביבש כולן אסורות באכילה וכו'. ויש מתירין אפילו באכילה אם נתערבה בב' חתיכות אחרות יבש ביבש, כיון שאין בחתיכה זו אלא טעם משהו חמץ. ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחק.

המתירין הם האלי' זוטא (סקט"ז), שכתב שכיון שהרבה פוסקים מתירים בלא"ה כל יבש ביבש חד בתרי, יש לסמוך עליהם כשבלע רק איסור משהו. ומ"מ אין הכרח מדברי רבנו שאפשר לסמוך על פוסקים אלו בחמץ משהו במקום הפ"מ או שעה"ד, כי אפשר שמה שהתיר בנדו"ד הוא בצירוף דעת הנקוה"כ (יו"ד סי' צב) שאיסור תערובת יבש ביבש בחמץ בפסח הוא משום דשיל"מ ואינו אסור אלא במינו. ואף שלעיל (ס"א ובקו"א סק"א) פסק רבנו כדעת הט"ז שם שאיסור תערובת יבש ביבש הוא משום חומרא דחמץ וישנו בין במין במינו ובין במין בשאינו מינו, מ"מ במקום הפ"מ ושעה"ד חזי לאצטרופי דעת הנקוה"כ. ובפרט שגם הא"ז לא התיר אלא מחמת צירוף הסוברים דיבש ביבש לא בטל ולא מטעמא דנפשיה, ואם מצרפינן דעת הסוברים דכל יבש ביבש בטל, כ"ש שאפשר לצרף דעת הנקוה"כ דעכ"פ מין בשאינו מינו בטל. ונמצא שבהפ"מ מצטרפים כל דעות המתירים, דהיינו דעת הסוברים דיבש ביבש בטל (שגם בא"ז מצרפה להיתר), דעת הנקוה"כ דמין בשאינו מינו בטל, ודעת הא"ז1.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סצ"ב ס"ד (ג) אות ב.