ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סכ"א

ככר של מצה שנאסר מחמת שנבלע בו איסור, כגון שמצאו בו חטה חמוצה שנאפית בתוכו והסירה ממנה וצריך להסיר ממנה עוד מצה, וכן מצה שנתכפלה מקצתה ואחר שחתך ממנה מקום הכפול שהוא חמץ צריך להסיר ממנה עוד כדי נטילה וכו', ואם קודם שהסיר ממנה כדי נטילה נתערבה באחרות, כולם מותרין ומותר לאכלם בערב פסח עד הלילה ואין צריך להסיר מהם כלום, שאותה מצה הבלועה מאיסור נתבטלה ברוב, אע"פ שהוא דבר שבמנין אף לאחר שנחתך ממנו מעט, מכל מקום הרי היא בעצמה מותרת היא, והאיסור שבתוכה אינו דבר שבמנין.

מלשון רבנו "מחמת שנבלע בו איסור" ולא "טעם איסור" משמע קצת דה"ה אם נבלע במצה ממשו של איסור ולא רק טעמו (כגון שנימוח ונבלע בתוכה), ומדלא חילק משמע דהיינו אף אם נבלע בה כזית איסור בכדי אכילת פרס, דבכה"ג דעת רבנו שהעיקר כדעת ר"ח כהן שההיתר נהפך לאיסור (כמבואר בארוכה בקו"א לעיל סתמ"ב סק"ח וסתמ"ו סק"א), ומ"מ ס"ל לרבנו שאינה נחשבת כגופו של איסור לענין שלא תתבטל משום דבר שבמנין, ומסתברא דה"ה משום חתיכה הראויה להתכבד. וכ"כ הפמ"ג בשער התערובות ח"ג פ"ב ד"ה חהר"ל, והוא דלא כמ"ש הפמ"ג גופיה בפתיחה להלכות בב"ח ד"ה חתיכה וביו"ד סי' ק"א מש"ז סק"ג שלהסוברים שההיתר נהפך לאיסור יש לחתיכה הבלועה מאיסור דין חהר"ל1.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סי' ק"א ס"ב.