ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סכ"ט

במה דברים אמורים וכו', שלא שהה הציר בתוך הכלי (קודם שנתן עליו מים) כשיעור בישול, דהיינו בכדי שאם היה נותן הכלי עם הציר שבתוכו על גבי האור היה הציר מתחיל להרתיח, אבל אם לא נתן עליו מים עד לאחר ששהה הציר בתוך הכלי כשיעור בישול וכו', אסור לאכול מהמליח וכו', לפי שהציר הוא דבר חריף וכו', וכיון ששהה הציר בכלי כשיעור בישול הרי הוא כאילו נתבשל בתוכו ונבלע חריפות הציר בתוך הכלי וכו'.

א. כתב במ"מ וציונים: וכיון ששהה הציר ונבלע – לכאו' עשה כאן רבנו כעין פשרה במחלוקת הש"ך סי' ס"ט סקס"ח והמ"א סוף סקט"ז, ודעתו שבכדי שירתיח מבליע, אך אינו נפלט בכדי שירתיח וכו'. ועיין פמ"ג יו"ד סי' ק"ה משב"ז סק"א ד"ה וכבוש שזה גופא הוא מחלוקת בין הש"ך סי' ס"ט שם לט"ז שם ס"ק מ"א, עכ"ל. ואיני יודע למה כתב שרבנו עשה כעין פשרה בין הש"ך למג"א, והרי לפי מ"ש הפמ"ג שם בדעת הש"ך גם הש"ך ס"ל דכבישה כדי שירתיח מבליע בכולו (ולא נחלקו אלא לענין להפליט), וא"כ פסק רבנו לגמרי כהש"ך1.

ב. מלשון רבנו משמע ששיעור כבישה כדי שירתיח אינו שיעור קבוע, אלא משערינן בכלי זה ובציר זה שלפנינו, ושיעור הזמן שאם היה נותנם על האור היה מתחיל להרתיח הוא שיעור כבישה בציר זה, וכן משמע מלשונו בכ"מ (סתס"ז סנ"ו, סתע"ג סכ"ט, סתרמ"ח סכ"ה). והוא הדין לענין דבר המונח בתוך הציר, דמשערינן בכלי זה ובציר זה עם הדבר המונח בתוכו, כלשון רבנו לקמן סתקכ"ז סי"ב "בכדי שאם היו נותנים החומץ והציר עם התבשיל שבתוכה ע"ג האור היה התבשיל מתחיל להרתיח".

וכ"ז הוא דלא כמ"ש הטוש"ע ביו"ד סס"ט סי"ח שהשיעור הוא כדי שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח, דמשמע שהוא שיעור קבוע במים דעלמא.

ולכאורה צ"ע, דא"כ דמשערינן תמיד בציר זה ובחתיכה זו שלפנינו, הרי שבהתרבה הציר יתארך השיעור, ונמצא שבציר מרובה הכבישה פחותה מבציר מועט, ולכאורה אין זו סברא. ואולי י"ל שאין כוונת רבנו שיש לשער בציר זה לענין כמות הציר, אלא לענין חוזק הציר וכה"ג, אבל לענין כמות הציר יש איזה שיעור קבוע (וכמו שלדעת הפוסקים דמשערינן במים עכצ"ל שיש שיעור לכמות המים, וראה בזה בהנסמן בדרכ"ת ליו"ד שם ס"ק רצ"ה). אלא דלכאורה מלשון רבנו משמע דמשערינן בציר כמו שהוא לפנינו ממש, וצ"ע2.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז שם (ב).

2) . ראה גם פסקי אדה"ז סס"ט סי"ח (א).