ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם סנ"ג

חבית של יין שיש בה משהו בצק שדבקו בו נסרים, אע"פ שבצק זה הוא חמץ נוקשה, אסור לשתות מיין של חבית זו בפסח, לפי שנפלט ממנו טעם משהו לתוך היין בפסח. ואינו מתבטל בס', כיון שהוא נתן היין בידים לתוך חבית זו שיש בה בצק דבוק, הרי זה כמתכוין לבטל איסור בידים, ולפיכך אין לו ביטול עולמית כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט.

א. אף שאין כוונתו בנתינת היין כדי לבטל החמץ, ואנן קיי"ל (לעיל סתמ"ב בקו"א סק"ג, וכן לקמן סתנ"ג ס"ח) דשרי לבטל איסור לכתחילה כשאין כוונתו כדי לבטל האיסור (ולא מסתבר לומר דהכא מיירי דוקא כשיש לו חבית אחרת ואסור משום דאפשר בע"א, כמ"ש הט"ז ביו"ד סצ"ט סק"ז וסקל"ז סק"ד), נראה דמש"ה הדגיש רבנו שכיון שהוא נתן היין בידים לתוך חבית זו ה"ז כמתכוין לבטל איסור, והיינו דס"ל לרבנו שכל שמערב האיסור בתוך ההיתר בידים אף אם אינו מתכוון לכך הוי כמתכוון ואסור, ולא התירו אלא כשאינו מערב האיסור בתוך ההיתר בידים, אלא עושה פעולה אחרת והתערובת נעשית מאליה (כגון בהא דסתנ"ג, שטוחן חטים שמעורבות בהן חטים נשוכות ותערובת הקמח נעשית ממילא).

וכעין סברא זו מצינו בנוב"י (קמא יו"ד סכ"ו ותניינא סמ"ו וסנ"ו), שלא התירו לבטל איסור לכתחילה כשאין כוונתו לכך אלא כשהאיסור כבר מעורב בהיתר ועושה מעשה שעל ידו מתבטל האיסור, אבל לערב לכתחילה איסור בהיתר אסור אפילו אין כוונתו לבטל האיסור. אלא דלהנוב"י נראה שאם נתערב איסור בהיתר שאין בו כדי לבטלו יכול להוסיף ולבטל אם אין כוונתו לבטל האיסור, משא"כ לרבנו נראה דבכה"ג אסור, דסו"ס ה"ה מערב איסור ההיתר בידים והו"ל כמתכוין1.

ב. מ"ש אין לו ביטול עולמית אין פירושו בהכרח שאסור לגמרי גם לאחר הפסח2, אלא שדינו כאילו לא נתבטל, ותליא בפלוגתא דלעיל סי' תמ"ב (ס"ז ובקו"א סק"ו) בדין תערובת שאין בה אלא טעם חמץ ולא ממשו, ולמ"ד התם דאף אם לא נתבטל טעם החמץ מותרת התערובת לאחר הפסח פשיטא דה"ה בנדו"ד, ולהאוסרים שם ה"ה בנדו"ד.

ולפי הכרעת רבנו שם לאסור באכילה בדליכא הפסד מרובה א"ש טפי לשון רבנו כאן, דאין לו ביטול עולמית ואסור אף לאחה"פ מלבד בהפסד מרובה.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז סצ"ה ס"ה (א).

2) . כהבנת המ"מ וציונים כאן.