ספריית חב"ד ליובאוויטש

שם ס"ס

זיתים וכו', ואם חתכן בסכין של חמץ וכו' ואחר כך כבש אותם במלח ומים בכלי של חמץ בן יומו, הרי מי הכבישה מותרין בפסח וכו', אבל הזיתים עצמן אסורין וכו'. ואם חזר ובישל כל זיתים אלו יחד קודם הפסח מותר לאכלן בפסח, לפי שעל ידי הבישול נפלט טעם החמץ ממקום שהיה בלוע בכל זית וזית ונתפשט בכל גוף הזיתים, ונתבטל בס' קודם הפסח, ואינו חוזר וניער בפסח.

הצ"צ (בפס"ד ליו"ד סצ"ד ס"ו) כתב להוכיח מכאן כדעת הפוסקים ביו"ד שם שבצלים הבלועים מבשר ובישלם בקדרה מלאה חלב ויש ס' כנגד הבשר מותרים אף הבצלים, ודלא כדעת הכו"פ (שם סקי"ז) והתורת יקותיאל (סצ"ו סק"א וסי' קו סק"א) שכתבו שהבצלים אסורים.

ולכאורה צ"ע, דהנה בצ"צ שם האריך לבאר שהכו"פ והתויק"ו לא מטעם אחד החמירו בזה, ולא מר ס"ל כמר, דהתויק"ו אסר הבצלים משום דחיישינן שמא לא נפלט מהם הטעם כ"כ ועדיין נותן טעם בבצלים, משא"כ הכו"פ לא חייש להכי, ומה שאסר הבצלים הוא משום שטעם הבשר שבבצלים נעשה נבלה, ושוב אינו חוזר וניתר דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור. ומעתה, התינח סברת התויק"ו שפיר נדחית מדברי רבנו, שהרי רבנו כתב שהטעם מתפשט ע"י הבישול בכל הזיתים שוה בשוה ולא חיישינן שמא לא נתפשט יפה יפה. אבל לכאורה אין שום הוכחה מדברי רבנו נגד דעת הכו"פ, שהרי טעם הכו"פ הוא משום נ"נ, וטעם זה אינו שייך בזיתים שנתבשלו קודם הפסח שעדיין לא חל עליהם שום איסור.

ובהכרח לומר דמ"ש הצ"צ "הלכך נקטינן דהבצלים מותרים, וכן דעת כל האחרונים בא"ח וכו' וביחוד רבינו הקדוש וכו'" אין זה סיכום כללות הדין, אלא נמשך למ"ש קודם לכן "מעתה נעיין בסברת התויק"ו", וכוונתו לדחות סברת התויק"ו בלבד (לאחר שכבר האריך קודם לזה לדחות סברת הכו"פ)1.

1) . ראה גם פסקי אדה"ז יו"ד שם.